בשבת האחרונה, 22 לדצמבר, חגגתי שנה לפי הלוח הלועזי לנקיות שלי, מתנה נפלאה ויקרה שנתן לי אבא שבשמים. ביום שאחרי כן, יום ראשון, 23 לדצמבר, הלכתי לבקר בגהינום. התקשרתי לקבוע פגישה עם השטן וברגע האחרון אלוקים דאג שלא אופיע לפגישה. אחר כך הגעתי לאולם המרכזי של הגהינום, פתחתי את הדלת, הצצתי פנימה ואלוקים שוב עשה עימי חסד ונס ומשך אותי משם. נסיון אחרון להתאבד היה בהמשך שגם הוא הסתיים בחסד של אלוקים, ואז סוף סוף נכנעתי. פניתי לאבא והתחננתי על נפשי. אלוקים הציל אותי וקיבלתי את השפיות בחזרה.

כבר שיתפתי על הנסיבות שהובילו אותי אל הגהינום, שעיקרן כמובן ההתאהבות ברעיון לפיו אני אלוקים וחוסר רצון ואפשרות לשחרר את הדברים שאינם בשליטתי להשגחתו של אלוקים. כעת אשתדל להתרכז דווקא בפעולות שלאחר מכן.

הדבר הראשון היה להתקשר לחבר ולשתף אותו בכל מה שעברתי. בלי לייפות דברים, בלי לעגל פינות ובלי להשמיט. זה לא היה נחמד אבל זה היה מחוייב המציאות. לאחר מכן, ברגע שיכולתי לשוחח עם הספונסר שלי, עשיתי איתו את אותו דבר. בתחילה אמרתי לו שאספר לו "בקצרה" מה שהיה, אבל הוא אמר שאני דווקא צריך לספר לא בקצרה בכלל, וכך עשיתי. אחת הפעולות שהספונסר שלי שלח אותי לעשות היתה לבקר שוב את הפסיכולוג שלי, לאחר חצי שנה שלא הייתי אצלו. כאשר התקשרתי לקבוע תור, זה היה עבורי צעד ראשון בהתגלמותו. שוב "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו". כן, חצי שנה אחרי שעזבתי את הפסיכולוג ואני עטור בזר מנצחים, כשהד"ר בעצמו טוען שאני במצב מצויין ולא זקוק כעת לעזרתו, חזרתי שוב כיון שאני חסר אונים ואבדה לי השליטה על חיי.

היה טוב לחזור אל הפסיכולוג. זה החזיר אותי לרגעים הראשונים אחרי ההתרסקות לפני שנה, לפני שידעתי בכלל מה זה צעדים ומהי התמכרות. אפילו לפני שידעתי שאני מכור. כל מה שידעתי הוא שיש לי בעיה רצינית ואני זקוק לעזרה. השיעור המרכזי שלמדתי היה שלא משנה כמה זמן אני בהחלמה, הצעד הראשון הוא הבסיסי ביותר, ואם אני רוצה להישאר נקי - אני חייב לעשות אותו בכל פעם שאני רואה שהדרך לאבדון מתחילה לקרוץ לי, והשלטים המובילים לגהינום ולגן העדן מתחלפים.

אחת השאלות שהפסיכולוג שאל אותי היתה האם אני חושב שיש קשר בין שנת הנקיות לבין ההתקפה הקשה של התאווה. נראה לי שיש קשר די הדוק, כי במלאות שנה, ההרגשה היה טובה מאוד כאילו כבשתי את האוורסט, ולמרות שחזרתי והזכרתי לעצמי שאני עדיין חולה, נראה שההרגשה הטובה התגנבה לליבי וסייעה לי לחשוב שאני מלך העולם, מה שכמובן גרם לי קושי ממשי להכנע ולשחרר את הדברים שאינם בשליטתי. נקודה זו הוכיחה לי שחשיבותו של הצעד הראשון גוברת ברגעים בהם אני רוכש נצחון גובר והולך על התאווה. דוקא ברגעים בהם אני באמת מתקדם - זה הזמן לחזור שוב אל נקודת ההתחלה ולקבל קצת פרספקטיביה נכונה על החיים והתאווה.

איזה יופי. תודה רבה לך, הייתי מוסיף את המילה - גם - גם אחרי שנה צריך את הצעד הראשןו, גם אחרי שנתיים גם אחרי שבע ואחרי עשרים, הספונסר שלי אומר לי שמי שלא חי את הצעד הראשון שלו, כל יום. לא משנה כמה זמן הוא נקי הוא לא יהיה נקי.

אשריך שעשית את מה שהציעו לך. זה לא מובן מאליו, קשיות העורף שאוחזת בנו בזמן מעידה היא איומה. בלי קשר למה ששמעת מאיש המקצוע, זו פעולה מחלימה, ואם הצלחת להיזכר בראשית דרכך אז זו בכלל ברכה.

חזק ואמץ בכניעתך.
אוהב.

נס גדול,
וואו,
יש לי חבר שנפל ימים מספר לפני ציון דרך של שנה.
ההכנות בעיצומן והוא הרגיש מלך,
מפחיד כמה שהתאווה ערמומית.
היא לא הולכת לשום מקום,
אנחנו פשוט לומדים לחיות איתה.

תודה סוד

כל הכבוד על השיתוף.
מאד קשה לי לחשוף את החולשות שלי (מעידות וכד') כשאני חושב שאחרים חושבים  [;) ] שאני אמור להיות במקום יותר טוב.
אבל למדתי שזו בדיוק הדרך בכדי להגיע ולהשאר במקום הטוב...
אז שוב, כל הכבוד, ומאחל לך שתמיד תרגיש שהגהינום אורב לך, ושיהיה לך הרצון לברוח ממנו. (וואי איזה איחול מזעזע...  )

אני מאד מזדהה עם השאננות לאחר תקופות נקיון ממושכת. כך היה אצלי.
לאחר תקופה דומה הפחתתי את פעולות הכניעה הבסיסיות: טלפונים, הודאה בחוסר אונים, הודאה בחולשות וכד'.
חמור לא פחות - הפסקתי להתקדם בעבודת הצעדים. אמנם "למדתי" את הצעדים עם הספונסר. "הבנתי את הצעדים", אבל לא עשיתי את הצעדים.
אז אם החזקתי עוד כמה חודשים בנקיות רעועה, זה גם היה נס...

מאחל לנו (כל אחד באשר הוא) שהנס ימשיך, אבל שתהיה לנו אחיזה בו: כניעה לאלוקים ועבודת הצעדים.


אֵינְאוֹנִימי,
הזכרת לי חבר שנפל כמה ימים לפני שנתיים!
לא יאומן!
אני לא יודע מה קורה איתו היום... "שם"...
מפחיד.

אני 8 חודשים בתוכנית 
והייתי תקופות נקי - אבל כשחסר בצעד ראשון אז חסר בכל ההמשך, אי אפשר לעלות על דרך ולהצליח בלי צעד ראשון בכל יום ויום - צעד הראשון זה הבסיס של כל התוכנית...
חבר ותיק (N.A) שנקי מעל 30 שנה אמר לי היום שהוא עובד כל יום על צעד ראשון 90% ועל שאר הצעדים את שאר האחוזים הנותרים, המיקוד הוא על צעד ראשון...