מה עושים עם אדם אשר ניקשר לתאווה בעבותות האהבה וכבר הוא שקוע כל כך חזק ועמוק בתאוותו
שפשוט אין לו רצון לעזוב את התאווה, וגם כשהוא יודע כמה היא פוגעת בו
וגם כאשר הוא רואה את הדרך לצאת מהתאווה , ועדיין הוא רוצה להמשיך בתאווה
גם דליפעמים הוא מרגיש נורא בגלל התאווה, אבל הוא רק מחכה שזה יעבור כי עדיין איפה שהוא בלב
הוא לא מוכן לוותר על ההנאה...
האם יש דרך שבה הוא ירגיש באמת. כמה זה רע עד שיימאוס בזה או שנישאר רק להיתפלל עליו?

אני תמיד אומר לעצמי שהתאווה היא דבר טוב, אדיר, מושלם ומצד שני כל כך חזק...
תמיד כשהיא מתקיפה אותי אני נזכר ברגעים שאני מתמודד מולה ומחזיק מעמד, איך אני נהיה אדם שונה,
יותר רגיש, יותר רגוע, יותר מחושב, יותר חזק- דווקא ההתמודדות מולה כנגדה/לצידה מחזקת אותי וגורמת לי להאמין
שאני אממש את התאווה הזאת ברגע הנכון ובזמן הנכון וזה יהיה הדבר הכי טהור ואמיתי בעולם..

"עד שלא הגענו לנקודה של יאוש, עד שלא באמת רצינו לעצור אך לא יכולנו, לא התמסרנו לתכנית החלמה זו"
[ציטוט מהמסרים]
אין דרך לגרום לך להרגיש רע, אם אתה עדיין חושב שלא מספיק רע שם, קשה מאד להתמסר באמת לתכנית...

אני מתנצל אך לא שמתי לב שאתה שואל על מישהו אחר ולא עליך, לכן כתבתי את זה בלשון נוכח...
אם זה מישהו אחר, בודאי שאין דרך לעזור לו להרגיש רע.....

אוי כמה שזה כואב. כמה מהקרובים אלי ביותר, תקועים בחושך הזה. הספונסר שלי לימד אותי לאהוב אותם ללא תנאי. ולהתפלל עליהם. זהו.  רק חום ממיס את הקרח.

מילת אזהרה לגבי עצמי: אם הדיבורים הללו מקרבים אותי אל התאווה, אני זז. ההחלמה שלי במקום הראשון.

בס"ד
נייס יקר!
מה עושים?  ???
לא יודע!
אצלי עבד שהוא נזכר מה קורה אחרי מילוי התאווה...
שנזכר ברגשות האשם, בחרטה העצומה, בתחושה הכואבת של הכשלון וכו'
אולי זה יכול לעזור גם לאדם הזה שאתה מדבר עליו...

נייס, לצערי אני מכיר את המצב שעליו אתה מדבר. אני חוויתי את זה הרבה פעמים אך תמיד באיזשהו שלב היה לי התעוררות ואז צריך פשוט לקפוץ על זה ולא לתת להתעוררות לחלוף.
אני לא יודע עצה  להרגיש כמה זה רע כשאתה במצב שאתה לא רוצה לחשוב על זה כי אתה עדיין רוצה את התאווה. אני במצבים אלה חיכיתי בסבלנות שההתעוררות תבוא כי ידעתי שהיא תבוא ועמוק בתוכי רציתי שהיא תגיע.
אפילו כשזכיתי לגלות את שמור עיניך, נכנסתי פעם ראשונה לאתר וראיתי את הסרטון של האסיפה שבה הרב טווערסקי מקריא איזה מכתב שקיבל ממכור. פרצתי אז בבכי. ובכל זאת עדיין לא הייתי מוכן להתחיל לעבוד. רק אחרי חודשים ארוכים הגיעה ההתעוררות ואז ידעתי בדיוק את הכתובת.
אני מקווה שהועלתי במשהו.

תודה לעונים!

