הבורא העלה אותי על רכבת ההחלמה של S.A. בכה' אב התשס"ה, זכיתי להיות מהמשתתפים הראשונים בקבוצה החיה, בורכתי ברצף נקיון וקיבלתי מתנת חינם בת שבע שנים חודש ו 12 ימים, ולמרות שהשתתפתי בלא מעט פגישות ונתתי מסרים לא פעם, מעבר להתרגשותי הגדולה, חשתי היום אחרת.

נשאלתי כמעט מיד על ידי חברים הוירטואליים שהפכו באחת לחברים בעלי צורה, 'מה אני אומר', מי שהכיר אותי מהקבוצות החיות אמר לי מיד לאחר ששמע אותי, שלמרות ששמע אותי לא מעט, הפעם הוא חש שהיה שם 'משהו אחר', גם אני חשתי בזה, אבל לא ידעתי לשים את האצבע, לאחר כמה שעות הדברים מתבהרים לי יותר.

מה שבלט לי כמעט מיד לעין ולאוזן, היא העובדה שרוב מוחלט של מי שהיה שם לא 'התפרע' מדי... ישבו שם 'נרקומנים' לייט... אנשים שמודים בחוסר כוחם מול התאווה, למרות שלא הרחיקו לכת ברמת 'החומר' שצרכתי אני, כאלו ששימושם לא הגיע עדיין למימדים המבהילים שלי ושל חברי המקסימים ב S.A.

וזה מצריך אומץ מיוחד, כי לי ולשכמותי לא היתה ברירה, נכנענו כי המציאות הורידה אותנו על ברכינו, לי היה ברור מההתחלה שאם חפץ חיים הנני, אין בפני ברירות, אני מחוייב למפגשים, וכאלו הינם רוב המכורים שאיתם נפגשתי עד היום ב S.A.

בקבוצה היום ישבתי בחברת אנשים שהגיעו לקבוצה מתוך אמונה נטו, החיים שלהם לא התפרקו ברמה כזו שהם מרגישים מחוייבים להצטרף לקבוצה חיה, הם הכירו בעובדה שחייהם עלולים להתפרק לפני שזה התרחש, והם באים בגלל האמונה שהתוכנית תעזור להם לא להגיע לשם. (שלא אובן חלילה כאילו דעתי שהם לא צריכים את הקבוצה, אני כותב את מה ששמעתי וקראתי לא פעם בפורום)

בשבילי כמכור שחייב לבדוק כל סיר רותח מבעבע ומעלה אדים האם הוא באמת חם, זה היה לא פחות ממדהים. ההגעה שלהם ריגשה אותי יותר, כי האמונה בדבר צפה בחדר, היתה מוחשית, ניתן היה ממש 'להריח'  אותה. אמונה, נטו.

יכול להיות שגדול 'המצווֶה' ועושה, ולמי שמחוייב הדבר יותר מורכב, אולי, לעולם לא אדע שכן הנני מחוייב המציאות, בלעדי הקבוצות החיות אני מת מהלך, ולכן אשאיר את ההתייחסות למי שהגיע כמאמין ולא כמחוייב, ההתרגשות שלי גדלה גם בגלל ההבנה שמי שכן 'חוצה את הקוים', מי שהאמונה היא זו שמחייבתו, צועד את צעד שתיים - ההגעה לאמונה שאפשר אחרת, באופן טבעי ועמוק משהכרתי.

יצאתי מהמפגש עם מסקנה מדהימה – ראיתי אנשים כואבים שמחוייבים לתוכנית למרות שהכאב עדיין לא ריסק ומחץ את חייהם, למדתי שיש אנשים שפגשו בקרקעיתם לא מחמת כאב או טירוף, אלא בעזרת האמונה, אמונה שהם בהחלט יתרסקו אם לא יתחילו לחיות לפי 12 הצעדים, ואמונה שהם לא חייבים להתרסק בכדי לאמץ דרך חיים רוחנית בלתי מתפשרת זו.

אז מהיום אני יכול לומר בפה מלא, תודה לך אבאל'ה אוהב שיצרת את 'שמור עינך' והבאת אותי לשם. תודה לך על כל הנשמות המדהימות שפגשתי שם, על האמיצים שרוצים, כל אחד ועיניו המאירות.

