מצטט כאן מהספר 12 ו12 - צעד ראשון
מי מוכן להודות בתבוסה מלאה? אף לא אחד, כמובן.
החושים הטבעיים שלנו מתקוממים כנגד עצם הרעיון של חוסר אונים אישי. קשה להודות כי אנו בעצמנו, עם הכוס ביד, ייצרנו בהכרתנו דחף כפייתי לתאוה הרסנית - דחף חזק כל-כך, עד שרק מעשה ההשגחה העליונה יכול להסירו מעלינו.
אין סוג אחר של פשיטת־רגל שישווה למצבנו. התאוה מקיזה מאתנו כל עצמאות וכל כח־רצון להתנגד לדרישותיה. ברגע שהשלמנו עם עובדה זו, פשיטת־הרגל שלנו כבני־אדם מתפקדים היא מוחלטת.
אולם עם הצטרפותנו ל-A.A. לומדים אנו במהרה לראות השפלה מוחלשת זו באור אחר לגמרי. אנו מבחינים בכך שרק דרך התבוסה המוחלטת מסוגלים אנו לצעוד צעדים ראשונים לעבר השחרור והכח. הודאתנו בחוסר־האונים האישי שלנו, מונחת בסופו של דבר בקרקע איתנה, עליה ניתן לבנות חיים מאושרים ובעלי תכלית.
ידוע לנו שעצם ההצטרפות ל .A.A. תועיל אך במעט לאלכוהוליסט שלא השלים קודם לכן עם חולשתו המחריבה ועם כל תוצאותיה. עד שלא יודה בהשפלתו, תשאר התפכחותו - אם בכלל יגיע אליה - תלויה על בלימה. אושר אמיתי לא יימצא כלל. עובדה זו, אשר הוכחה מעבר לכל ספק בניסיון הרב שצברנו, הינה אחת מעובדות היסוד של חיינו ב .A.A. עקרון זה, שלא נוכל למצוא כח ממשי לפני שנודה תחילה בתבוסה מוחלטת, הינו השורש הראשי ממנו צמחה ופורחת חבורתנו כולה.
כאשר הועמדנו לראשונה מול האתגר להודות בתבוסה, רובנו התקומם. הרי באנו ל .A.A. בציפייה שילמדו אותנו בטחון עצמי! – ואז סיפרו לנו כי כשאנו עוסקים באלכוהול, לא יועיל לנו בטחון-עצמי כלל וכלל; למעשה, הוא גורם מזיק בלבד. מאמנינו הודיעו לנו כי נפלנו קורבן לדיבוק נפשי חזק וערמומי, העומד בפני כל כח־רצון אנושי. אמרו שאין לנו כל אפשרות להתגבר על כפייה זו באופן אישי, באמצעות רצוננו בלבד. בהעמיקם ללא־רחם את צרתנו, הצביעו מאמנינו על רגישותנו ההולכת וגוברת לאלכוהול, וכינו רגישות זו בשם "אלרגיה". רודן זה, האלכוהול, הניף חרב-פיפיות מעל לראשינו: קודם הוכינו בדחף בלתי-שפוי להמשיך לשתות; ולאחר מכן, באלרגיה גופנית שהבטיחה לנו כי בסופו של דבר נהרוס את עצמנו על ידי השתיה. מעטים בלבד ניצחו בדו־קרב זה בכוחות עצמם. עובדה סטטיסטית היא, שאין כמעט אלכוהוליסטים שהחלימו מעצמם. הדבר נכון, כנראה, מאז גילה האדם את האלכוהול.
בימיו הראשונים של .A.A, רק המקרים הנואשים ביותר הצליחו לעכל אמת מרה זו. גם אלה התקשו לרוב לתפוס את חומרת מצבם. אולם אחדים הצליחו בכך; ואלה שדבקו בעקרונות .A.A באותו להט בו ייאחז אדם טובע בקרש הצלה, כמעט תמיד החלימו. מסיבה זו דנה ההוצאה הראשונה של הספר 'אלכוהוליסטים – אנונימיים' (שהתפרסם כאשר .A.A היה עדיין ארגון קטן) במקרי שפל קיצוניים בלבד. אלכוהוליסטים רבים שהיו נואשים פחות, התנסו ב־.A.A אך נכשלו מפני שלא היו מסוגלים להודות בחוסר-אונים.
