מהפעם הראשונה שהגעתי לקבוצות לעזרה עצמית השונות (רטורנו, sa ושמור עיניך) לא יכולתי שלא לשים לב לעובדה המעניינת שהקבוצות מורכבות ברובן מדתיים (מכל המינים והסוגים).

כמכור דתי, העובדה הזאת עניינה אותי מאוד. בעיקר כי בהתחלה חיפשתי במי (או במה) לתלות את האשמה במחלה שלי. חשבתי שזה מה שיעזור לי. והנה מצאתי פתח - יכולתי להאשים את הדת בהיותי מכור.

על כל פנים, התבוננתי בעובדות והסקתי שיש לחקור: האם הדת היא סיבה (מזרזת) להתמכרות או שהיא סימן בלבד. ואפרט:

א. סיבה - הפעם הראשונה שאוננתי (לפני כשמונה שנים) עדיין צרובה היטב בזיכרון שלי. אותו זיכרון כולל גם את הרגשות שמילאו אותי מיד אחרי השימוש: אשמה, חוסר ערך, בדידות ועוד. יתכן מאוד שכיוון שמעשה זה נתפס אצלי כחטא נורא והתמלאתי ברגשות שליליים עזים שלא היה לי עם לחלוק אותם, התפתחה (או נוצרה?) אצלי ההתמכרות כדרך התמודדות יעילה (?) למצב שנוצר.

ב. סימן - יתכן שהאחוזים של המכורים למין בציבור החילוני הן שווים לאלו שבציבור הדתי, אלא שפשוט לאדם דתי זה מפריע יותר ולכן מתעורר בו צורך גדול יותר לפנות לבקשת עזרה. אך באותה מידה אם אותו אדם היה חילוני הוא היה סובל מהתאווה (טינות, כעסים, פחדים, יאוש ועוד מרעין בישין), אלא שלא היה מזהה את זה כבעיה. לעומת האדם הדתי שיכל להצביע על משהו שמפריע לו.

אני רוצה לציין שסבורני שלשאלה זו אין השלכה ישירה על ההחלמה שלי , כי המצב הנתון הוא שאני מכור והסיבות בעבר שגרמו לכך הן מעניינות ואולי יכולות להוסיף לי אבל אינן עיקר ההחלמה שלי (כך אני סבור. אולי אני טועה).
אבל לשאלה זו בהחלט יש השלכה חשובה לעניין התפתחות של התמכרות אצל צעירים דתיים נוספים.

אשמח לשמוע את דעתכם.

לא שזה משנה כל כך
אבל אני לא חושב שלהתמכרות יש הבדלי מין דת וגזע
אולי זה תלוי אחד בשני שאצל הדתי זה גורם לרגשות שליליים, אבל מה תגיד על גויים שזה מפריע להם? התמכרות היא התמכרות היא התמכרות,
אני חושב אולי שאצל הציבור הדתי יש קצת יותר מודעות לעניין, אבל זה לא אומר כלום לגבי האחרים,
יש המון מכורים שלא יודעים בכלל שהם מכורים.
אבל עזוב מה זה משנה
זה לא יועיל כלום לחפור בסיבות למה זה ואיך זה בא, זה לא תורם שום דבר לרפואה.
מה שאני צריך לעשות זה להתמיד עם 12 הצעדים בלי לשאול יותר מידי שאלות
בהחלמה
יעקב

זה שאלה מצויינת
אינני יודע את התשובה עליה בבהירות
אך נראה לי שזה כך רק בארץ
אס איי הכללית מורכבת (נראה לי) ברובה
מאנשים לא יהודים ולא דתיים
אך נראה לי שעיקר הפיתרון שמקבלים משנים עשר הצעדים 
הוא תלוי בהמון כנות ועבודה עצמית.
שאלו לא מדברים לחילוני המצוי פה בארץ (זה שעדיין לא חזר)
ואלו שזה כן מדבר. עליהם לפי רוב חזר בתשובה ואז שוב יש לנו כאן מכור חרדי או דת"ל

שלום, הנושא הזה העסיק אותי בעבר לא מעט, חבר ותיק שמכיר את מבנה SA בעולם האיר את עיני, הוא אומר שישנם כ 11 אחוז יהודים ב SA, הרבה מעבר למספר היחסי של יהודים בכלל האוכלוסיה.  המסקנה שלו היא שיש מחלות המשוייכות גנטית לעם אחד יותר מהאחר.

