שלום! !

אני רוצה לשתף כאן את החברים במה שעובר עלי ובמה שאני מתלבט, אם מישהו ימצא שגם הוא מתלבט עם דברים כעין זה שיכתוב גם הוא

אני עוסק סביב התוכנית ב' שנים, אבל רק לאחרונה התחלתי ב'רצינות', הכוונה: רק בב' חדשים אחרונים

הבעי' שלי:

אני מתקשה מאד בצעדים ב' וג', דהיינו נקודת ה"אמונה", הגם שאני חרדי, אבל לדאבון לבי, במשך השנים שהייתי מכור לתאוה, הייתי גם מכור לקריאת ספרים מכל הבא לידי, ובהם ספרי כפירה הרבה מאד

(זה הי' חלק מהסם שלי, נהניתי מסיפורי תשוקה ורומנים, ולעומת זה נהניתי גם מסיפורי כפירה, ולרוב שניהם ביחד, כיום אני מבין שזה חלק מהמחלה שלי: טינה על העולם, הרגשתי יותר חכם ויותר אינלקטואל מכל החרדים האלה ה"שוטים", הסתכלתי עליהם מלמעלה למטה, ורק לאחרונה כשנקשרתי להתוכנית, הבנתי מי החכם ומי הטיפש, ומי למעלה ומי למטה)

אח"כ כשבא האינטרנט הייתי פתוח ומכור לכל מיני פורומים, מהם של חרדים שכתבו כל מיני כפירה בלשון ישיבתי באופן של 'לומדות', וניכר שכמה מהם תלמידי חכמים ולמדנים... וכמובן שכפירה כזה מטפטף לעומק הלב..

האמת הוא שאני לא רציתי דוקא בכפירה, ואדרבה רציתי להיות "מאמין",  אבל למעשה ארס הכפירה נזרם בתוכי ונעשה חלק מהחיים שלי, אני כיום טיפוס לא מאמין, זה טיפוס אומלל מאד, שלא תדעו מזה..

אמנם הייתי תמיד חרדי, לא הי' מצב בה יצאתי באופן רשמי מן הדת, כלפי חוץ התנהגתי כחרדי מאד, אבל בפנים הייתי יבש מן אמונה, וזה גרם שהיו תקופות ארוכות בה כמעט שלא נזהרתי בקיום מצוות, אע"פ שמעולם לא חללתי את השבת, אבל בדברים "קטנים" כגון כירסום ציפורניים בשבת, או לחיצה על הפלאפון (אולי עשיתי עם שינוי) וכ"ש השמטת תפלות ותפילין במשך שבועות ארוכות, זה הי' דבר מצוי אצלי

כמובן שגם בזה היו מצבים שונים, אני קורא לזה מצב יציב ומצב מבולבל
מצב יציב:
בשעה שהייתי מתנהג עכ"פ כמו אדם נורמלי, עושה העבודה שלי, קם בבוקר בשעה רגילה, אוכל ארוחות הגונות, והולך לישון בשעות סבירות, ובמצב כזה הייתי נוהג פחות או יותר באופן דתי אע"פ שהייתי בפנים ריק מכל זיק אמונה יהודית..
מצב מבולבל:
הנהגה בלתי נורמלית, קימה אחרי חצות, ושכיבה אחרי אשמורה השלישית, אכילת ממתקים במקום ארוחות נורמליות, וכמובן ה"שימוש" בהסם הסקסי באופנים שונים שאכמ"ל, לדאבוני במצב מבולבל כזה לא הייתי מתנהג באופן דתי רק כלפי חוץ, אבל כשאף אחד לא ראה השמטתי תפלות וכו' וכנ"ל

אני צריך להוסיף שיש לי ספק אם מצב האמונה שלי נגרם רק מחמת קריאת ספרים של כפירה ופורומים באינטרנט, כי אני חושב שבעצם יש לי נטיה לכפירה מילדותי, עוד לפני שהייתי פתוח לספרי כפירה, אבל אני לא ברור שזה כן

זאת, ועוד. אחרי שנים שהייתי מכור, עשיתי שבועות חמורות מאד, דהיינו שאם אכשל בעבירות אעשה כך וכך, מתחילה זה עזר קצת, אבל אח"כ שקעתי מאד שוב בתאוות, ולא עזרו כל השבועות החמורות, וזה גרם לבסוף לחיזוק.. הכפירה, לפי שהרגעתי את עצמי שזה לא כלום, וזה שום דבר! וכבר לא חששתי על השבועות

לעומת זה, אני אדם שרציתי איזה 'משמעות' לחיים, ולכך התפתח אצלי במשך השנים 'יהדות בלי אמונה', כי באמת רציתי להיות אדם טוב ויהודי טוב, רק לא הייתי עוד מאמין ביהדות כמו שצריכים, אז מה עושים?

