ניסיתי לתרגם את זה לעברית אבל זה לא יצא כל כך מוצלח. בכל אופן, הרעיון הוא "לעולם אל תאמר לעולם לא". במחלה שלי יש לכך משמעות הרבה יותר חשובה ויסודית שמשמעותה שאסור לי לומר שניצחתי את המחלה והנפילות הן לחלוטין נחלת העבר ולעולם יותר לא אשוב ליפול. יתירה מזו, ועד כמה שזה יישמע מוזר, הגישה הזאת של "לעולם לא עוד" היא חלק מהמחלה. המחלה שלי המורכבת משלל גישות חולות (הנובעות כמובן מפגמי אופי) כוללת בתוכה מאפיין חשוב הנקרא הכחשה, מה שמאפשר את המשך קיומה של המחלה עוד ועוד.

אז אחרי (כמעט) כל נפילה, הבטחתי שלעולם לא עוד! נשבעתי, נדרתי, הבטחתי, כתבתי, בכיתי ובחירוק שיניים ידעתי שזהו, אני עם התאוה סיימתי. מחקתי כמובן את ההיסטוריה, זרקתי את המודם לפח, קרעתי לגזרים את המגזינים וכן הלאה, כל זה רק כדי למצוא את עצמי בתוך זמן קצר (לעתים דקות) מנסה לחבר את גזירי המגזין, מבקש שוב סיסמא לאתר הפורנוגרפיה ומחבר שוב את המודם. היו פעמים שזה החזיק מעמד קצת יותר מאשר כמה דקות, ואז ההכחשה הרקיעה שחקים. אם הייתי נקי נאמר יומיים ורבע כבר הייתי משוכנע בכל ליבי שהפעם זה רציני. ואם הוספתי לכך גם תפילה בכוונה במנין אחרי טבילה במקווה ולימוד שיעור חיזוק באשמורת הבוקר בחודש הרחמים והסליחות מתוך הכנה לימים הנוראים - אז כמובן הספקתי לשכוח בכלל מהנפילות, ופורנו זה איכס, ותאווה זה לא בשבילי, ומי בכלל רוצה להסתכל על זה.

לאן כל זה הוביל אותי? אל התאווה כמובן. כי ההכחשה היתה דלק חשוב מאוד בהמשך השימוש בתאווה. ואז התרסקתי והגעתי לקרקעית, ושם כבר ידעתי שאני בבעיה, והיה ברור לי שאין בכלל מה להבטיח ש"לעולם לא עוד", כיון שזה בדיוק הפוך ולעולם יהיה עוד ועוד. אופס, זה כבר היה עולם אחר לגמרי. אם אני עומד בפני בעיה שלא עומדת להיעלם, אז אולי צריך לעשות משהו בנידון. ו"משהו" הכוונה לא שוב אותם דברים שעשיתי שוב ושוב כאשר כל פעם אני מקווה שהתוצאה תהיה שונה למרות שהתוצאה היתה תמיד אותו דבר בדיוק.

והגישה הזאת לא אמורה להשתנות אף פעם, כי ביום שבו אני יאמר לעצמי "לעולם לא עוד", זה יהיה היום של תחילת הסוף. ביום שבו אשתכנע שניצחתי את המחלה ואחזור לגישות החולות הישנות שלי ולהכחשה של המצב האמיתי שלי - אחזור גם אל התאווה.

אשתי שאלה אותי האם היא יכולה להיות בטוחה שלא אפול יותר. התשובה שלי היתה שלא, אין כזאת ערבות. אני כן יכול להתחייב לעשות היום את הפעולות הנכונות ולהתפלל לה' שישמור אותי נקי. מה יהיה מחר? אין לי מושג. לומר שבודאי לא אפול יותר? - לא שייך בכלל.

זה לא שאני חושב שהתאווה היא אופציה עבורי, אבל אני יודע שהמציאות היא שאני אדם חולה, והתאווה תמשיך ללוות אותי עד סתימת הגולל אחרי מאה ועשרים.

סוד היקר,
אני חייב לאמר כמה מילים על פוסט נהדר שכתבת כאן, שבעבר הייתי מתנגד לו נחרצות מפאת נסיבות ומאורעות חיי, אך כיום אחרי תקופה גם של ניתוק מהפורום ובכלל מהתכנית 12 הצעדים, ומעוד תובנות שהסקתי במהלך הניתוק הזה, שינו את השקפתי ולו במעט, על אודות אמיתות דבריך ונכונות דרך החשיבה שהצגת כאן.

