התעוררתי לחשיבה נוספת על הימים הנוראים בעקבות שאלה שהפנה אלי 'אדם יסודו', הוא תמה על תגובה שכתבתי בפוסט שלו, מדוע איני מפחד מאימת הדין. והלא מלאכים יחפזון, התגובה ששגרתי היתה, שאני באתי ממקום נורא, עבורי חשבון הנפש הוא עניין יומי. הוספתי שלי לא כדאי לפחד, מנעורי הפחד היווה גורם מרתיע ומרחיק. מעין תירוץ למעבר למדרכה השניה בגלל ש... 

לימדו אותי שדבר לא קורה בעולמו של הבורא בטעות ושכדאי לשמור על פתיחות הדעת, להקשיב לכל, ובמיוחד לבני אדם שיש יסוד להנחה שכדאי להקשיב להם, ולכן התיישבתי לכתוב לעצמי על הרגשות שלי, לאחר שיחה מועילה עם הספונסר שלי, הסתדרה לי תמונת מבטי, כששיתפתי בקבוצה הטלפונית בקצרה על מחשבותי והרגשתי, שמעתי את שמואל שאמר שדברי הועילו לו, אני כותב את הדברים בכדי שיובררו לי באופן יעיל יותר. ויהי רצון שיהא לתועלת גם לאחרים.

נתחיל עם העובדות, אני פחדן. פחדן גדול. כל שקית מרשרשת על שיח מצוי דמתה באוזני כגדוד של  מתאבדים פוטנציאלים הבא להענישני על מאות מיליארדי הנשמות ששיזל"תי, שנים שלא ביקרתי בבית כנסת (למעט ליל שבת, אז לא יכולתי להימלט מהחבר'ה...) מרוב פחד, טמא שכמותי אסור לו לדרוך בבית הקדוש הזה, מילדותי פחדתי מבתי קברות... הייתי משוכנע שהמתים מצביעים עלי כמנוול הגדול ביותר באזור... ביקרתי לראשונה בחיי בקבר רחל, אחרי חמש שנים בהחלמה... שנה לאחר מכן זכיתי להיות גם במערת המכפלה...

זו האמת, כך התחלתי את דרכי בהחלמה, מרגע שהצטרפתי ל 12 הצעדים ולתוכנית  S.A שהצילה את חיי. הבנתי שאיני יכול להיות נקי עם פחדים כאלו, אמת, עשיתי מעשים שלא יעשו לפי כל קנה מידה, עברתי על מצוות התורה ללא גבול, יש מי שאומר שהייתי אנוס מוחלט לגביהם, ויש אחרים שטוענים בלהט שכן אקבל עליהם עונש, בכל מקרה אם אני רוצה להיות נקי, ברור שזה לא הזמן להתעסק עם הסוגיה הזו.

נכון, התורה מצווה עלי 'ויראת מאלוקיך', אבל גם 'וחי בהם', אני לא יכול לחיות כך, בשבילי להשתמש, זה למות.  כדי לא להשתמש, עלי לדבוק כעת במצות 'ואהבת' בעיקר. והתחלתי לבקש ממנו שיקח ממני את הפחד. אני חסר כח מולו. הוא גורם לי לעשות עוד דברים מפחידים... אני רוצה לאהוב ולהתקרב, ולא יכול. לימדו אותי, כהשתדלות, להפנות את האנרגיות שלי לאהבתו יתברך, לא לפחד ממנו. לדבר איתו, שטחתי בפניו כל מחשבה, מטופשת וקטנונית. גם את הכמוסות ביותר, גם את אלו שלא העזתי לחשוב שאני חושב...

אט אט פחדתי ממנו פחות, כשראיתי את הארת הפנים שלו כלפי (תמיד אהבתי את ברכת כהנים - 'יאר ה' פניו אליך'..) במהלך ההחלמה, כשהרגשתי נתמך על ידו במצבים שלא היה ניתן לעבור אותם בלעדיו,  היה לי עוד יותר נעים במחיצתו. שלא תבינו חלילה לא נכון, אני לא שולט בַּפחד, הוא קיים, הקב"ה הוא זה שלקח ממני את הרגשת האשמה הנוראה ויראת העונש הגדולה שהיתה לי, ונתן לי אפשרות להתנהל ביום יום בלעדיה.

