הצעד השלישי אומר: החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו. לא כתוב כאן מה עושים חוץ מאשר לקחת החלטה וזה די מבלבל כי אני אלוף העולם בהחלטות, ונראה לי שאני יכול להכניס שיא גינס בכמות הפעמים בהם "החלטתי" כל מיני דברים (בעיקר ההחלטה המפורסמת להפסיק). אז מה בעצם מתרחש בצעד השלישי כאשר החלטתי למסור את חיי ורצוני לאלוקים? וזה לא סתם צעד אחד בין שתיים עשרה הצעדים אלא לעניות דעתי הוא הצעד כמעט הכי משמעותי בכל הסיפור הזה (חוץ מהצעד הראשון שבלעדיו אין החלטה ואין כלום).

אז יש בדיחה אמריקאית שאומרת: שלושה צפרדעים ישבו על שפת הנחל ושתיים החליטו לקפוץ, כמה נשארו על שפת הנחל? כמובן - שלושה, כי זה ששתיים "החליטו" לקפוץ לא הזיז אותם ממקומם. מה שבעצם אומר שההחלטה עצמה היא כלום, נאדה, גורנישט. אם ההחלטה הזאת לא תלווה במעשים היא תישאר החלטה ובתוך זמן די קצר היא גם תתאדה ותיעלם עם הרוח. בפרט שכאן מדובר על החלטה כל כך חשובה, מה שכמובן מביא לא סתם לפעולה בודדת אלא לסדרה של אין סוף פעולות. "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו", זה אומר בעצם שאנחנו "מחליטים" למסור את הכל לאלוקים. כעת הגיעה שלב התשלום, יש צורך לגבות את ההחלטות בפעולות ומעשים.

מעניין שהמילים האלו מאוד מוכרות לי ורק חבל שלקח לי כמה חודשים להבין מאיפה, הייתי אמור להיזכר מוקדם יותר. כן, בצעד שלוש אנחנו אומרים "למסור את חיינו", ובשמונה עשרה אנחנו אומרים "חיינו המסורים בידך", ממש אותן מילים, ממש אותה משמעות. מעניין גם שדווקא בברכה הזאת (וכמובן בברכה הראשונה) אנחנו כורעים, עוד פעולה הפוכה, פעולה של כניעה, פעולה שמוכרת לי כל כך דווקא מהתכנית של הצעדים.

אז תכל'ס, אחרי שהחלטתי מה הלאה? הספונסר שלי לימד אותי שתכנית הצעדים היא תכנית של 12 אבני דומינו וכל צעד (אם נעשה כפי שצריך), יביא בהכרח לצעד הבא. אז אם החלטתי למסור את חיי ורצוני לאלוקים, זה בהכרח יביא נכונות לעשיית הצעד הרביעי (עשינו חשבון נפש מוסרי, נוקב וחסר פחד), וכאשר אעשה את הצעד הזה, אזי בהכרח שאגיע לצעד הבא וכן הלאה עד הצעד השתיים עשרה בו אנחנו מיישמים את הצעדים "בכל תחומי חיינו". אבל זה לא כל הסיפור, ולהחלטה הזאת יש השלכות מאוד מעשיות על כל צעד ופעולה בחיים. אם החלטתי למסור את רצוני לאלוקים - ברור שאינני יכול לרצות לכעוס, לפחוד ולהשתמש בעוד כמה פגמי אופי שבהם אני מצוייד בשפע רב.

כאשר אני רוצה לעשות משהו ואני עושה פעולה הפוכה מהרצון שלי, זה החלק המעשי של ההחלטה אותה קיבלתי בצעד השלישי. כאשר אני לא רוצה להתקשר לספונסר ולהודות בחוסר אונים ובכל זאת עושה את זה, כאשר אין לי חשק להשתתף בקבוצה ועושה את זה נגד מה שאני רוצה כיון שכך צריך - אז יש כיסוי להחלטה שבה מסרתי את חיי ורצוני לאלוקים כפי שאני מבין אותו.

תודה רבה לך סוד, אין לי מה להוסיף אחרי פוסט מדוייק כל כך, כן אכתוב את מה שעזר לי לתרגל את משמעות ההחלטה  - לא לעשות את מה שאני רוצה, בדברים לא חשובים כל כך, סוג של דחיית סיפוקים, לדוגמא, להמתין שניה לפני פעולה, לחשוב עליה, לעצור לרגע לפני שהדלקתי סיגריה... (כשעישנתי)

הרעיון הוא להווכח שיש אפשרות לא לפעול כאוטומט, זה עניין של תרגול.

תודה רבה על הפוסט החשוב!
זאת באמת שאלה שהטרידה אותי בתחילת הדרך.

יש את הפן הרעיוני שבזה, פשוט לחשוב כל הזמן מה ה' רוצה ממני עכשיו ולא מה מתחשק לי. אבל שוב, זה עדיין מופשט. ברגע שאני עושה פעולות הפוכות זה ממש מוריד לפועל את זה!

ישר כח!

יישר כך הגרס"כ על הורדת הרצון לפרוטות ולמעשים
כידוע שבענייני רגשות אין הכל בקיאין לא הרי רגשותיו של זה לאלו של רעהו
ההדרכה בעולם העשייה היא לדעתי צורך השעה 

בס"ד
לסוד היקר!
את השאלה "אז תכל'ס, אחרי שהחלטתי מה הלאה?"
הבנתי מצוין ונראה לי שגם לי יש כבר "החלטה"
אבל...
אז אולי , אם אפשר להרחיב מעט יותר במה הלאה...