חברים יקרים

אני מסתפק קצת ביישום של הצעד השלישי.

3. החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלקים כפי שאנו מבינים אותו.

כשאני לא כ"כ מצליח לדקדק בתפילות, בזמן התפילה, הכוונה, וההשתתפות במניין,
האם זה אומר שאני לא מוסר את חיי לה'?

האם זה נקרא שאני לא מיישם את צעד 3 ?

אותה השאלה לכל תרי"ג מצוות. הרי כל זיוף במצווה הוא חוסר מסירת חיי לאלוקים כפי שאני מבין אותו ?

אז עד שאני יהיה יוסף הצדיק אני לא ישלים את צעד 3 ?

גם לי הציקה השאלה הזאת,
הבנתי שכל זמן שאני עושה את הדברים בידיעה שהחיים שלי בידי ה', זה ישום צעד 3.
מה שאני עוד לא מצליח אני גם מוסר בידי ה', וכנראה שבנתיים הוא רוצה את מה שאני יכול, כי זה מה שהוא נותן לי לעשות.

יש מסירה בכלליות - כל המהלך של החיים וכל העתיד, העבר וההווה.
ובפרטיות - הצעד הבא שלי, השעות הקרובות, היום הקרוב.

בכלליות, אין שלמות בשום דבר,
אנחנו מנסים ומשתדלים ככל יכלתנו ליישם את הצעדים,
וכל הזמן מתקדמים באיכות.

חוויה של צעד 3:
היום בבוקר היה לי קשה ביותר לצאת מהבית להתפלל,
וזה בגלל שאני מפחד שלא יהיה לי נוח, משהו יעצבן אותי וכד'.
מסרתי את כל היציאה שלי מהבית לה', כל התפילה, כל העצבים האפשריים, כל התקריות - לה'.
ויצאתי בשלווה שלא מהעולם הזה. שמח וטוב לב...

אגב, התפללתי יפה, ונכון שלא כיוונתי בשלמות,
אבל ידעתי שזה מה שה' רוצה ממני עכשיו,
אני לא בידים שלי, אלא בשלו...

בדרך חזור התחילו שוב הפחדים:
מה אשתי תגיד שחזרתי מאוחר, בסך הכל התאמצתי להיות ילד טוב היום...
אולי היא לא מעריכה את זה בכלל, היא רוצה שאחזור מוקדם.
מסרתי את כל הוויכוח לה', כל הפחד לה', כל מה שיכול לקרות - לה'.
(בנוסף זיהיתי שאני מצפה להערכה על המאמצים שלי - התפללתי: יהיה אשר יהיה מה שאני מחפש עכשיו (הערכה), תן לי למצוא זאת בך!)

והנה הגעתי הביתה, אשתי מבואסת שחזרתי מאוחר.
אני כבר מוכן לכל תרחיש, מקבל את זה באהבה מה' הטוב שמלווה אותי מהבוקר כבר...
מבקש סליחה, מגלה הבנה,

תודה על הקריאה.
אינאונימי

תודה על ההסבר

האמת שאם נדייק במילים, "החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלקים כפי שאנו מבינים אותו"

אנחנו מוסרים את חיינו להשגחת אלוקים, כמו שביארת.

ואין הכוונה שאנו מוסרים רק את המעשים הטובים לאלוקים.

כי אלוקים נמצא ומשגיח בשווה על הדברים שנראים כטוב ועל הדברים שנראים כרע!

בלשון הגמרא "אין עוד מלבדו, אפי' כשפים"

שלום חבר,

נכתב על כך לא מזמן. ראה כאן:

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=1856.0

תודה סוד

וואו איך שאתה מסודר וזוכר כל כתבה.

הדיון שם טיפה שונה, כי הצעידה בדרך רוחנית לא מחייבת בהכרח ירידה דתית. ואם אפשר לקיים שניהם אז אין התר של דחויה.

לכן היינו מצפים שאם הוא לא מתקדם בדת ומוסר כל חייו לאלוקים אז הוא לא מתקדם ברוחניות.

אבל קיבלתי את התירוץ של איינאונימי. (בחר לעצמו שם פגז)

בספר 12 ו 12 כתוב שצעד 3 הוא הצעד הראשון שדורש פעולה לאחר שהבנו שאנחנו חסרי אונים מול התאוה ושרק כח גדול יוכל להחזיר אותנו לשפיות דעתינו, כאן אנחנו נדרשים לפעולה, כי רק ע"י פעולה נוכל לסלק את העקשנות שחסמה תמיד את כניסתו של אלוקים לחיינו.
פה נכנס העניין של פעולות הפוכות ביחס לרצון העצמי שלנו, עד היום פיתחנו תלות מול התאוה היום אנחנו מפתחים את התלות שלנו באלוקים ע"י כל מיני פעולות הפוכות.
גם בתפילה זה כך , בתאווה זעקנו "אנא תתחברי איתי אנא תעשי אותי שלם"צעקנו בזרועות מושטות. ובצעד 3 אנחנו צועקים לאלוקים את אותו הדבר "אנא תתחבר איתי , תעשה אותי שלם"..
שאלתי פעם את הספונסר שלי , למה לעיתים קרובות שאני מבצע את צעד 3 אני עדיין לא מרגיש משוחרר , עדיין אני רוצה לנהל את החיים? האם יש איזשהוא פגם בצעד 3 שלי? והוא ענה לי שלא בהכרח, אלא אני באמת מוסר לאלוקים אבל מיד לוקח ממנו חזרה , מוסר ולוקח מוסר ולוקח... והתרגול שלי בצעד 3 הוא באמת להבין שאני מוסר לאלוקים מבלי לרצות לקחת חזרה.  זה כמו אדם שמעיף לשמים עפיפון אבל הוא לא משחרר אלא רוצה לשלוט מלמטה על הענינים, כך זה בצעד 3 אנחנו לומדים לשחרר לגמרי, ואלוקים באמת עושה בשבילינו מה שאנחנו לא יכולים.

אוסיף בדרך צחות מה ששמעתי. מתחבר גם לשם שלך "הושיעה נא". מדוע אנו מנענעים את הלולב בסוכות בהלל באנא ה' הושיעה נא , ובהצליחה נא לא מנענעים? והתשובה היא , כשאנו מבקשים מה' אנא ה' הושיעה נא אנחנוצריכים לעשות איזשהוא פעולה, משהו, תנענע.  אבל בהצליחה נא אנחנו כבר לא עושים כלום, זה כבר לא תלוי בנו, זה שייך רק לאלוקים.

"אין עוד מלבדו"

תודה גודל

חזק ביותר