רציתי לפתוח דיון עקרוני על "תורת 12 הצעדים"

הספק הוא כזה,

האם 12 הצעדים הם מסלול בדיעבד למי שמכור וחייב תרופה חזקה לצאת מזה?

או שזו דרך ישראל סבא, עבודת ה' בטהרתה, שעל הדרך גם מתקנת פגמים באופי ומחלות התמכרות. בקיצור דרך לכתחילה.

נפקא מינא,

האם כשהבו או הבת שלי יהיו בני 14 או 17 האם נלמד אותם את הדרך הזו? או נשמור את זה למקרי חירום בלבד?

ההשלכות של הדיון הזה חשובות בשבילי

אשמח מאוד לשמוע את חוות הדעת של החברים...

שיהיה לכם אחלה יום... והרבה נקיות...

בכל מה שקשור למידות ולפגמי אופי, זה לכתחילה.

וגם מסתבר שלא יסתבכו עם התאווה אם אכן יצליחו בזאת.
אם הנפש בריאה ונקיה, היא לא מחפשת מילוי סינטטי...

אז למעשה,

האם תלמד את הילדים שלך את תוכנית 12 הצעדים? (לא אתה באישי אלא בהשקפה)
ואם כן,
האם בתבנית המקצועית של 12 הצעדים?
או שתתרגם את זה לשפה יותר היימישית ישיבתית מוסרניקית?

אני אשתדל ללמד איך לחיות כמו שחיים אחרי ההחלמה,
שזה כולל תיקן העוולות כל הזמן, בזמנם הנכון, בהזדמנות הראשונה.

התבנית המקורית של הצעדים היא למכורים.
ומי שלא מכור, או שחי כמו שצריך, לא אבדה לו השליטה על חייו.
אבל כן הייתי אומר לו שתמיד צריך עזרה משמים או מאחרים, כי לבד אפשר לטעות הרבה.
הייתי מלמד אותו למסור את חייו ורצונותיו להשי"ת.
לעשות חשבון נפש, ולראות איזה מידות טובות ולא טובות יש לו,
להתפלל שה' יקח אותם ממנו,
לסלוח לכולם, ולהבין שאם הוא נפגע, הבעיה היא בו, ולמצא את הבעיה ולהתפלל לתיקון.
וכו'.
כל מה שאפשר בלי המרכיב של התמכרות, אם הוא לא מכור.

מה גם שעיקר הצעדים הם עם הספונסר, ומיהו הספונסר שלו?

אין אוניםי - יש לך שם גאוני 
אמרת נקודה, שמה שקורה, הבעיה היא בו, זה מה שתלמד אותו
לאחרונה התקשיתי בזה, אומרים שאם מקבלים את המציאות כמו שהיא ומבינים שהכל בי, לא מרגישים מוטרדים, ככה כתוב בספרון שקוראים בקבוצות SA.
אבל אני יכול להיות מוטרד מזה שפיתחתי טינות ומזה שפיתחתי פחדים וכו'???
אז צריך למצוא את הנוסחא הנכונה, אבל נראה לי שלהאשים את עצמי זה לא מביא טוב...

קודם כל תודה על המחמאה על הכינוי...
אודה ואבוש, חכיתי שמישהו יחמיא לי...

שנית לא בדיוק הבנתי את השאלה,
אבל אני חושב שאם אני מבין שהכול בי, לא מטריד אותי חסרונות של אחרים,
אם מטרידים אותי החסרונות שלי, לכן אני בהחלמה, זהו התהליך.

הבנתי נכון, או שאני דיסלקט?....

אוהב אותכם

בשבילי הדברים מסודרים וברורים - עקרונות התוכנית הם רעיונות מוסריים שנלמדו בהיכלי הישיבות מזמן ר' ישראל סלנטר זצ"ל, אני 'לקוי שמיעה', יש לי חוסר שקט וחוסר סיפוק ברמה כזו שלא הייתי נכון להקשיב להם.

ברגע שפגשתי מישהו שמכיר את 'הלקות' שלי, שדובר את שפתי, יכולתי להקשיב לו ולהבין שכבר לימדוני רבותי לא מעט 'מהתוכנית'. אדגיש שאני נזקק למכשיר השמיעה גם היום, ובכל יום, עד זיבולא בתרייתא כי אוזני ומוחי לא נרפאו ובדרך הטבע גם לא ירפאו.

ולגוף השאלה, אני 'מודה בחוסר אונים', ליד ילדי (בני עשרה +) הם רואים אותי 'מושך בגומיה', הסברתי להם שיש לי בעיות עם כעס, ולא מספיק לי לקרוא את איגרת הרמב"ן...

מי שצועד את צעד 12 יודע שחלקו השני מדבר על - 'ליישם עקרונות אלו בכל תחומי חיינו', עקרונות של כנות, פתיחות, נכונות, כניעה, ויתור, לסלוח, לכפר, לעזור, לתת, הם עקרונות שכל הורה ראוי מחנך אליהם את ילדיו.

בשונה מהורי, לילדי היקרים, בעזרת הבורא, אם יזדקקו, יהיה מי שיתן להם את 'מכשיר השמיעה'.

המעוניין להרחיב יריעתו עוד, יקרא:

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1190.msg12586;topicseen#msg12586

אצטרף לאסירותודה.

העקרונות הם קדושים וכל אדם חפץ חיים רוצה ליישם אותם בכל תחומי חייו וממילא להנחיל אותם לילדיו. ברור שאסביר לילדיי שצריך למסור את הרצונות לה' יתברך, ברור שאני מסביר להם שכאשר אני פוגע במישהו עליי לכפר על כך וכן הלאה.