הוא טען באוזני שזה עניין של תרבויות, ישנם אומות שההתמכרות שלהם היא יותר לאלכוהול - אמריקאים רוסים, יש כאלו שעניין הסמים תופס שם חזק יותר - דרום אמריקה... המשפט שלו עלינו (הוא גוי קתולי) המם אותי - בתרבות שלכם ישנו איסור מפורש להיקשר עם המושג 'תמונה'... כנראה שבגנים שלכם אין הגנה מפני תמונות...

ימים הסתובבתי נרגש מדבריו, חשתי שניכרים דברי אמת,  היה נראה לי שמישהו דיבר מגרונו בעבורי, הרגשתי נבחר, שליח מיוחד לעניינו המיוחד של הבורא בעולמו. התחלתי לכתוב על זה פוסט בשם 'החלוצים', מה שיכול להועיל גם לראשוני חברי 'שמור עינך'. אשלימו בל"נ בהזדמנות.

שורת המחץ שלו היתה, שזה עניין של זמן עד שאנחנו נהיה רוב ב SA...

לעניות דעתי החילונית
אני לא חושב שיש יותר דתיים חולים מחילונים
ההבדל העצום הוא שאנו לא מסתכלים על שז״ל
הדבר כחטא או כמשהו שאסור
אלא כמשהו טבעי
יש אנשים חמים יותר וחמים פחות
וסקס או אוננות כל עוד שזה לא באובססיה
זה אפילו חיובי לכן רובנו חיים עם זה בשלום
לעומת החברה הדתיים שעמוסים בקונפליקטים
עצומים -בין אורח החיים הדתי ובין הפריצות שהם מנהלים

קראתי איפשהו בפורום
שאפילו לא מובן מה לחילוני יש מה לחפש פה


זאת אומרת שאם ההלכה היתה מאפשרת לשז״ל
אני
בטוח שהיינו פה  הרבה פחות חברים
והדיון האינסופי של חוטא מול חולה בכלל
לא היה מתקיים

אסירותודה
אני רואה שבסוף אתה משלים עם זה שאתה חייל קומנדו מיוחד
לא חלקת על זה בעבר?
יעקב

ליעקב, חלילה. מהיכן הסקת - ראית שכתבתי שאני חייל? אני לא חייל ואיני נלחם באף אחד ולמען שום מטרה.  מלחמות הרגו אותי. אני ילד מיוחד של אלוקים. אני אומר - כותב את זה כל הזמן.

ולרונדו, יש ב SA מכורים שאינם שומרי מצוות. חילוניים. מי שנמצא כאן רק בגלל יסורי המצפון הדתיים, מי שלא כאב לו מספיק עצם השימוש,  לאורך זמן בדרך כלל לא נשאר.

הדיון של חוטא חולה ימשיך כנראה להתקיים, בגלל שהאשמה הנוראה רובצת גם על מי שסבל בשימוש.

בהחלמה.

בלילה גשום במיוחד, המתנו שישה חברים ליד הדלת הנעולה של המקום בו מתקיים המפגש שלנו, בעיר קטנה וגויה לחלוטין במדינה בחוף המזרחי של ארה"ב. למיטב ידיעתי אין בעיר הזאת בתי כנסת כלל. מתוך השישה, היינו שלושה בעלי חזות דתית.

בלית ברירה הלכנו לבנין הספריה העירונית, שם קיימנו את הפגישה.

תוך כדי שיתוף, סיפר אחד החברים שלא היה נראה דתי או יהודי על שיעור תורה, וכך יהדותו נחשפה בפניי. התפלאתי שמתוך 6 חברים, ארבעה הם יהודים.