התחלתי לפתח "יהדות באופן שלי" (אח"כ ראיתי באינטרנט שישנם רבים כיום המתלבטים בעניני אמונה שפתחו "אמונה" כזאת, הם לא מאמינים בתורה מן השמים, אלא הכל באופן של 'מסורה יפה')

במשך הזמן התחלתי  להדגיש את 'בין אדם לחברו' שזה העיקר, באתי מזה לאיזה הרגשה כי 'אלקים' משמעותו איזה כח המעניק חיים וחסד לכל הנבראים, ואם רוצים בטובת כל הנבראים, אז אתה על הצד של אלקים, ואם אתה רוצה רק בטובת עצמך, ובפרט על חשבון הזולת, אז אתה לצד השטן, בקיצור: אלקים: ה"כלליות", השטן: ה"פרטיות"

הי' מצבים שלא האמנתי בשום דבר, תורה מן השמים וכו', העיקר שיש אלקים, והוא רוצה שאנחנו נהי' אנשים טובים.  הי' גם מצבים שלא האמנתי או היו לי ספקות גם במציאת הבורא

מצד שני היו לי מצבים שחשבתי שאי אפשר שכל המשמעות של החיים הוא רק  "להיות  טוב אחד להשני", כי מה תועלת בכל הבריאה מזה, שהלא לפי זה, התכלית הוא רק לאכול טוב, ולשתות טוב, ולישון טוב, תאוות, כבוד, ולהרויח כסף ואחרי איזה עשרות שנים.... להזקין, לחלות, ולמות ולרדת אל הקבר המרקיב...

.....וא"כ  איזה משמעות יש לכל זה? ומזה באתי להאמין שיש איזה תכלית ל"התעלות נפשית ורוחנית" וכו'  אבל גם בזה האמנתי (ואולי מאמין גם עכשיו) שהעיקר הוא הטובה להזולת, וזהו האופן בה מתעלים, כמרגישים טובת הזולת לפני טובת עצמו, וזהו הדבקות באלקים

עד היום הזה יש לי ספקות באמונה, אבל זקנתי והחלטתי שהספקות הללו לא יוסיפו לי שום דבר, לכן אני מנסה להיות יהודי טוב, ללמוד תורה קצת, ולקיים את כל ההלכות, וכו',  ושלא לחשוב על דברים העומדים ברומו של עולם הפילסופי

ישנם דברים שקשה לי מאד להאמין בהם כראוי, אבל אני לא עושה עסק גדול מזה, לדוגמא: אני מתקשה מאד להאמין בהשגחה פרטית, שאלקים מתערב בכל דבר קטן וגדול בעולמינו, משום מה זה לא נראה לי, אז אני לא חושב מזה

כל זה הי' עד שהגעתי לתוכנית,,, כשהגעתי להתוכנית הזאתי של הגויים 'בִּיל' ו'רוֹי קֶאי' וחשבתי הנה מצאתי ה'ישועה שלי', ופתאום אני רואה שה'ישועה שלי' זה הדבר שצחקתי ממנו כל השנים, ה'ישועה שלי' אומר שאני צריך להאמין באמונה פשוטה במה שאבי התמים מאמין ובמה שהמשגיח הנאיבי וכל הבני תיירה מאמינים...