אמת, מלוא כל הארץ כבודו, הוא החותך חיים לכל חי, אין קץ וקיצבה שיעור ופירוש לגודלו ועוזו הבלתי נתפסים, וכדוגמא אביא את שכתב דניאל (פרק י') המתאר רק את אחד משליחי הבורא, את  'האיש לבוש הבדים' – מלאך בגובה של 8000 קילומטר בקירוב... (גודלו כתרשיש  = 2000 פרסאות כפול 4 קילומטר לפרסה...) פניו כמראה ברק, ועיניו כלפידי אש... וקולו כקול המון... חגי זכריה ומלאכי שהיו עימו ברחו למרות שלא ראו, רק הרגישו...

צדיקים וגדולי עולם מכירים בגדולת הבורא ואוהבים אותו בכל נפשם, הם יכולים לקיים מצוות ואהבת ומצוות ויראת מאלוקיך יחד. לרימה שכמותי, למי שהתרגל שפחד הוא רע, לא קל לאהוב ולפחד בו זמנית. עבורי האפור אינו קיים. ראיתי תמיד את העולם כולו בשחור ולבן, אני חייב שם סיוע ממנו. נראה שנדרשת מדרגה לשילוב פחד ורעדה מאימת הדין ואהבה, יש לי עוד דרך לשם.

אנסה כן להתפעם מעוצמתו, להשתומם ולהתרגש ממלכו של עולם השולט ביקום כולו. אני בא ליום הדין, לאהוב את אבא - להתרגש מהמלך, להיות קרוב אליו, אוהב ומרוגש. שנים לא אהבתי את מי שפחדתי ממנו, כיום אני יודע שבנו הנני, מיוחד ואהוב, למרות שהסתובבתי במקומות נמוכים למדי, הוא נתנני להתקרב אליו. 

פעלתי לפי מה שהסבירו לי - תתמקד באהבה ואז יהיה לפחד פחות מקום. כנראה זה הדבר שילד מיוחד כמוני צריך. היום אני עמל על אהבת אלוקים, ברור לי שעלי לאהוב אותו לפחות כמו שפחדתי ממנו... אני מאמין שבעתיד הוא יראה לי את הדרך הנכונה גם לירוא ממנו.

ואם אכן הגיע הזמן, הריני מוכן ומזומן לעשות רצונך גם כאן, ולכן השנה אשא תפילה בראש השנה - ובכן, מלכי היקר, תן פחדך, באופן הנכון לי... שתתווסף היראה לקירבתי אליך, שחלילה לא אמצא עצמי רחוק ממך...

חַנוּן כְּהַבְטִיחֲךָ לְבְנִקְרַת הַצוּר מָחִיל... זַעֲקִי קְשׁוֹב בְּעֵת אַתְחִיל... צְדָקָה אַקֲוֶה מִמְךָ וְאוֹחִיל...

אסיר תודה היקר, תודה רבה!
הדברים שאתה כותב מוכיחים לי כמה שדרך הצעדים מחברת אותך באמת לעצמך!
אשריך על הכנות, על הרצון האמיתי להיות במקום נכון ורצוי כלפי הבורא!
כמו שאתה אומר, כך גם אני מרגיש, הדרך ליראת שמים ארוכה, דורשת עבודה פנימית! הלוואי שנהיה שם! 
בינתיים אני משתדל להיות ברצונות!
שנה טובה נקייה ושפויה 
די דיינו (שלמה מהקבוצה)

לצערי הרב אני קורא את הפוסט רק במוצאי החג, למרות שמאוד רציתי להספיק לקרוא בערב החג, אבל עדיין הדברים לי לתועלת רבה, הן לקראת עשרת ימי תשובה והן לקראת יום הכיפורים.

