מפגש א'
נכנסתי לראשונה למפגש מושפל עיניים,
לא האמנתי כמה זה יהיה קשה לשבת בחדר בלי להודות בכלום,
רק בעצם ההגעה להודות שאני שליט"א בעצם קשור למעשים שלא ייעשו, אני שבכל חזותי החיצונית שעמלתי בבנינה שנים כדי להקרין לחברה מסביבי מכובדות, חווה רגעים אפלים בהמתיים, אימפולסיים, שלפעמים ליבא לפומא לא גליא אודותם,
פשוט הרגשה של הופעה על פודיום ברחוב העיר, כשתו סוטה חתום על מצחי.
מזווית עיני ניסיתי להביט אל משתתפי המפגש לראות אם יש אדם המכירני ביום יום ורואה בקלוני,
וגם... רציתי לראות מי מהמוכרים לי נתפס בקלונו...
ואז החלה שלב ההיכרות שלום שמי מוישלה ואני סקסוהליסט נקי בעזרת ה' וכו' שלום שמי נמרוד ואני...
בזוית עיני זיהתי כבר לפחות שניים המוכרים לי בפרצופיהם, וכבר תוך השפלת פנים נבוכה לארץ, התחלתי להיגעל מהם, אה... שקרנים שכמותכם, בחוץ מציגים פנים של אנשים מהשורה, וכעת מודים פה בפני ובפני כל בלי בושה בהיותכם סקסואליטים, רק המילה העבירה בי גועל מילה גסה כזאת של גויים פיחס [מילא אינטלקטואל אבל סקסואל?...]
כבר גמלה בי ההחלטה לצאת הם לא ראויים שאני אשב באותו חדר עמם, אבל פתאום היכתה בי ההכרה, ומה יגידו?
הרי כבר בעצם הודיתי קבל עם וקבוצה שאני איך שהוא שייך לקבוצה המגעילה הזו, אם אני אצא החבר'ה שם יביטו עלי כעל סוטה כפול, גם רשע וגם לא מוכן להיגמל, משום מה, מה הם יחשבו עלי הפריע לי, בקיצור א'ברוך...
איך שהוא היגיע שלב הצגת המקרה האישי או איך שקוראים לזה כאן כבר יותר התחברתי בכל אופן יוצא סיירות שכבר נקי חמש שנים טוב מבחינתי הוא הצדיק פה בין הסוטים, כבר יצא מזה, ואז הוא מספר על עברו וההתמודדויות שלו שם כבר יותר התחברתי לפחות חשבתי אני יהיה חבר שלו ולא של כל הלוזרים שמסביבו...
לאחר מכן כל אחד החל להציג את עצמו ותשמעו חברה לפתע אותה עדת סוטים התגלו בעיני כבני אדם עם ההתלבטויות שלהם, הכאב, הצער, וסתם אנקדוטות  מחיים נורמטיביים לחלוטין.
לאחר מפגש של כשעתיים פתאום התחלתי להעריך אפילו ובעיקר את החברה שלנו כן החרדים ואפילו את המוכרים לי יותר ואפילו התחלתי מעט לקנא איזה פתיחות איזו כנות איזו קבוצה אוהבת הצטרפה לה שם אולי יש בזה משהוא,
כשהגיע תורי שאלו אותי אם ארצה להציג את עצמי, קמתי ואמרתי להם שאני מרגיש ממש מוזר, ואולי אני לא מכור כמוהם, ואולי אני רק מכחיש בהתחלה,
ובסוף?
אולי אראה את האור הלוואי? 
שלכם משה מכור לתאווה, לא נקי...
 

נ.ב אם התיאורים לא ראויים, או פוגעים, אבקש ממנהלי הפורום לערוך כפי ראות עיניהם פשוט פרקתי ת'לב ולא בררתי מידי מילותי.