בסיפוק רב אנו יכולים לציין כי בשנים שלאחר מכן השתנה המצב. אלכוהוליסטים שנהנו עדיין מבריאותם, ממשפחותיהם, ממקומות עבודתם ואף מביטחון כלכלי, התחילו להכיר באלכוהוליזם שלהם; עם שגברה מגמה זו, הצטרפו אליהם גם אנשים צעירים יותר, שלא היו אלא אלכוהוליסטים פוטנציאליים. מאלה נחסכו עשר עד חמש-עשרה שנים של גיהנום שעברו על חברינו הראשונים. היות וצעד זה מחייב הודאה בכך שאבדה השליטה על חיינו, כיצד יכלו אנשים כאלה לבצע צעד זה?
היה ברור לנו כי עלינו להבהיר לחברים אלה את מצבם לפני שידורדרו לשפל המדרגה, כמונו. כשסקרנו את קורות חיינו כאלכוהוליסטים, נוכחנו כי השליטה אבדה לנו, והיא הפכה מהרגל בלבד לתחילתה של הידרדרות קטלנית, שנים לפני שהכרנו בכך. לספקנים יכולנו לומר: "אולי בכל זאת אינכם אלכוהוליסטים. למה שלא תנסו לשתות בצורה מבוקרת, מבלי לשכוח את מה שסיפרנו לכם על אלכוהוליזם?" גישה זו הוכיחה את עצמה כיעילה ומועילה. הסתבר כי לאחר שאלכוהוליסט אחד נטע בלב חברו את ניצני האמת לגבי אופי המחלה, לא נשארו דעותיו של אותו אדם כפי שהיו. לאחר כל השתכרות היה אומר לעצמו "אולי בכל זאת צדקו אלה ב-A.A.״ – ולאחר מספר ניסיונות כאלה – לרוב שנים לפני תחילתם של קשיים רציניים - היה אותו אדם חוזר אלינו משוכנע. גם הוא הגיע לשפל, ככל אחד מאתנו. האלכוהול עצמו היה לסנגורנו הטוב ביותר.
מדוע ההתעקשות על כך שכל חבר .A.A חייב להגיע תחילה לשפל המדרגה? התשובה היא כי רק מעטים יאמצו בכנות את תכנית .A.A אלא אם כן הגיעו כבר לשפל - כי ההחלטה לבצע את שאר אחד-עשר הצעדים של .A.A מחייבת קבלתן של גישות ופעולות, אותן לא יעלה על דעתו אלכוהוליסט אשר עדיין שותה משקאות חריפים. מי מוכן לקבל על עצמו כנות וסובלנות חסרי-פשרות? מי רוצה להתוודות בפני אחר על פגמיו ולכפר על הנזק שעשה? למי איכפת מכח עליון, שלא לדבר על תפילה והתבוננות? מי רוצה להקריב מזמנו וממרצו בהעברת בשורת .A.A לסובלים אחרים? לא, האלכוהוליסט הממוצע, שהוא אנוכי לחלוטין, איננו מעונין כלל בתכנית כזו - אלא אם כן הוא מודע לכך שלגביו, אותה תכנית היא עניו של חיים ומוות.
האלכוהוליזם הוא זה שמאלץ אותנו להצטרף .A.A, ושם אנו מגלים את טבעו הקטלני של מצבנו. אז, ורק אז, נפתחים אנו לשכנוע ומוכנים אנו להקשיב כמו שרק ההולך-למוות מסוגל. אנו מוכנים לכל דבר שיסיר מעלינו את הדיבוק האכזרי הזה, האלכוהוליזם.