בשבוע שלאחר מכן, בסיום הקבוצה התפתחה שיחה ביני לבין חבר נוסף שהיה מתוך המשתתפים בשבוע שעבר, ואז הסתבר שגם הוא יהודי. מה הסיכוי שחמישה יהיו יהודים מתוך שישה? (השישי היה נוצרי קתולי).

חשבתי על זה אז והבנתי שזאת אכן מחלה של יהודים.

ישנו משפט ידוע האומר "שיכור איז א גוי" (שיכור הוא גוי). לאנשים לא מסתדר המושג שיכור עם יהודי (למרות שבמציאות זה כמובן לא נכון). אבל סקסוהוליזם זה משהו שמתאים ליהודי כמו כפפה ליד.

למה? ההסבר שלי הוא שכל התמכרות היא חיפוש אחר אלוהים, וכל אחד מחפש את זה במקום אחר. היהודים מחפשים את אלוהים במקום שבו רוחניות נמצאת ברמות הכי גדושות (ולכן כמובן גם ההיפך מכך). חיבור של איש ואישה זה משהו רוחני מדהים שאין לו שום דומה בעולם שלנו. יצירה של חיים חדשים זה רק אלוקים יכול לעשות, והוא נתן לנו את האפשרות לעשות זאת על ידי קיום יחסים בין בעל לאשתו. כמובן שבגלל הגובה העצום של הרוחניות שבכך, אז נמצא בו גם ההיפך הכי גמור, ואנחנו במקום להגיע אל הפסגה - הגענו אל הקרקעית. אבל בסופו של דבר - מצאתי את אלוהים שחיפשתי שם.

סוד אני מסכים איתך לגבי החיפוש והרצון לאלוקים.
לדעתי יש עוד סיבה לכך שזה התמכרות למין. כאשר אדם עושה משהו שהוא יודע שהוא אסור(אני מדבר עלי)
והוא בכל זאת נופל, ריגשות האשמה ותחושת ה"מים גנובים יימתקו" מגבירים בעוצמה את אש ההתמכרות.
ממתי שידעתי שאני עושה משהו אסור, התמכרתי...

מענין חברים...

אז  מה המסקנה? זה קשור ליהודים או לדתיים?

אם הבנתי נכון, אז גם סוד וגם אסירות אומרים שיש אחוזים גדולים של יהודים, אבל לאו דוקא דתיים, נכון?

בארץ רואים יותר דתיים מחלימים מחילונים, כי יש פה הסתה נגד הדת, והחילוני חושש להחלים מחשש שיהיה דתי בגלל זה. (השערה בעלמא...)
לעומת זאת בחו"ל, כפי שכתב סוד, יהודי באשר הוא יכול להרשות לעצמו החלמה, הוא מרגיש את היהדות שלו בלי שיהיה דתי, מכיון שהוא נמצא בין גויים, ואין שם הסתה נגד הדת. עובדת היותו יהודי מקשרת אותו לדת בלי שירצה.
לפי זה הבעיה היא הגן של העם היהודי, אבל בארץ זה קשה יותר לחילוניים.
גם חילוני סבור שהוא חוטא, אלא שזה לא איכפת לו כי הוא לא דתי... אם הוא היה יודע שהוא חולה, ויש כאלה כאן ובSA, הוא היה מתאמץ יותר להחלים.

עדיין לא ברור (ולא חשוב) מספיק...
סליחה על הקשקוש 
רק פתחתי עוד כיוונים של מחשבה.

אני כמכור לא הייתי מגדיר את עצמי כמלא בכנות ועבודה עצמית.
23 שנים לערך הייתי מלא בצביעות ועבודה בעיניים אז בשבעה חודשים הפכתי למשהו אחר? - רק אתמול חיפשתי תאווה! ואגב, בקשרים שיש לי עם אחינו האהובים אני מוצא הרבה יותר כנות, תוכו כברו ועבודה עצמית.

