שלום חברים
לאחר קשיים רבים בהתחברות לימים הנוראים והתעלות בימים אלו,
זכיתי להארה (תודה ללב טהור בשם נתן) להביט על חודש תשרי במשקפיים של תוכנית.
כידוע מהות תוכנית 12 הצעדים היא ללמוד לחיות חיים רוחניים שמחים ומאושרים בצילו של הכוח העליון שלנו,
מהותם של חגי תשרי הינם להתקרב לה' וללמוד לעשות את רצונו ולשוב אליו מאשר רחקנו ממנו,
וההקבלה פשוט מדהימה,
ראש השנה: שתמליכוני עליכם ,
ההכרה העמוקה שאני לא מנהל את העולם ואני לבד לא יכול  = צעד 1
ההכרה שה' מנהל את העולם והוא כל יכול                      = צעד 2
אני מוסר את חיי ורצוני לבוראי                                  = צעד 3

עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים:
חשבון נפש נוקב וחסר פחד                                      = צעד 4
התוודינו בפני אלוקים...                                          =צעד 5 
נכונות שאלוקים ישחרר אותנו מפגמינו                            = צעד 6
מבקשים מאלוקים שישחרר אותנו מפגמינו                        =צעד 7
ערכנו רשימת אנשים שפגענו בהם                                =צעד 8
סלחנו למי שפגע בנו                                          =צעד 8.5
אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו                    =צעד 9

סוכות: חיים בצילא דמהימנותא.
ליישם את ההשגים שלנו מימי הדין בחיי המעשה            =צעד 10
שיפור הקשר ההכרתי עם אלוקים                          = צעד 11

שמחת תורה                                                = צעד 12

משעברה עלינו התעוררות רוחנית... ולנהוג ע"פ עקרונות אלו בכל תחומי חיינו
צעד 12 שמהותו שלמות שמחה ושלווה

אני מאחל לכולנו שנזכה להביט בימים הבאים לקראתינו במבט חיובי,
וכך נזכה למלוא התועלת בהתקרבות אל ה'.
כתיבה וחתימה טובה
ושנזכה להכתב ולהחתם בספר (הלבן) של צדיקים
שנה טובה נקיה ומחוברת
מאחל
מוטי



 

תודה לך על עוד רגע מואר. ממבט אישי אכתוב על השינוי אצלי: במקום לחבוט בערבות הגעתי בליל הושענא רבה לפני כתשע שנים לשפל המדרגה, ודווקא אז נתוודעתי לתוכנית המופלאה הזו, למדתי להעריך את עוצמת ההחלמה שבשמחה. 

מכיוון שכבר צוטטתי, אעלה על הכתב את המחשבות שלי  סביב ראש השנה הבא עלינו לטובה.

אבא, אני יושב וחושב לעצמי כבר שבוע, איך זה יהיה להגיע אליך בראש השנה תשע"ג עם יותר מחצי שנה של ימים (שאני כמובן לא סופר, אבל אולי אתה, שסופר וכותב ומונה, ספרת...). איך זה קרה? מה השתנה? מהיכן צמח גרעין השלווה הזה שמאפשר לי לקבל אל תוכי את הכאבים והתסכולים הקטנים האלה, אתה יודע, אלה שאדם נורמלי מרגיש שהם רק כמו עקיצת יתוש, ורק לי הם מציקים כמו עניין של חיים ומוות. מה זכיתי, שהבאתי אותי לכאן, לקבוצה הווירטואלית הזו, דרכה שליחיך הכנועים מצאו את הנתיב ללבי, והצליחו לחדור את מעטפת הכאב והיאוש בו הוא היה מוחזק באדיקות רבה.
יש שאלות שאין עליהם תשובה, כנראה. בדיוק כמו השאלה איך לא זרקת אותי מכל המדרגות אחרי כל מה שעשיתי, כאילו - אני הייתי עושה את זה אם הייתי במקומך, אבל אתה, איכשהו, כנראה רואה את הדברים אחרת. אין לי הסבר אחר, אבא בשמיים ובארץ, מלבד ההסבר הזה.
אבל אני חייב להוסיף משהו, בשנים שעברו, הימים הנוראים שאנחנו מתקרבים אליהם היו בשבילי ימים בהם הרשיתי לעצמי לנקב את המחסום הזה, שסתם את הטירוף שבו חייתי. בימים אלה נתתי לעצמי לבטא ולצעוק אודות ייסורי הגוף והנפש שנגרמו ממנו.
כיום אני מבין, שלמרות הטהרה וקידוש הרצון שאולי היו בהם, בה במידה היה בהם יאוש.
נכון, בכיתי. הרבה.
נכון, למדתי להתפלל אליך במילים שלי, בווידויים שלי - תמיד צחקתי בליבי על דלות האסוציאציות שיש בווידויים המבוארים, בדף האישי שכתבתי לך בערבי יום כיפור.
נכון, אי אפשר להכחיש את עוצמת הרצון שהתגלתה בי באותם הזמנים.
אבל היכן שהוא מאחורי הרצון, ארב לו היאוש.
ידעתי שזה לא יחזיק.
גיליתי שאני רוצה, זה נכון, ואתה יודע שהגילוי הזה הוא שעזר לי להישאר קשור אליך בכל השנים האלה, אבל כנראה שלפעמים לגלות את הרצון זה לא מספיק. צריך גם להאמין שהוא יכול להתממש במציאות. ולא האמנתי. עד היום אני לא מאמין.
השנה, אבא, אני ניגש אליך אחרת, כשאקרא בתפילתי - 'מלוך על כל העולם כולו בכבודך' אתכוון לכך בכל ליבי, מלוך, אבא, על עולמי הקטן והשבור, בלי זה, לא רק שאשאר כלי מלא בושה וכלימה, אפילו כלי לא אשאר - אהיה רק שבר כלי. 
כשאשמע את קול שופרך קורא את רצונך העליון, זה לא יהיה תיאורטי, רצונך יעשה, אבא ולא רצוני.
כשאקרא כיצד זכרת את נוח, אזכר בדמעות בכל הפעמים בהם מאיזוהי שהיא סיבה שאני לא מבין, זכרת גם אותי, האמנת ביכולת שלי בכל זאת להתקדם, והענקת לי עוד הזדמנות, ועוד אחת, ועוד אחת, אזכר בפעמים בהם האינטרנט בדיוק נכבה, והסרט שהורדתי בדיוק היה סרט ווירוס ולא סרט פורנו, והפעמים בהם אשתי התקשרה, ואלו בהם הילד בכה בדיוק כשהייתי באמצע, וכל הפעמים בהם משום מה בחרת להציל אותי.
כשאצעק ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, כבר לא אדמיין את חוט הגרדום של התאווה ואת התשובה שבאורח קסם תצילני מידו.
ארגיש את זה הרבה יותר חי, החזרה אל הקשר אתך, היכולת להעניק מעצמי לאחרים ולהפסיק להיות מרוכז בעצמי, היכולת לראות אותך ולכוון את צעדי על פי רצונך, הם עצמם פשוט מעבירים את רוע ההתמכרות שאורבת בתוכי.
הדבר היחיד שאשאיר מחוץ לראש השנה, כמו שביקשת ממני, זה את הווידויים. זה לא המקום לפרוש את ההיסטוריה שלי. לא. בשביל זה הענקת לי בחסדך עוד עשר ימים. את הצעד הראשון שלי עוד אמסור לך, בלב שבור מתמיד, ביום הכיפורים המתקרב. ותדע לך, שאני יודע שזו תהיה הפעם הראשונה שבה אני באמת מבין היכן אני עומד כיום, והיכן הייתי. עד כמה עמוק וכמה רחב התבוססתי בתוך ההתמכרות.
את זה עוד אעשה, אבל לא בראש השנה. בראש השנה, כמו שביקשת ממני בכמה מקומות, אתייחס יותר אל המכלול.