שנמשיך, יחד, גמר חתימה טובה.

הדברים שכתבת מחזקים אצלי את הרצון שהיה ממילא קיים לבוא למפגשים. מה שאתה מתאר מתאים בדיוק למה שאני מרגיש.
אתמול חשבתי להגיע אך התכניות שלי קצת השתבשו ברגע האחרון והחלטתי לדחות את זה לפעם הבאה. אני כבר מחכה לפגוש אותך ואת כל האחרים.

אני ממש אסירתודה לך אסירותודה.

אכן רובנו לא "השתוללנו" ואני ביניהם אך כפי שאני אסביר בהמשך, אני לא שונה מאלו שהגיעו לתחתית של התחתית.

כשהגעתי לפורום לפני כ-7 חודשים, לא הבנתי בכלל מה אני עושה כאן.
מה סה"כ עשיתי? פורנו ואוננות, לעומת ה"כוכבים" כאן הייתי ממש "מלאך".
ובאופן אבסולוטי היה לי רק קצת יצר הרע ולפעמים קצת יותר גדול מקצת וזה הכל -- רק יצר הרע !!!
וזה מה שגרם לי עוד להמשיך והתמהמה, להמשיך ולבדוק.
ביקרתי בפורום לעיתים, קראתי הרבה והגבתי מעט.
מילאתי את שאלון ה-20 שאלות והשאיר אותי עוד יותר באי-וודאות: האם אני מכור או לא?
לאלוקים הפתרונים !!!
ואז אחרי מספר ימים ועשרות פוסטים הגעתי לתובנה שהביאה אותי לתוכנית: אני מכור !!! אני חולה !!!
ואיך הגעתי לכזו תובנה / מסקנה: חשבתי לעצמי האם בכל הפעמים בהם שיז"לתי (אסירותודה, אהבתי את הביטוי) יכולתי לעצור את עצמי לפני הכל ולומר:
"I'm sorry, but I can't" ???
והתשובה הייתה חד משמעית : לא ולא !!!
ומאז השתנתה אצלי ההגדרה של מכור או לא.

מאז הבנתי שאני מכור אך אולי לא כמו ה"כבדים" שהגיעו למקומות שאפילו לא היו בסרטים שראיתי.
ואז כשהתחילה הקבוצה הטלפונית לפעול הגענו בקריאה של הצעדים לצעד הראשון:
"הודינו כי אנו חסרי-אונים מול התאווה – כי אבדה לנו השליטה על חיינו".
היו הרבה ששאלו:" מה??? איבדנו את השליטה על חיינו ??? כלל וכלל לא!!!
אולי אלו שהגיעו לשאול תחתית יכולים לומר זאת או חברי AA יוכלו לומר זאת, אבל אנחנו בכלל לא התקרבנו לזה בכלל !!!"
ואז אחרי כמה דיונים פרטיים עם כמה חברים הגעתי למסקנה: "כן !!! אבדתי שליטה על חיי  !!!
לא בגלל שהגעתי למקומות שפלים ולא בגלל שכמעט ומתתי, אלא בגלל שכל פעם שנפלתי, גם אם זה היה רק מין עם עצמי, נפלתי כ"כ חזק וברגעים, שעות או ימים שהייתי ב"תוך" הנפילה אבדתי שליטה על חיי.
פשוט לא הייתי כאן: לא הייתי בעל, לי הייתי אבא, לא הייתי בן, ובקיצור לא חייתי !!!

מה שהשלים לי את התמונה זה מסר שמסר אחד החברים הוותיקים ב- SA שהגיע למפגש הראשון שלי בקבוצה. הוא אמר שם שלא רק שאין תחתית לבור שאליו נופלים, אלא שכיום (כן כיום !!!) כל אחד עוד יכול ליפול לתחתית הכי נמוכה שיש אפילו אחרי 9 שנות נקיות.

