היי, שלום לכולם, אריק הוא כינויי.
להערכתי, הצגתי את עצמי כבר שלושה פעמים, מסתמא בכל פעם בתת-פורום אחר... כל פעם במוטיבציה התחלתית של תחילת זמן...
החודשים האחרונים קטסטרופה. אני מוכרח לספר.
הייתי חזן בימים נוראים... אתם יכולים להבין איזו הרגשה נוראה זה אפילו 'כמעט' ליפול שבוע לפני ראש השנה, וכעבור שבוע לגשת בצעדים מדודים ולפייט בלהט 'יראתי בפצותי שיח להחיל'... ???
אז זהו. אפשר לומר שברגע ששוחרר הפקק ועבר יום כיפור, בהזדמנות הבאה שהייתי עם אינטרנט פתוח ואשה לא בחדר (...) הגעתי למחוזות נידחים וכה מוכרים.
לאחרונה החלטתי שצריך לעלות על העגלה מחדש.
היו תקופות שהייתי מאזין לשיחות הועידה של זלמן שחיזקו אותי כל כך, אבל קצת זר לי שוב להתקשר, ובכלל 'הם באיזה צעד 8' ו'זה לא עוזר לי בכלל', ועוד כהנה וכהנה מטענות המתוחכם.
לעתים, בעתות רצון וזמני HIGH אני מרגיש כל כך קרוב להתחיל מחדש, בשיא הרצינות והנחישות. ואז חוזרים לקרקע ואני מתחיל מחדש עם כל הטענות ובד"כ אפילו בלי טענות. גדר ד'שב ואל תעשה עדיף'... ר"ל.
אני יודע כל כך טוב עד כמה שזה מה שעליי לעשות וזו לי דרך המוצא היחידה, אבל היא נראית לי כה מעורפלת וכה קשה לביצוע. ובעצם, מסתבר שאין לי את כל הרצון לבצעה.
בזמנו דובר על ה'קרקעית'... זוכרים את זה? אני מעדיף לא לחשוב על נחיצות הקרקעית על מנת לעלות מחדש. פשוט כי אתמול כשחשבתי על זה עוד העזתי כמעט לתייג את הנפילה שלי בHOLY TAG... זה בכלל צורך גבוה ולמעלה מעלה עד אין סוף.

- -

אז זהו, בשבוע האחרון אמרתי לאשתי גלויות שאני צורך אותה לצדי, שתדחוף אותי בעדינות לתכנית. היא עדיין לא יודעת שהספקתי לפול שוב מאז, אבל אני גם לא מאמין שעליי לחכות לשלב הזה.
אני תקוע בצעד 1, כל פעם אני מרגיש שאינני עושה אותו דיו וכל צרכו. מה אתכם? התקדמתם?

שלום אריק היקר

אני מאוד מתחבר אליך ,

גם לי קשה לספר שוב ושוב על נפילות ,
כשאני חושב לעצמי למה קשה לי שוב לספר ?  זה רק מהאגו.. (אצלי בכל אופן)
כי מה עוד פעם אתבזה , ואז ילטפו אותי החברים, ויגידו לי לא נורא זה יעבור , תהיה חזק , וכו'

ומזה נמאס לי, ונשבר לי ,ולא בא לי, להיות במקום המסכן הזה ,
אבל אין לי ברירה , אם חפץ חיים נקיים אני , אז אני מספר זאת,

אם זה הדרך שבה ה' רוצה שאתנקה , שאשבור את האגו שלי בדרך בזאת ,
אני רוצה החלמה , וכמה שהיה לי קשה לשתף שוב ושוב בנפילות שיתפתי

מקווה שאולי הואלתי משהו
בהצלחה אחי , ואם תרצה להתחזק ביחד בפרטי , אז בכיף

חבר יקר,

אינני יכול לכתוב מה עובר על אחרים, אבל אני מקווה שהתקדמתי בתקופה האחרונה. לא התקדמות בספירת הימים אלא התקדמות בעבודה על חיים רוחניים שזה הדבר היחיד שיכול להשאיר אותי שפוי רק להיום.

נכון, יש המון תירוצים וגם אני חשבתי לחכות ולהצטרף כאשר יתחילו שוב בצעד הראשון אבל גיליתי שזה סתם תירוץ עלוב. כל אחד אוחז בצעד אחר, וזה לא קורס שלומדים בו מצעד אחד והלאה אלא קבוצה שבה אנחנו משתפים בעבודה שלנו וכל אחד מתקדם בקצב שלו בצעד שבו הוא אוח עם הספונסר האישי שלו.

אני מאוד מקווה שתמצא את הרצון והכח להתחיל בתכנית ולצעוד להחלמה.

ברשותך הערה לסיום. אשתי לא יכולה לדחוף אותי לעשות את התכנית. היחיד שיכול לדחוף אותי זה אני בעצמי.