משה יקירנו
ואו איזה שינויים...
אשריך לגמרי על הפתיחות.. על הכנות..
כמוך, גם אני כך הרגשתי לראשונה בקבוצה החיה! אכן, זה מביך.. זה מוזר.. זה מעורר אצלנו את הצדדים האמיתיים והאפלים שלנו.. הרי גם אני נמצא בזבל הזה.. גם אני נמשך בצורה מטורפת לגוף.. לאובייקט.. לחיצוניות.. לכל מה שיעורר יותר את תאוותי.. אם הם מגעילים אותי כנראה שאני חי בהכחשה רצינית לגבי התמכרותי..
אישית, בחרתי לי קבוצה קטנה שבה אני מרגיש יותר בנעימות.. גם שם עולים פה ושם שאלות וספקות לגבי שהותי שם..
אבל עם כל זה תכנית הצעדים מוציאה אותי לאט לאט מחושך גמור של 15 שנות תאווה, לאור.. לנקיות.. להבנת שורשי התמכרותי..
מברך אותך בהצלחה בדרך ההחלמה
כל הטוב

משה . כל הכבוד!
אני מאמין כי קבוצה חיה היא משהו מאוד משמעותי להחלמה ואשריך שעשית זאת.
אני מקווה שתעשה את השלב הבא, להתמיד כמה שיותר, לפחות 6 מפגשים.
כאשר אני נכנסתי לקבוצה חיה גם הייתי בהלם. היו שמה אנשים שכל תקופת המחלה הייתי עסוק רק בלבקר אותם מבוקר עד ערב.חרדים, חסידים וכו', רק לא אנשים כמוני (ואז רציתי שכולם יהיו כמוני) .
כשנכנסתי לקבוצה היה פשוט נס. פתאום התחברתי אל כולם בצורה נפלאה. קבוצה חיה זה דבר נפלא שמסיר את כל החיצוניות ומדבר מהלב אל הלב...
פעם אחת הייתה לי תחושת ביקורת בתוך הקבוצה. ראיתי מישהו חילוני, מלא בכתובות קעקע ושאלתי את עצמי: מה אני ברמה שלו? התשובה לא בוששה לבוא. היא הגיעה ברגע שהוא הצהיר נקיות, רק פי 3 ממני. אז קיבלתי (מי אני בכלל) גם אותו...

הכינוי שלי הוא לב טהור. היום בו יצאתי מקבוצה חיה הוא יום ההולדת שלי בו בחרתי להפסיק לשנות ולהתחיל להשתנות

נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט המצויין שלך ועוד יותר נהניתי מההומור שנשזר בדברים, זה קצת חסר כאן.