אז הבנתי שבעצם אני לא שונה מאף מכור אחר ואני בדיוק כמו כולם, רק אולי בהבדל אחד קטן שאני עליתי לרכבת כמה תחנות קודם.
וכמו שהספונסר שלי אומר לי הרבה: "ישנם המון סוגי גלידה בטעמים שונים אך בסופו של דבר כולם הם גלידה".
זה לא משנה איך נפלתי לכל הנפילות יש טעם של נפילה והטעם הזה כואב - כואב מאוד !!!
אני היום מאמין יותר מתמיד ודבריך, אסירותודה רק חיזקו את אמונתי שאסור לי אפילו ללגום, כי אם אלגום אפילו פעם אחת אני עלול למות - כן ממש למות.

תודה רבה

ערב טוב ומוצאי יום כיפורים נקי.
אסירותודה ריגשת אותי בדבריך. לא חשבתי על הדברים באופן הזה אבל נראה לי שאתה צודק לחלוטין, לגבי לפחות.
תודה
נתן

נ.ב.: אצלי, לפחות, טעית בדבר אחד: הכאב. מסתבר שאדם יכול להיקרע מבפנים גם כשבחוץ הוא מתפקד. וכידוע, אי אפשר שיהיה 'מד כאב' אובייקטיבי....

האמת שקראתי את דבריך אסיר תודה, שאלתי את עצמי נו אז?..... יש מכורים כבדים יש פחות.. כולנו באותה סירת אובססיביות..
שמואל יקירי
תודה עצומה שהוצאת במילים מה שחשתי גם אני
מועדים לשמחה

תודה לכולכם, אנשים מקסימים. שמואל, דיינו ונתן, מסכים עם כל מילה שכתבתם. שמתי את התחושות שלי על הנייר... רציתי להזכר איתכם יחד... בשימוש הייתי מטורף, לא כאוב, אני לא זוכר שחשתי כאב, הרי עשיתי הכל על מנת לברוח ממנו, והצלחתי, עד שקרסתי, פנימה, כלפי חוץ אף אחד עדיין לא ידע מאומה, לא היה חסר הרבה שהטירוף יפרוץ.

כאב אמיתי התחלתי להרגיש רק בתחילת הדרך. בלי נדר אפרסם בהקדם פוסט בעניין.

מילה אישית לנתן, אתה איש בלתי רגיל, הנסיעה איתך היתה דבר נעים במיוחד. תודה.

חשבתי על עוד משהו, (אבל מכיוון שלא הייתי (עדיין) בקבוצות SA אין לזה כיסוי). נדמה לי שבקבוצות של SA העוצמה נמצאת באחדות שמתגלה בתוך הזרות של האנשים - אתה מגיע לקבוצה, ורואה איך כל אחד שונה, בלבוש, בגיל בדת וכו' אבל כולם דומים וכולם ביחד.
בקבוצה שלנו, העוצמה החברית גדולה במיוחד - מכיוון שעוד לפני שאתה פותח את הפה, אני מכיר אותך, אני מכיר איך אתה מדבר, את הסגנון שלך, את סוג הדברים שתגיד, ואני אוהב אותך. החיבור שבין הקול לבין הפנים מפתיע בעוצמתו, וגורם לי פעם אחר פעם לתהות על היחסים בין 'החוץ' לבין 'הפנים'.
שוב לילה טוב.
נתן

אדם יסודו,

כששאלתי את הספונסר שלי כמה ללכת לקבוצות חיות הוא ענה לי מהסםונסר שלו(אני מקווה שאני מספיק מדייק):
"אם אתה מרגיש שאתה חייב ללכת לקבוצות חיות - אז אתה לא חייב.
אם אתה רוצה ללכת לקבוצות חיות - אז אתה יכול ללכת.
אם אתה לא רוצה ללכת לקבוצות חיות - אז אתה מוכרח ללכת !!!"
אח"כ הוא הוסיף:" כל מקום שמחלקים שם "דולרים" - אני הולך לקחת".

בתחילה הלכתי כדי לאסוף "דולרים", אח"כ הבנתי שאני חייב ללכת.