עבורי דווקא ביום הכיפורים הפוסט הזה נדרש יותר כי בראש השנה תמיד התמקדתי יותר בענין של אהבה וביום כיפור בענין של יראה, אז השנה אני מקווה שיהיה לי קל יותר.

היה לי ראש השנה מעניין. אני חושב שזאת ההגדרה המתאימה. מחד - איזה ראש השנה הוא זה שאין בו חרטות והבטחות על העבירות הנוראיות שעשיתי? זה פשוט לא היה ראש השנה שאני מכיר... מאידך, היה משהו אמיתי וקרוב, רגוע. אצטרך זמן נוסף לעבד את זה לכדי משהו שאפשר לכתוב בצורה ברורה.

שלום חברים,

בעקבות רגשות דומים שהיו לי והפוסט הנפלא הזה, התחלתי את ראש השנה באהבה אל בורא עולם ובהמלכתו עלי.
לא התייחסתי כלל לפחד והאימה - לא מאיתו יתברך ולא מיום הדין.
זאת משתי סיבות:
א. בורא עולם הרי לקח ממני את הפחד כדי שאוכל לאהוב אותו באמת ולהתחיל בהחלמה.
ב. אנו הרי לובשים לבן שמשמעו שאנו בטוחים בדין. (אז ממה יש לפחד?)

אח"כ, לקראת סוף היום השני, בעקבות שיחה שקיימתי עם אשתי בנושא, השתנו אצלי כמה דברים בהקשר זה.
אשתי כמובן שהתרעמה איך אני יכול להיות כזה שאנן ולא לפחד?!
ומצד שני הקב"ה הרי לקח ממני את הפחד, כדי שאצליח להתקרב אליו ולאהוב אותו.
ואז נזכרתי בספר שבהמלצת חברי הטובים התחלתי לקרוא, "התהלך" שמו.
שם הוא כותב שכל ימיו רצה להיות כמו כולם, למרות שהיו לו מוגבלויות, הוא תמיד לא רצה לעשות לעצמו הנחות ולעשות בדיוק מה שכולם עושים !!!
אז נכון שבורא עולם לקח ממני את הפחד, ולכן אני לא מפחד כמו כולם, אבל אז החלטתי שלמרות ה"נכות" שלי אני כן רוצה להיות כמו כולם ולפחד !!!
ומאותו רגע ובמהלך היום שני, ניסיתי בנוסף להמלכתו של הקב"ה עלי, גם לפחד ממנו ומיום  הדין.
ניסיתי לסוך טיפות של פחד ויראה באהבתי לקב"ה ובהמלכתו עלי.
אחרי הכל למרות שאנו לובשים לבן, אנו עדיין לא בטוחים לגמרי בדין ולכן צריך לקום מוקדם ולא לישון ביום.
כי יש כאן שילוב מסויים של לבישת בגדים לבנים שמראים בטחון בדין, אך מצד שני פחד ויראה מהדין עצמו.
מכיוון שגם אני רוצה להיות כמו כולם ולפחד, למרות שרק התחלתי לאהוב אותו, וייקח לי המון זמן להגיע לזה שהקב"ה יחזיר לי את הפחד ממנו במלוא עוצמתו, אך עדיין מותר לי לרצות גם טיפה לפחד.

תודה שמואל, דברים נפלאים.

באופן אישי אני לא רוצה להיות כמו כולם. הרבה מאוד שנים הרגשתי לא מחובר בכל מקום שבו הייתי והיום יש לפחות מקום אחד בו אני מרגיש שלם לגמרי - כשאני עם חברים סקסוהוליסטים כמוני. אני יודע שאני שונה מאחרים ולא מחפש להיות כמוהם, זה בסדר גמור עבורי.