מפגש ב'
אתחיל עם נקודה מעניינת,
למרות ההסתייגויות שהעליתי מהמפגש הראשון
פתאום שמתי לב שאני סופר את הימים עד המפגש הבא,
אני לא יודע אם זה מהנאה מהמפגש הקודם
או בשל היותי מטבעי חיית חברה
בכלופן נקודה למחשבה.
טוב, אגש לעניין,
למפגש הזה הופעתי עם מעט יותר ביטחון עצמי
בכל אופן כבר התרגלתי במידה מסוימת לחבר'ה שהשתתפו בו,
למרות החשש מחברים חדשים שעוד לא היו במפגש הקודם
בכל אופן חשתי כשוחה במים מוכרים יותר,
נכנסתי לחדר והוכיתי בשוק קטן
החדר היה מלא מפה לפה רובו באנשים שמעולם לא היכרתי,
לא היה זכר לרוב המשתתפים במפגש הראשון
כתגובה ראשונית התכנסתי מעט בעצמי,
והנכונות לשתף ולהשתתף שאליה היגעתי פגה לה
ובמקומה שוב החלו לרוץ במוחי רגשות התיעוב לאנשים שנראו נורמטיביים כלפי חוץ
רגע כמימריה כבר חכמת הפרצוף שלי נכנסה להילוך תוך כדי ייחוס תכונות מגונות למשתתפים החדשים,
במיוחד בלט זה שמיד קוטלג בתואר 'סוטה החברה' הוא בעיני הדמות האולטימטיבית
עליה ניתן להעמיס את כל מה שמגונה
כשהמנחה ביקש מימנו לעשות שיתוף מרכזי חשבתי שיש פה טעות
ואז נמלחתי בטח הוא בא להיות דוגמה שאפשר להתאמץ במצב קטסטרופלי כזה
וגם לכאלה יש תקווה
ובאמת כשהוא הציג את עצמו ואת התאוות שלו, ממש הסטתי את פני ממנו באי נעימות,
לא הייתי מסוגל לראות אדם בשעת גילוי קלונו,
ממש סטיות שלא דמיינתי מאודי,
ממש חגגתי את טביעת עיני 'המוצלחת'
ואז מתוך אדי הגאווה  חעצמית על חשיפת כשרון ההבחנה שלי
הוא סיים: עשרים וארבע שעות,
ממש התפעלתי יפה לו עשרים וארבע שעות בשבילו זה נראה ממש מאמץ יתר...
התחלתי למחות לו כפיים ברחמים לעודד אותו להתקדם מעט
ואז הוא המשיך...
תשעה חודשים,
ושמונה שנים.
עמדתי לקבור את עצמי מרוב בושה ,
אני שאפילו שבוע נקי נראה לי לפעמים כמשימה שאין הציבור יכול לעמוד בה, אפילו לא ננס לידו,
פתאום קומתו הבינונית משהו החלה לגבוה עד השמים ממש הסתכלתי עליו בהערכה שנים לא הבטתי כך בבני אדם פתאום כל תכונותיו הדוחות החלו להיראות בעיני אציליות ממש,
[כמעט קמתי וביקשתי ממנו להיות מורי ורבי]
וסדרת ההפתעות לא נגמרה,
והוא שיתף וסיפר שבעצם פה זה לא הקבוצה הרגילה שלו אך מכיוון שהיום ארע לו מקרה חריג, הוא חיפש להשתתף בקבוצה הזמינה הראשונה,
וזה סיפורו
בדרך כלל כל פעם שהוא יוצא למקום מסוים שיש לו סיכויי נפילה בשל עבר בעייתי וכדו' הוא סוגר מעגל הינו מתקשר למי שצריך ליצור מעגל אבטחה וכו'
והיום משום מה הוא לא סגר
וכן, בשל שכחה של פעם אחת, הייתה לו מיד נפילה לתאווה לא נפילה הממש אלא פנייה למקום שיכל להביא לו אותה, ולכן מיד הוא הגיע לשתף ולהודות שאחרי כל השנים האלו הוא עדיין חסר אונים,
וההודאה שלו היתה בכנות ממש
לא ניכרה בהודאתו שום חילוק בינו למשתתף שעוד לא צבר יום נקי אחד
באותה שפלות כאילו היה זה יומו הראשון לכניעה,
ממש בעל מוסר מדורות עברו
וכך שוב פעם הגענו לזמן השיתוף ופשוט הרגשתי הערכה לכל אחד ואחד ממש רציתי להיות חבר אם לא תלמיד של כל אחד מאלו
ונראה לי שהתחלתי לחוש באמת את הקסם של החבר'ה,
או איך שצריך לומר חבר'ה קדישא הדין.
שלכם משה
 

     

משה,

תודה רבה על הדיווח, זה מאוד מדרבן להצטרף לקבוצה כזו.

בס"ד
יישר כח, מרגש מאוד!

תודה לכל המגיבים זה מחזק אותי להמשיך השיתוף למרות הקושי
מפגש ג'
אי"ה מתבשל אצלי פוסט אשתדל להעלותו בימים הקרובים