בהצלחה

שלום חברים,

רציתי רק להוסיף כהמ דברים:

אסירותודה התפלא לראות במפגש הרבה חברים שהם "נרקומנים לייט", לעומת אלו שהוא מכיר בקבוצות SA.
מהיכרות קצרה שיש לי בקבוצת SA בעיר מגורי, הבנתי שהיחיד שמביא את מכור ל- SA הוא הקב"ה.
כלומר, מכור יכול להתגלגל מתחתית שאול אחת לחברתה ולהגיע כמעט עד מוות עד שהוא במקרה יגיע ל- SA.
זאת מהסיבה הפשוטה שאף אחד ב"חוץ" לא יודע ולא מכיר את SA.
(תקנו אותי בבקשה אם אני טועה)

אך "שמור עיניך" שמתפרסמת בכל מיני ערוצי תקשורת מגיעה להרבה קהלים ולכן מכורים שהם רק בתחילת הדרך כבר מגיעים ל"שמור עיניך" ומשם גם ל- SA.
כמו שאמרתי קודם, אין הבדל ביני לבין מכורים "כבדים" יותר, אלא שפשוט "שמור עיניך" 'שלפה' אותי מהבור לפני שהגיע לתחתית נמוכה יותר.

ועל זה אני מאוד מאוד אסיר תודה ל"שמור עיניך" ולקב"ה.
תודה רבה.

שלום לכם ושוב תודה למגיבים, להלן התייחסותי, כתבתי 'נרקומנים לייט' בחיבה והערכה, התרשמתי והתרגשתי מחבורת אמיצים שבאה להחלמה למרות שיכלה עדיין לחשוב שיש לה סיכוי, לי לא היתה הפריולגיה הזו.

לשמואל, יש לא מעט הבדלים בין הפורום של שמור עינך ל S.A. לדוגמא, כאן אנו מתייחסים בעיקר לדעות, למאמרים של הזולת, ב S.A. אדם מחלים לא יתייחס אל הדעות שלך, הוא יגיב לנסיון שלך, יש הבדל בין משיכה לפרסומת (בהזדמנות אשלים את מה שהתחלתי לכתוב על כך - אין מספיק זמן ביום, רצונו יעשה בחיי) ב  S.A. אנו לא יכולים לעשות פרסומת כי הדבר ירסק אותנו, מאבקי כח ושליטה ימוטטו את הגג עלינו, אלו הן עובדות מדממות בהסטוריית הצעדים.

במאמר מוסגר: הפעם הראשונה שעליתי לכאן היתה כדי לתת עיצה לחבר מהפורום שלא ידע כיצד לנהוג בסיטואציה מסויימת ועל מנת שאוכל לכוונו, כשראיתי שיכולה להיות כאן אפשרות לצעד 12 התייעצתי עם הספונסר שלי, הוא לא הכיר את הפורום ולמעשה היה די סקפטי ביחסו לשמור עינך, בתחילה אמר שיש מקומות יותר מבטיחים לאנרגיות שלי... אני חשתי אינטואיטיבית שאפשר להיות לתועלת ורק לאחר חודש של נסיון הוא אמר לי ללכת על זה... היום הוא נרגש ממה שמתרחש פה. זה נס.

לנתן, שוב הגדרתך מקסימה, ברצוני להוסיף שהייתי אחראי על קבלת החברים החדשים ושוחחתי לא מעט עם אנשים מבלי שראיתי אותם ויש בהתאמה הזו משהו מפתיע בכל פעם מחדש. אני איש עם המון קיבעונות ואחד מהם - לשפוט, להחליט 'להתקבע' לפי שמיעת קול או מראה ויזואלי...

ולאדם יסודו, S.A. המון אנשים, רובם המוחלט כאב מאוד גם בזמן השימוש, עובדת היותינו מכורים לא קשורה לרמת הכאב שחשנו, אני די חריג בנוף גם שם... אצלי, בגלל רגישותי הרבה, ובגלל שאני סתם בנאדם הנוטה לקצוניות, מאז שאני זוכר אותי, לא נתתי לעצמי להרגיש, מרוב פחד מלכאוב, דאגתי לטירוף תאווה מתמיד.

כתבת שאתה מפקפק ביחס לעצמך האם המחלה תחמיר פתאום ובכלל נראה לך שמבחינה מסויימת היא נעצרה, נראה לי שאוכל לתרום מעט מנסיוני, אך מכיון שהדברים ישירים כלפיך לא אחרוג ממנהגי לשאול במקרים כאלו - התרצה בהתייחסותי בכלל, כאן או בפרטי?