שלום לכולם, תודה על דבריכם, חלקתי איתכם את התחושות שלי. אני שמח שזה נגע בעוד אנשים. אני באמצע לכתוב פוסט נפרד על ר"ה.  ולגבי דבריך שמואל. יסלח לי בעמח"ס 'אתהלך', לי לא כדאי לחיות במחשבה שאני חייב להיות כמו כולם, אני לא יודע להיכן הגעת בספר אבל הוא כותב וגם אומר (שמעתי אותו בהרצאה - כדאי!) שנדרש ממנו לשלם מחירים שכסקסוהוליסט בהחלמה איני יכול לעמוד בהם, להלן ההסבר:

כל חיי רציתי להיות 'שייך', להרגיש מחובר, למשהו, למישהו, הפכתי לזיקית, הצורך הנואש שלי בתשומת לב, גרם לי להתבונן בזולת ולהחליף את עצמי ודעותי לפי מה שהיה נדמה לי שההוא (היא) ממול רוצים שאהיה... הייתי מוכן לעשות הכל כולל הכל העיקר להיות שייך.

הנזק שנגרם לאישיותי הוא בלתי הפיך - למעט עזרת כח עליון - התרגלתי לחשוב על כך בחלקיקי שניות. הגעתי לתוכנית הרבה  אנשים שונים, כבר לא ידעתי מי אני ולמה אני עושה דברים, כיום, אחרי שנים בהחלמה עדיין נדרש ממני תרגול אינסופי בעניין.

ברור לי היום  שהכח העליון שלי רוצה שאהיה אני,  הנשמה שלי. עדיין לומד להכיר אותה.

אסירתודה היקר,

תודה לך על דבריך.
למרות שנתתי דוגמא מהספר "אתהלך", לא היתה כוונתי למה שאתה הסברת.
זה נכון שאני לא יודע מי אני (הרי נולדתי מחדש רק ב-ח' באדר בשנה שעברה).

אך בכל אופן איני רוצה להיות "זיקית".
אני לא רוצה להיות מסוגל לדבר עם כל אחד על כל נושא.
אני לא רוצה להיות מסוגל לרוץ או לשחות למרחקים.
אני לא רוצה להיות מסוגל לצלול או לצנוח.

אבל אני יודע כמו מי אני לא רוצה להיות ולאן אני שואף להגיע.
אני לא רוצה להיות זה שהייתי לפני "שמור עיניך".
ואני עדיין שואף להגיע לדבקות העליונה בקב"ה לה זוכים וזכו כל גדולי הדורות.

אני חושב שזה שהקב"ה לקח ממני את הפחד, כדי שאוכל לאהוב אותו וכדי שאתחיל להחלים, זה אומר שעכשו לא טוב לי לפחד.
אבל זה לא אומר שאני לא צריך לשאוף לזה שבעתיד אוכל לפחד מבלי שזה יזיק לי.

אני רואה בנטילת הפחד ממני כ"נכות" זמנית.
יכול להיות שאני טועה, אך כך אני רואה את הדברים כעת.

סליחה על תגובתי המאוחרת, לא שמתי לב למה שכתבת,
שמואל, שים לב, זו בעצם מסקנת הפוסט.

כשמסבירים לי לאט אני מבין מהר...

לא דיברתי על תגובתך, אלא על תגובתי.
הכוונה היא שלקח לי הרבה זמן להבין את משמעות הפוסט...

שנה חלפה, הבקשה עודנה - נא תן לי אבאל'ה את פחדך - הפחד ממך, באופן המתאים לילד שכמוני. אוהב.

תודה
אני רק מקנה באלה שקראו זאת לפני שנתיים, אני זכיתי לזה רק השנה

ואני גם מפחד מימי הדין שלא בנויים על פחד, כיון שזה משהו לא מוכר לי,

בתפילה לה' שיורני את הדרך הנכונה לנצל ימים אלו שיהיו
לחיים ולא למוות
לברכה ולא לקללה
ושאזכה לחוות את מה שקודמי זכו בשנים קודמות.

תודה. גם על התזכורת. כל אחד קורא את זה בזמן שלו. גם אני. השנה. עזובותך פחד. לאהוב שווה יותר. מניסיון.

מקפיץ לקראת השנה החדשה.

מכור מנוהל ממאות פחדים...

לתרגל שחרור מפחדים.