גם אני, אחרי כמה שבועות של נקיות, חשבתי לעצמי שנצחתי את המחלה, ויש לי פתחון פה כנגדה, לבוא ולאמר שמצאתי את הדרך אל האושר, ושיש לי דרך חדשה.
אך אחרי תקופה מסויימת של נקיות, שוב נפלתי, והפעם שונה מהפעמים עברו, הגעתי למסקנה חדשה שהגיחה מהלא נודע, כנראה, שאני חייב להיות כנה עם עצמי, לעמוד מול המראה ולאמר בכנות שיש לי בעיה, ועליי למסור את נפשי, לעצור את ההתלהבות הרגעית שצצה אחרי כמה שבועות של נקיות, לשים עליה את האצבע, ולאמר, עד כאן, אם אני רוצה לחיות כמו בן אדם, אם אני רוצה להתחתן, אם אני רוצה למצוא עבודה מכובדת, אם אני רוצה ליצור קשרים עם העולם שמסביבי ולא להתחבא מאחרי הסינר של אמא, עליי לאתר את הדרך האמיתית הנכונה וללכת עליה בלי משוא פנים עד הסוף, כי חיי תלויים בכך.

אני מודה, ואולי אצטרך לפתוח פוסט בנפרד על כך, שהרבה פעמים, בהרבה התכתבויות שלי כאן בפורום, דיברתי ומסרתי מסרים מתוך אגו צרוף, נסיתי לכסות ולהעלים עין מהבעיה הרצינית שאני מתמודד איתה כבר הרבה מאוד זמן, להציג דרך חדשה ומתווה חדש, כאילו גיליתי למישהו כאן את אמריקה של השחרור מהתאווה, ובעצם הכל היה מתוך דמיונות ומצגי שווא, כאילו לקחתי קופסא שלמה של כדורים פסיכוטיים, שוב ללא אבחנה...

אז כן, גם אני מצטרף לקריאה של "סוד" ואומר עצמי "לעולם אל תאמר לעולם לא", אינני יודע מתי האגו שלי יחליט לטשטש לי את הראייה ולהראות לי צללים של אושר, כשהכל מסביבי רק צללים בלי אושר.

סוד, תודה. גדולה. במיוחד על כך שבפוסטך משוש אמר לעולם לא עוד. אין לי אלא לאחל לך חבר 'חדישן' (מילה שהוכנסה למילונינו זה עתה על ידי לכבודך) אמור. מעתה, לעולם עוד. עוד כניעה. עוד משפטים מחלימים כדוגמת מה שכתבת.
חילך לאחלמתא.

לאסירתודה,
אני חושב שאנחנו מסיטים את הנושא של פותח הפוסט.. אז בבקשה ממך, בוא נתמקד. ;D

משוש - כל הכבוד על האומץ.

ה' יעזור לי ולך ולכולנו להמשיך לראות את המצב כפי שהוא ולהמשיך בהחלמה.

סוד,
לפעמים האומץ מתפרץ כאשר האדם נדחף אל הקיר חזק כל כך, שכמעט והוא נמחץ ונהפך לחלק מהקיר, עד שהוא ברגע האחרון תופס את עצמו, אוזר כח ודוחף בחזרה,
רק כדי לראות, מה יש מאחרי מסכי הפלדה, המסתירים לו את החיים שמעבר לקרירות המתכתית. כך הרגשתי ברגע שכתבתי את התגובה לפוסט שכתבת,

הרצון להתאחד, להיות חלק ממשהו, גרם לי לחזור לכאן, לחזור אל חברים שגם אם הם לא תמיד הולכים בקו ישר עם המחשבה שלי, עדיין אפשר למצוא נחמה, ולו הקטנה ככל שתהיה...

אוהבים אותך,משוש.

מצטרף ליהודה.

משוש יקירי
ברוך השב
אמנם לא היכרנו
מעולם אך קראתי רבות את הודעותיך והדיונים שניהלת בנושא עם החברים והרבה זמן תמהתי לאיזו תהום נשיה נעלמת
ובחסד ה' לראות אותך חוזר עם תובנות חדשות
ממש משמח
ושוב ברוך השב

משוש, ברוך השב והרבה הצלחה!