וואי וואי, מה שאני מפסיד בגלל הבדלי השעות.

תכל'ס, דיון משובח לחלוטין, ולמרות שרוב הדברים בו כבר נאמרו, אכתוב את הדברים מנקודת מבטי - וסליחה על הכפילות.

אני משתתף בקבוצה של SA בעיר הסמוכה למקום מגוריי, ושם רוב החברים הם גויים. מה שהדהים אותי בעיקר הוא לשמוע חברים גויים שמגיעים כל שבוע ועובדים רציני מאוד את התכנית וכל זה בגלל אוננות ופורנו. אני שומע אותם מצהירים על ההתמכרות ועל סוג ההתמכרות ואני אומר לעצמי לפעמים: מה לעזאזל הם עושים כאן? הרי בעצם מדובר על דבר שמותר להם לגמרי, אז מה מביא אותם לכאן? אחר כך אני שומע את אותם חברים משתפים על שמירת העיניים שלהם, איך הם לא נותנים אפילו מבט אחד חטוף בבחורה ברחוב, ואני חושב על זה שהם הרבה יותר דוסים מהחרדים של מאה שערים או בורו פארק...

ובכל זאת, מה שהביא אותם זה מה שהביא אותי. למרות שמה שהם עושים נחשב פיצוחים עבורי, ההתמכרות היא התמכרות. כאשר אני לא מצליח להפסיק לעשות משהו - אני מכור. נקודה.

הרבה פעמים חשבתי על אלו שמגיעים ל OA (אכלנים כפיתיים) ולא ממש מבין מה בדיוק גורם לאדם לעשות את כל הצעדים רק בגלל שהוא רוצה קצת דיאטה. אז לאחרונה חבר יקר שלי התחיל את התכנית וממנו הבנתי. הבנתי שאין הבדל מהותי בינינו, למרות שנראה לי שאני מתעסק עם הדברים האמיתיים בחיים והם רק עם איזה דוגמית. תכל'ס, כאשר יש איזו שהיא פעולה שהשתלטה לי על החיים ואני לא מסוגל להפסיק אותה - אני יושב בבית סוהר, ומשם אני רוצה לצאת.

"זכיתי" לשבת קצת בכלא צבאי, וכשאני חושב על זה - התחושות דומות. זה לא נוגע האם התנאים בכלא יותר טובים או פחות טובים מהתנאים בבסיס. הנקודה היא שאני לא שולט בחיים שלי.

אז מצד אחד - אין הבדל אמיתי בין שמור עיניך לבין SA (חוץ מההבדל שנתן ציין). אבל זה רק צד אחד... מהצד השני - אסירותודה צודק. כי בתכל'ס רוב החברים כאן הגיעו בגלל הנושא האמוני, ולכן כל כך קשה לחברים רבים להודות בהתמכרות ולהודות בחוסר אונים (עד שעושים את הצעד הראשון...).

בתקופה האחרונה היו לי שיחות עם הספונסר שלי בנוגע לשאלה למה בעצם צריך את שמור עיניך. הרי אם שמור עיניך ו SA עושים את אותו דבר - אז אחד מהם מיותר. והדברים שנכתבו כאן בפוסט הם התשובה. נכון שכולנו אוכלים גלידה וממילא לא משנה איזה טעם אנחנו אוהבים, אבל כאן יש לנו אפשרות לתת את אותה דרך של SA גם לכאלו שהבעיה שלהם היא מעורבת.

אסירותדה,

תודה לך על תגובתך.
מאוד שמחתי לקרוא על ההבדלים בין SA ל"שמור עיניך" ואני אשמח ללמוד על עוד הבדלים.

אני דברתי יותר על זה שרוב חברי "שמור עיניך" לא היו יכולים להגיע ל-SA או לכל טיפול ראוי בהתמכרות למין, לולי קם "שמור עיניך" והתחיל להתפרסם.
ומצד שני ניסיתי ללמוד מחברי קבוצת SA במקום מגורי איך הם הגיעו ל- SA והגעתי למסקנה שאם אני או חברי האחרים ב"שמור עיניך" היו צריכים ל"חכות" עד שאיזה חבר ישלח אותם ל- SA היינו יכולים לעשות עוד הרבה "סיבובים" עד נתחיל בהחלמה.