ועוד יותר, כפי שהספונסר שלי הסביר לי, שזה חלק מהמחלה שלי: ש ל י ט ה, לשלוט על הכל, ששום דבר לא יהא בלתי רשות השליטה שלי, ומזה גם שהכל אני צריך  ל ה ב י ן, אני קורא לזה: ש ל י ט ה  ש כ לי ת,  אם יש דבר שאיני מבין היינו שאינו תחת שליטה שלי, על זה לא אוכל להסכים, ה כ ל  ב ש ל י ט ה,  גם השכל, גם הנפש, גם התורה, גם העבודת ה',  הכל בכל מכל, משום שאני מבין שכן צריך להיות

התוכנית מלמדת אותנו הכנעה :  ת ע ז ו ב ! !  Let Go  וזה סובב גם על ה"שכל" וה"הבנה", אל תסמוך על השכל, אל תעשה רק מה שהשכל מתרת לך, תכניע את עצמך, ותפקיר את השליטה השכלית שלך, תעשה מה שאומרים לך לעשות, (בדיוק מה שהמשגיח הטיף לי בשם הבריסקר רב ואני צחקתי על זה ובזתי לה בלבי, ועכשיו זה הצלת חיי, צחוק הגורל)

אבל מה עושים..........................?  ואיך עושים..................................?

מתחילה חשבתי שי"ב צעדים הוא תוכנית פסיכולגית, ואם צועדים לאורה, זה מפתח איזה שינוי בנפש, כגון זה שמפסיקים ללחום אפילו נגד התאוה, ומקבלים הכל בקלות וכו' וכו' ולא משנים מה שא"א לשנות וכו' וזהו הרפואה נגד מחלת התאווה

אבל אח"כ ראיתי שהתוכנית פועלת רק אם מכניעים א"ע לגמרי, ומקבלים הכל בתמימות ובהכנעה, וקבלתי "ספונסר", והוא אומר לי שהדבר הראשון שאני צריך להאמין שרק "הוא" (הכח עליון) יעשה את זה, לא אתה! לא שינוי בנפש! לא כח בתוכך! לא ענין פסיכולגי,  רק הוא! רק הוא! רק הוא! רק הוא! רק הוא! רק הוא! רק הוא! רק הוא!רק הוא! רק הוא!

אני עובד על זה מאד, ולפעמים זה לא כ"כ קשה, אבל סוף סוף מבצבץ בפנימיות נפשי הספקות,  ישנו תולעת הספק המכרסם בי, האם באמת אלקים מתעניין במה שהולך בי?

אני מדגיש, שאני מתרגל את זה, אני מתפלל על זה, אני מתחנן לפני הבורא שאני מסופק בקיומו שירחם עלי ויתן לי אמונה, מה אני יכול לעשות? דבר אחד אני יודע התוכנית זה החיים שלי, לא נשאר לי דבר אחר להציל את חיי.....

לפעמים אני חושב על מהלך כזה:
יש "כח עליון", אבל יש גם "דרך הטבע"..

מי שמכניע את עצמו לאלקים הגדול הזה, שהוא הטוב האמיתי, והדבר האמיתי,  ומקבל עליו לעשות רצונו, ומבטל רצונותיו העצמיות,  אז הכח האלקי הזה מתחיל לפעול בקרבו..

זה כמו שזה ביד האדם להסכים על זה, אם האדם פותח את הדלת מכניס את האלקים ואז הכח הזה עושה הכל עבורו, ואם האדם שקוע ברצונותיו העצמיות, אז הוא ביד הטבע עצמה, (זה נח לי להאמין באופן כזה, כי זה מתרץ לי מה שקשה לי על השגחה פרטית שהלא רואים דרך הטבע וחיילותיו, והלא הטבע יש לו כח גדול, ורואים מליונים אנשים שהולכים ע"פ טבע ומצליחים..)

אולי זה מתאים עם "אלקים כפי שאנחנו מבינים אותו"!!!

אבל עם כל זה לפעמים אני אומלל מאד, כי הן אמנם יש הרבה מצבים בהם אני מרגיש קצת את הכח עליון, ואני מתפלל אליו בחמימות, אבל מצד שני ישנם המצבים בה אני מרגיש כאילו אני 'לוחץ' את עצמי להאמין בכח עליון - כדי שאוכל לקבל את התוכנית, והן אמת שזה לא צריך להפריע לי כי סוף כל סוף התוכנית הזאת הוא הצלת החיים שלי, אבל אז אני חושב שא"כ אתה לא מ א מ י ן  באמת בכח עליון, אתה רק  מ ק ב ל  את זה בשביל הצלת נפשך, וא"כ לא יהי' לזה קיום אמיתי, כי הלא יסוד התוכנית הוא להאמין באמת, ולא רק באופן חיצוני...

וא"כ מהו העצה לבוא לאמונה באמת?