אני מרגיש חזק מאוד את מה שסוד אמר שנקודת הקשר היא נקודה מכרעת אצל היהודים ואולי בגלל זה הם חולים יותר למרות שכל האמור כאן רחוק מלהיות מחקרי כי הרי לא חקרנו את המחלה והחולים אלא רק את מי שהגיע לקבוצות SA בפועל וניתן להניח שזה פרומיל מתוך החולים.

כך או כך

שלום
אוסיף דעתי העניה לדיון
המחלה היא מחלת ההתמכרות !
והיא מחלת עולם חדש, דהיינו מחלה שבאה לידי ביטוי באופן מוקצן כתוצאה של אורח החיים של המאה ה-21 ,
הלחץ והקצב של התנהלות החיים לא מותירה ברירה לבעלי הנפש הרגישה,
הם אינם מסוגלים להתמודד וחייבים לברוח,
זו אינה מחלה דתית או יהודית בדווקא, היא כלל עולמית.
מכאן יש לבחון את האופי הספציפי של ההתמכרות והכיוון המסוים שזה תופס,
כפי שהוזכירו קודמי האלכוהוליזם מאפיין תרבויות מסוימות, הסמים תרבויות אחרות, וכך גם הימורים ואוכל ותשוקה.
יש להניח שלמרכיב הגנטי יש השפעה על הביטוי הספציפי,
ולנו כיהודים יתכן שהפרי האסור תפס כמפלט.
כל זה ביחס למספר המכורים לתשוקה,
אך ביחס למספר המחלימים ממחלתנו, הסיבה שדתיים הינם הרוב בחדרים תלויה שמשהו אחר,
המצפון!
למי שאין מצפון דתי מעיק ומייסר יקח הרבה יותר זמן להגיע לקרקעית ולהבין שיש לו בעיה,
לאדם דתי שמגיל צעיר נאנק תחת עול האשמה מאיימת למוטט אותו,
די לו באוננות ופורנו או פנטזיות כדי לגרור אותו לחדרים,
באנו לפתור בעיה דתית, וגילינו שאנו חולים ויש כאן בית החלמה,
לכן נשארנו
בברכה
מוטי

מוטי יקירי,

אני פוגש כל שבוע גויים שהגיעו לקרקעית שלהם רק מאוננות ופנזטיות. המצפון אמנם חשוב אצלנו הדתיים-חרדים, אבל הוא הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים (כך לענ"ד).

מה שכן, בנוגע לענין הגנטי. כתוב בגמרא שמשחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה (וניתנה לעוברי עבירה). אני בכוונה שם בסוגריים את החלק השני כי הוא לא מה שנוגע לי (ואני לא רוצה כאן עוד דיון מעיק של חולה-חוטא... פליז). מה שאני מקבל מזה הוא העובדה שאצלנו - יהודים - יש הרבה פחות הנאה מטעם ביאה ולכן יכול להיות חיפוש מוגבר יותר ובעיקר - כואב יותר.

כמובן שזאת המצאה מהראש הקודח שלי ולא נכתב בשום ספר קדוש (לא הספר הגדול ולא הספר הלבן).

אני מאוד מתחבר לשאלה שלך לאור המקרה האישי שלי,גדלתי בסביבה שלא מזכירה את נושא האוננות כלל וכלל! בסביבה הקרובה (הורים, מחנכים) לא דנו בנושא בשום צורה!! אני מניח שזה מתוך רצון לגונן עלי, עד כדי כך שבתור ילד ונער היה לי קשר מיני עם אח גדול ממני שעד היום לא ברור לי, כי הוא לא אנס אותי! אני נהנתי מזה, והייתי ילד בן 13! (אולי הוא היה חסר אחריות, אבל זדון ממש לא היה!!) בהמשך, כנער, נהנתי מהעניין המיני, מבלי להפנים את משמעותו כי לא דיברו איתי על זה! רק בגיל מבוגר מאוד 20, 21 התחלתי להרגיש את תחושת הטומאה והניכור מעצמי אחרי אוננות, מה שאני רוצה להדגיש שמעולם לא דיברו איתי על איסור, ובכל זאת הרגשתי טמא ודחוי, אולי זה מראה שיש באוננות משהו מיוחד שגורם לייסורי מצפון!