ועל זה יש לי המון אסירותודה ל"שמור עיניך".

אסירות תודה.
תודה על הדברים אבל ברשותך רציתי קצת לחלוק, תרתי משמע.
אני גם הרגשתי הרגשה מיוחדת בקבוצה של שמור עיניך הרגשה שאני לא חוויתי בקבוצה החיה שאני נמצא בה, ואולי זה באמת בגלל הכאב הגדול שהיה למי שהיה שם. היה פשוט כאב שהצטבר שאנשים רצו לומר אותו למרות שלא נפלו לגמרי, אם כי העומס הנפשי שמוטל על אדם שחי חיים כפולים לא ניתן לשיעור.
מצד שני אני חייב לומר כי כאשר חזרתי מקבוצת SA אמרתי לאשתי שכל כך טוב לי להיות עם חרדים (שבימים כתיקונם הייתי יכול רק לבוא בביקורת ובזלזול לדרכם) כי אני מרגיש שאצלם הם חייבים באמת להיכנע. דדוקא אצלי אני תמיד יכול להגיד עדיין הייתי בסדר ולשקר את עצמי, כי כשהלכתי לחטוא הייתי עם אותם בגדים שלי עכשיו. גם היום אני מדבר עם בנות ולכן קשה לי להיכנע באמת. גם זה שאני מדבר בטלפון ולא רואים אותי ואני משתמש בכינוי ולא בשמי האמיתי זה משאיר לי מקום שיש לי חיים טובים גם בתקופת המחלה שאולי אחזור אליהם.
בשבילי חלק גדול מההחלמה היה להניח הכל על השולחן הכל ממש הכל, כדי לדעת שאני מקריב את הכל כדי לא לחזור לגיהנום שהייתי בו.
חלילה שישמע מדברי ביקורת על התוכנית שעוזרת לי להיות שפוי, אבל בשבילי זה משהו שתמיד אני צריך להזכיר לעצמי שאני לא מסתתר, הסתתרתי מספיק בתקופת המחלה.

הכינוי שלי הוא לב טבור היום בו יצאתי מקבוצה חיה הוא היום בו נולדתי מחדש וחיי ניתנו לי במתנה

תודהה לסוד ולשמואל, 'וליוני', אני חותם בשתי ידי על כל מילה ( רק תחליף את המילה חרדים -  במיזרוחניקע'ס...) לא באתי לכתוב היכן יותר טוב. בעבורי S.A. היתה ותשאר (אמן!) הבית.

מנקודת מבטי האישית, יש יתרונות לקבוצה החיה של S.A. שעם כל הכבוד, ויש המון, לשמור עינך ולקבוצות הטלפוניות ואף למפגשים החיים שם אין, זה לא היה פוסט שבא לייתר את אחד מהם, כתבתי מתוך התרגשות על התחושות האחרות ממה שאני רגיל.

לימדו אותי להצמד לחיים ככל האפשר, ולכן אני מתכוון ללכת בל"נ גם לשמור עינך וגם ל S.A.

חברים יקרים,

אני מצטער אם השתמע מדברי שאני מעדיף את SA על "שמור עיניך" או להיפך.
אני פשוט חייב את שניהם גם יחד.

רק אמרתי שאנו חייבים המון ל-"שמור עיניך" שבלעדי "שמור עיניך" אני לא יודע מתי ובאיזה שלב במחלה שלי הייתי מגיע ל- SA.
בעז"ה אני רוצה לכתוב על האסירות תודה שלי ל"שמור עיניך" בהקשר הזה בפוסט נפרד.

אני רק אומר שכשהחלפתי טלפונים עם חברי החדשים בקבוצת SA התברר לי שישנם שם כמה חברים שהגיעו קודם ל"שמור עיניך" ומייד מבלי שששמענו עליהם בכלל הגיעו ל- SA. (הטלפון שלי כבר היה שמור אצלהם)