מטרת הרשימה הזאת: אם יש למישהו בעיות קרובות לזה, נא להעיר ולהאיר, תודה

שלום לך, פרטת את הבעיה שלך בצורה מבוררת לחלוטין. הקטע הוא שרק הכח העליון יכול לגרום לך להאמין בכח העליון... הייתי מציע לך לבקש ממנו שיעזור לך להרגיש קרוב אליו זה מה שעבד לי.

בגיל 16 הבנתי בכח ההגיון שיש יוצר לבריאה, שכלית שוכנעתי שלא יתכן שכל העולם הכביר הזה נוצר מכלום בשביל כלום. לא התחשק לי לעשות את מה שהוא אומר אבל זה כבר עניין אחר.

תמיד הנחתי תפילין, שמרתי שבת. זהו. זילזלתי בתפילות ברכות, והכשרים. על פי רוב קיימתי מצוות סתם,  הייתי רחוק מהנשמה. מאוד. התפללתי שאוכל להרגיש קרוב אליו. הוא שמע.

יש פרק בספר הגדול של AA - אנו הכופרים. הכתוב שם הועיל לאנשים שהתמודדו עם דברים כשלך.

בהחלמה.

בתור מכור שעבר המון, כמובן שזה הרס לי כל חלקה טובה בנשמה ובאמונה שלי באלוהים.

כשהגעתי לתכנית הסכמתי להאמין בכח עליון, למרות שזה היה מאוד ערטילאי.

לפועל, ככל שאני יותר מתאמן על אמונה - זה חודר לתוכי. אני רואה ניסים בכל יום, ושום תכנית פסיכולוגית לא יכולה לחולל ניסים. אז כעת אני קם בבוקר ויודע שאלוהים נמצא, ושאכפת לו ממני ושהוא דואג לי ומשגיח עליי בהשגחה פרטית.

תודה רבה לאסירות תודה וסוד הכניעה
אדיקט

היתה לי תקופה של בלבול עצום וחוסר בהירות. שאלתי את שאלת מליון הדולר, אולי הכל פסיכולוגי?
בנס, אלוקים הוביל אותי לאדם חכם. חסיד. לימד אותי חסידות. הבלון שלי התפוצץ. זה מה שעבד לי.
אף פעם לא מצאתי תירוץ הגון. פשוט השאלות קרסו נמוגו התמוססו כלא היו.
זה מה שעבד עבורי. אני יודע שלא כל אחד שפותח ספר חסידות מרגיש כך. אשמח להפנות אותך באם תרצה לאותו אדם ששינה את חיי.
גם כאן ידע זה לא כח. אבל חסד ה' האיר עלי, האיר אותי, העיר אותי, מאז אני מושגח על ידו בהשגחה פרטית. ניסים גלויים.
לפני כמה זמן היתה לי תאונה. ניצלתי בנס. כשאתה שם, אתה לא מרגיש "סטטיסטית על כל 10 תאונות 2 הצלות... אתה מרגיש נשיקה מאבא אוהב.
מאחל לך שתמצא אותו בדרך הקלה...
כשאני חיפשתי לראות אם אלוקים אמיתי... הוא חיפש לראות האם אני אמיתי.
כשהאמנתי בו בצורה עיוורת... הוא האמין בי בצורה עיוורת...
על כל פנים, אני מאמין בך. באמונה שלימה.
שבת שלום
הושיעה

יש לי חבר שאמר דברים דומים מאוד למה שאמרת לגבי האמונה, ובעבר היו לו הרבה טינות כלפי האלוקים כפי שהוא הבין אותו אז...
אח"כ שאלתי אותו אולי אני יכול לעזור לו להתבהר בענין, שהרי זה מצורך התוכנית להאמין.
הוא אמר לי, היום כבר אין לו שאלות,
העובדה שהוא מחלים מהמחלה הנוראה הזאת, היא נס וגילוי אוהב של הכח העליון, שמתחשב בו אישית ועוזר לו להחלים.
---
בדיוק "כפי שאנו מבינים אותו", כך הוא מתנהג איתנו.
אם אני מאמין שהוא (או שאני רוצה שיהיה) מעורב בפרטים הקטנים של חיי, אני רואה אותו שם.
אם איני מרגיש אותו איתי, אם אני לא מרגיש שהוא מבחין בי בכלל,
אני אומר לו (מרחוק רחוק...): אני יודע שאני לא מרגיש אותך, אבל אני הרי יודע שאתה כן נמצא,
אתה כן נמצא. לא אתמול, ולא מחר, ולא שם. אלא כאן ועכשיו איתי.
בד"כ מיד אח"כ אני מחייך בהתרגשות על מציאת ידיד נפשי, כאילו חיפשתי אותו והוא עמד ממש מאחוריי...
רק הסתובבתי והננו.
---
עוד משהו.
את האלוקים שהכרתי עד התוכנית, אני כנראה הולך לפגוש שוב בשלב מאוחר יותר בהחלמה,
בנתיים אני לומד להכיא את האלוקים כפי שאני מבין אותו מהתוכנית ומהחיים בתהליך ההחלמה.
ההכרה שהכרתי בו בזמן המחלה, אולי גם היא חולה במחלה, (כך מובא בספרות SA,)
אני לומד להכיר אותו מחדש, לשקול צעדים מחדש, ולהתקרב אליו מחדש.