בס"ד
נייס יקר!
בבקשה ממך אל תברח!
מרגיש את התחושות שלך
באת חדש לפורום
חששת, גיששת, העזת לכתוב כמה מילים...
מתחושותיך הכואבות
אנחנו מצידנו לא גילינו מספיק אמפטיה  :-\ (מדבר רק על עצמי...)
או שלא הבנו אותך מספיק
אבל תאמין לי כאן זה המקום אם אתה רוצה לצאת מזה אם אתה רוצה להיות טהור
המשך לכתוב המשך לחפש המשך לשאול שאלות (גם על שאלות קשות התאמנו לענות  )
אז בהצלחה רבה מכל הלב מחכים לשמוע ממך יש כאן הרבה חברים שישמחו לעזור (אנו גם נתרמים בזה...)
 

וורי נייס!!! נייס טו סי יו!!!

בס"ד
נייס יקר
אם אתה רואה אותנו
שלח לנו אות חיים... :-\

אולי אם הוא יחשוב על החוסר אונים שלו מול התאווה ואיך שאין לו שליטה על עצמו ועל חייו הוא יוותר על הרצון להתאוות... ושוב, כאן אנו מטפלים ברצון להתאוות ולפנטז ולא להתנזר לעד, בבוא הזמן אחרי ההחלמה ודאי תבוא החתונה. כל זה כמובן מלבד כל העצות החכמות שאמרו כאן

קשה קשה,

בלי הנכונות לוותר אין סיכוי.

אבל מה שיכול ליצור את הכאב של החוסר אונים, זה לנסות את מסע ה-90 יום.
כשאתה רואה איך שוב ושוב אתה לא מסוגל לעבור שבוע שבועיים בלי להשתמש אתה קולט את עומק החוסר אונים שלך.

שלום נייס יקר.

אני לפעמים משתמש בטכניקה ששמעתי בתחילת דרכי, ואני משתמש בה לעוד התחלות שאני חווה לצערי.
בתחילת דרך אני מרגיש שהתאוה זה אני. זה הרצון שלי, התשוקה שלי, הביטוי של העצמי שלי, פסגת מאוויי. הואשר שלי.
האם זה באמת כך?
ממש לא. זה הראש החולה שלי מספר לי. זוהי המחלה הערמומית, המבלבלת ורבת העצמה.

למדתי להשתמש בניסוח שונה. במקום "אני רוצה לראות"/"אני רוצה ללכת לשם"/"אני רוצה לעשות את זה", השתמשתי במילים "הראש שלי מספר לי"/"התאוה מושכת אותי"/"יש לי דחף להסתכל". גם אם זה מרגיש לי לא נכון, שהרי ההרגשה היא שאני רוצה, אך לאחר מספר נסיונות, פתאום אני מבין שיש משהו שמפעיל את הדחפים שלי, וזה לא הרצון האמיתי שלי.
בשבילי - זוהי תחילת הרגשת השחרור הנפלא מהתאוה.

נייס היקר!

סליחה שאני פונה אליך, יותר קל לי בכתיבה, אם זה חבר שלך תעביר את זה אליו. אם זה מפריע לך בבקשה תגיד לי, אני ישנה את הסגנון.

כמה שאלות למחשבה:

1. האם בכל רגע נתון אתה מבסוט עם עצמך במילוי התאווה? גם בשבת? גם ביום כיפור? גם בלוויה?

2. אם טוב לך עם ההנאה הצרופה, האם תשבור את הכלים ותעשה את מה שאתה אוהב ללא מעצורים? האם תחצה את הקווים האדומים שעוד לא עברת?

3. האם תרצה שהילדים שלך יצעדו באותה דרך כייפית שאתה כ"כ נהנה בה?

4. האם תמליץ לנו לעזוב את הצמצומים ולהתחיל חיים בפנן ?

5. האם אתה יודע שזה לתקוע סכין בלב לאבא אוהב?


בכוונה הקצנתי את המסר, כדי שיהיה ברור שהשכל (הנשמה) לא חפצה ב"כיופים" שכאלו !

רצוננו לעשות רצונך... ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות...

אנא ה' הושיעה נא את עמך ישראל משאור שבעיסה ושעבוד מלכויות

(בבקשה אבא, מהר! החבר'ה פה מתחילים לאבד את הצפון! אם לא תביא משיח מהר, לא יהיה למי להביא)