התבנית של הקבוצות והספרות וכו' - הם עבורי כמכור כיון שאני בעייתי. אני מתפלל שילדיי יגדלו בריאים ויישמו את כל העקרונות בלי צורך בפגישות. לא בגלל שהפגישות לא טובות אלא כיון שיהודי בריא בנפשו יכול וצריך לחיות כך מתוך התורה.

אני מרגיש שזו האמת לאמיתה.
תודה כובש

אני מבין שהדרך הזו היא לכתחילה גם למי שלא נמצא על סף מוות.
ובהחלט, אציע לילדי את הכלים שקיבלתי בתכנית. ועשיתי זאת.

אסביר.
אני בתכנית כ-3 שנים. במשך הזמן, בעזרת הספרות והחברים, הבנתי יותר את הרעיון, את הכלים ואת הדרך.
לפי ההרגשה האישית שלי - אין בדרך הזו חידוש על תורת המוסר היהודית (לא משנה איזה זרם: השפלת העצמי, גדלות האדם, עידוד מסיבי, התבוננות אישית קפדנית או עזרה ועידוד אחרים). אינני בקיא גדול בכל שיטות המוסר, אבל בשנים האחרונות, כשהעזתי להציץ בספרי מוסר, גיליתי להפתעתי הרבה דברים מהתכנית רק שהם כתובים בשפה אחרת. עם יותר פתיחות, ופחות פחד, הייתי יכול לקבל את אותו הדבר מאותם הספרים.

החידוש הגדול של התכנית זה שכולם מדברים "בגובה העינים", מתוך הזדהות. לא כמו המשגיח שלי בישיבה שקרא לי יום אחד ונתן לי לקרוא מכתב שקיבל ובו הצעה לעזור לבחורים שיש להם "בעיות בקדושה". הרמז היה ברור... אך המעמד היה כל כך מביך, שגם אם לרגע רציתי לאחוז ביד המושטת, נרתעתי, אמרתי: "תודה אבל אני מסתדר", ונסוגתי בחזרה לתוך עצמי.
החברותא עם הפתיחות והכנות בתוספת הקבלה המדהימה, נותנת קרקע יציבה ונוחה למתחילים, למתקדמים, וגם לנסוגים ונופלים.

עוד דבר שהתכנית עוזרת זה הסדר והבהירות של המטלה הנוכחית. צעדים, שלבים.
ליווי ותמיכה של מאמן וחברים, במשך שבירת ה"אני" הישן, ולאחר מכן - בניית חיבור מדהים לאלוקים.
עריכת חשבון נפש נוקב, יסודי, לא מתפשר. ושוב, הקבלה המדהימה של החברים שעוזרת לי לקבל את עצמי עם כל שלל המגרעות שלי.

האם אשתמש בעקרונות התכנית בעזרה לילדי?
כן. בהחלט.
מקווה שזה יהיה מתוך מפוכחות רגשית וסבלנות כמו שאני מקבל מחברים בתכנית.
ולמעשה, עשיתי זאת פעם, בכח של אלוקים שהכניס לראשי כמה דקות של שפיות: ישבתי עם ילדתי שנפגעה מחברותיה. סיפרתי לה גם על מקרים דומים אצלי (שיתוף כנה), הזדהיתי עם הכאב שלה, ולימדתי אותה לנסות לקחת אחריות על החלק שלה.
עצם החוויה הזו של התקרבות בין אב לביתו היתה מדהימה, וגם זה היה לי חסד אלוקים. אך בנוסף, ביתי קיבלה מעט בטחון, פחות חשש מפגיעה, ויכולת התמודדות.

אז בשבילי, למדתי כאן כלים מדהימים לחיים טובים יותר, לי ולאחרים שאולי אוכל לעזור להם.

תודה רבה!
דברים בהירים!

נחום, מדהים

אני חושב שהדרך של י"ב הצעדים הוא לכתחילה
שלושה צעדים הראשונים הוא "אמונה ובטחון אמיתי"
צעדים 4 - 10 הוא עבודת המדות באופן פנימי ומעולה
צעד 11 הוא אמונה ותפלה באופן היותר נעלה
צעד 12 הוא חסד

בתור אחד שצועד בדרך הצעדים תקופה, אני לא לגמרי מסכים עם הדברים.

בדרך הצעדים ובפרט באופן שבה היא מונחלת הלאה, ישנם אלמנטים שמתאימים רק למכורים.

משל למה הדבר דומה, לאדם שמגיע לבית חולים ושם יש גם אוכל בריא וזמן מנוחה וכן הלאה, אז הוא יאמר שבית חולים מתאים לכל אדם...

לא אכנס כאן לפרטים, אבל ישנם הרבה מוטיבים שבפירוש מתאימים לאדם החולה, ואילו האדם הרגיל לא צריך אותם ואף יותר מכך.

ועוד והוא העיקר: האדם הבריא צריך ומחוייב לקבל את כל התכנים הישר מהתורה הקדושה, ואני רק בגלל שאני חולה לומד אותם מכתבי השיכורים. אין לי שום תלונות על כך ואין לי הרהורים על הדרך. אני משוכנע שהצעדים זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי, ובכל זאת אני יודע שילדיי יחיו את הדברים בלי צורך בספר הגדול, הספר הלבן וכן הלאה.

ולא באתי אלא להעיר.