בס"ד
משה יקר הכתיבה שלך נהדרת אל תהסס יותר מידי... :-\
בהצלחה רבה מכל הלב

פגישה שלישית
הפגישה החלה בשיתוף יוצא דופן
המשתף היה אדם שהנטייה שלו היא לגברים
נקי כ6.5 שנים
והוא שיתף בהתמודדויות יוצאות דופן
כעת הוא בצעד המכונה[נראה לי 9 [סילחו לי עם טעיתי הספר לא שרוי מול עיני]
שבו הצועד מוחל לאלו שפגעו בו
ושם היתה הנפילה הגדולה
אימו יולדתו היתה האחת מתוך 10 שלא סולחים
[לא כל כך הבנתי מה שייך לסלוח עם אתה פגעת אבל לפעמים דרכו של עולם בהגנה הטובה  ביותר נפתלת למדי]
והוא סיפר שהטינה אכלה בו
למרות שלא הרגיש בה בתחילה [היינו הדחיק]
עד שמצא את עצמו בעיצומה של נפילה עצומה שכמעט גבלה בהשתמשות
כל זה אחרי שש שנים, טינה אחת  הרסה לו עבודה שלמה
הוא הגיע למפגש כולו שבור ורצוץ
ופשוט שפך שיתוף מדהים מטלטל
על חיים ללא עבודה ללא משפחה
והוא עצמו נודד מבית לבית
וכשהיבטתי בו ראיתי נחישות נחישות מזן נדיר
אדם שאין לו מה להפסיד מחזיק את עצמו בשיניים
ממשיך להגיע למפגשים למרות הכל
ולא הבנתי אותו אין לו בשביל מי לירוק דם במידה מסוימת החיים שלו אבודים
למה הוא כל מתאמץ להתקשר לספונסר
לחברים לארגן לשתף
ואז ההבנה הפשוטה הכתה בי
מי שנמצא בתוכנית לא עושה את זה בשביל אף אחד
לא האישה
לא בשביל הילדים
לא ההורים
אלא מסיבה אנוכית למדי
הוא רוצה חיים
חיים טהורים בריאים
והראיה שהאישה הילדים וההורים לא מנעו מאיתנו להתמכר
ולא בשבילם נפסיק
אמנם כגרם מזרז כתמיכה הם הכרחיים בתכנית
אבל בשורה האחרונה אנו הנפגעים העיקריים של ההתמכרות
ואנו המרוויחים היחידים מההחלמה
שלכם משה

בס"ד
כרגיל מקסים...
תובנה נהדרת

8)יש לך משקפיים מאוד מיוחדות 8)

תודה לך משה.

בעקבות קריאת פוסט זה החלטתי גם אני לשתף.

גם אני הייתי שבוע שעבר בקבוצה חייה. (פעם ראשונה) היום אני אמור לחזור לשם פעם שניה. והיססתי. האם ללכת או לא.

אז קודם כל חיפשתי מקום קרוב איך שראיתי את המקום חטפתי שוק והחלטתי "לשם אני לא הולך"

חיפשתי מקום אחר ולא היה את שם המקום רק מס' טלפון. יצרתי איתם קשר ואיך שאמרו לי את שם המקום נהיה לי חושך בעיניים. ידעתי שאם היו מפרסמים את שם המקום הייתי ממשיך לחפש. כיוון שהמצב היה שכבר יצרתי קשר החלטתי לבא למרות הכל.

איך שהגעתי למקום נהייה לי צמרמורות בכל הגוף. את מי אפגוש שם? ובעיקר מי יפגוש אותי! אולי עדיף לעשות פרסה ולשכוח מכל הסיפור?!

ואז התקרב למכוניתי אדם יקר והזמין אותי להכנס. איך אמרת, משה?



ממש דיברת עלי!

בסופה של מפגש בת כשעה ומחצה במהלכה גם קיבלתי מטבע ולא ידעתי אפה להחביא אותה מאשתי...... חשבתי רבות על המשך דרכי. נכון שאף א' לא מוכר. אבל למה "ההוא" החליט לבא עם השטריימיל שלו? מה? הוא הולך לחתונה? אני דווקא הרגשתי שהלכתי להלוויה שלי.... ואם רק הייתה לי אפשרות הייתי מגיע בתכריכים...

ולשם אני אחזור? ומה אם אמצא "קבוצה" שונה בפעם השניה? כמו שהיה אצליך?

מלא היסוסים.

מתנת
איזו מתנה איזו תגובה מושקעת
ממש א' מחייה