יש לי עוד הרבה מה להוסיף, בעיקר על השמחה שמתלווה לעבודה בימים הנוראים, שמחליפה את היאוש הבוער של השנים שעברו ובעז"ה עוד אכתוב על כך בהמשך
מחשבות
נתן

שלום נתן
אני צריך לעשות צעד 9
ולהתנצל בפניך על שפיתחתי רעיון ששמעתי בשמך,
מבלי לשאול אותך , התחפוץ בזכות ראשונים,
ואם עלי לכפר,
אני מוכן להסיר את הודעתי , ואתה תכתבנה כהבנתך המעמיקה,
נא הודיעני
בברכה
מוטי

מוטי! הענווה שלך עלולה להחריב את המקדש שלנו!

אחד הדברים הכי משמעותיים שאני מקבל בצעד 12, הוא לגלות שהרעיונות שלי נוגעים באנשים בלב ולא רק בשכל.
תודה על השיתוף, חבר יקר. אני שמח שפיתחת ושמח שכתבת.
בוקר טוב.
נתן

כמה מרגש! ממש נפלא.

דברים מאלפים ומחכימים.

בליל שבת נפל לי האסימון שלכאורה צעדים 1-3 אמורים להביא את האדם למידת הבטחון בדרגה הגבוהה ביותר. התלבטתי רבות האם אני מבין את הצעדים נכון, משום שאף פעם לא שמעתי שיח בקבוצות בסגנון הזה, ולכאורה בדבריך המחברים בין הצעדים לעולמנו הרוחני קיבלתי את התשובה.

ואם נחדד את הענין, בראש השנה שענינו המלכת הקדוש ברוך הוא על כל עולמו, ועל עצמי כמובן (שלא אתפלל מלוך על כל העולם כולו בכבודך, 'כל העולם' חוץ ממני...), מטרתה היא להפנים ולהרגיש שאלוקים הוא כל יכול, הוא מולך ושולט על כל מה שנעשה כאן למטה, וממילא לאחר שנפנים כי אין לנו מעצמנו כלום, ואנו חסרי אונים מול התאוה ואף מול דברים אחרים שאינם תלויים בנו, ונכיר בכוחו, נגיע ליסוד העבודה של ראש השנה, נמליכו למלך, ואני באופן אישי אוריד דמעות כמים ואתחנן ואייחל מלפניו שיקח ממני את כל התשוקות והדחפים, שיוליך אותי בדרך ישרה, ויכניע את לבבי באמת!

לצערי, אשמח מאד אם אספיק לחוש את התחושות הללו בלבד בימים הבאים עלינו, ולא מסתכל לחשבון הנפש וצפונה, אלא מתמקד רק להיום בזה.

התובנה הרוחנית הזו הכתה בי בפתע פתאום בעיצומה של דרשת ליל שבת בענין 'שתמליכוני עליכם', ומאז אני לא מפסיק לחשוב בענין הזה, ולהתחבר רוחנית לאלוקים, דבר שהיה קשה לי מאד.

נזכרתי בפוסט משנה שעברה,
אולי יהיה למישהו לתועלת
בברכה
מוטי

תודה חבר,

היה לי בהחלט לתועלת!

גם אני אומר תודה. לא הכרתי אותו עד עכשיו

תודה רבה מוטי, תודה רבה נתן במתנה.
הועיל לי מאוד

מקסים מוטי. נהניתי מאוד.

מקפיץ

שוב מקפיץ