הפעם בהחלמה.

שלום אדיקט!

לא יודע אם אועיל לך, אבל בקשת שמי שיש לו בעיות כאלו שיכתוב.

אני נמצא במצב דומה לשלך, אני לא מאמין בכוח עליון אף על פי שאני חרדי. באמת זה מאוד מפריע לי להצטרף לתכנית, וזו אחת הסיבות שלא הצטרפתי. (בינתיים אני מצליח להישאר נקי בלי זה, וכנראה שאני לא ממש מכור).

אם זה מעניין אותך, אז אלו התובנות שהגעתי אליהם בינתיים:
אי אפשר להוכיח את קיומו של אלוקים. אמונה היא מצב נפשי, או שאתה שם או שלא. והכי חשוב, האדם בוחר אם להאמין או לא. לאדם חרדי נוח יותר להאמין, ואכן בדרך כלל הוא עושה כך. אם אני לא מאמין, יש לכך סיבות פסיכולוגיות. רק צריך למצוא אותן.

לגבי מה שאתה קורא לו "תולעת הספק", זה אכן חלי רע.... אחרי שהיא נכנסת, קשה מאוד להוציא אותה. כנראה שזו גם סוג של אובססיה. אולי צריך פשוט ללמוד להתעלם ממנה.

באהבה,
גד.





נ.ב. לאסירות היקר. סלח לי, אבל אני לא מצליח להתאפק (אני לא בתכנית אז מותר לי לעקוץ...), אתה נראה אדם מאוד אינטלגנטי - האם  אתה באמת חושב שמשמעותי לדבר על מה שהבנת בגיל 16? גם אני הבנתי את זה בגיל 16. מאז הבנתי עוד דברים...
ושוב, סליחה. אם אתה מוצא לנכון, צנזר את זה.
בהערכה רבה,
גד.

גד אני לא עונה במקום אסירות, אבל אני מנחש שהוא התכוון לומר שגם כשלא היו לו בעיות באמונה היתה המחלה קיימת. כלומר זה לא בהכרח מה שיעזור.

אם יש משהו שאני רוצה להאמין בו ולא מצליח, יש עצה: לומר את האמונה.
הדיבור הוא סוג של הוצאה מכוח - לפועל, ממחשבה - להרגשה.
זה ענין אמירת 13 עיקרים.
כך גם כתוב: "אודיע אומנתך (לעצמי?..) - בפי".

להבדיל, גם שקרן שרוצה לשקר ולא רוצה שירגישו שהוא משקר, חוזר על הדברים בפה, שוב ושוב, עד שבתת-מודע הוא "יודע" שהשקר הוא 'נכון', והוא שלם עם זה. (למרות שהוא יודע איך הגיונית זה לא יכול להיות, כי אמת יש רק אחת...)
למה שלא ננצל את התחבולה לאמונה שאנו יודעים שהיא נכונה, אך פשוט לא מצליחים להרגיש.
העיקר ההחלמה

גד יקר, חלילה לי לצנזר, זהו פורום של דיעות, מותר לך לחשוב עצמונית. הצינזור מטרתו לשמור על רמת שיח נאותה, בנוסף לעיתים פוסט מוסט גורם צער לפותחו... אני משיב כאן כי הדברים נוגעים בפוסט עצמו,

שים לב, לצבוט בחיבה ניתן... אני מתוכנית, לא טוב לי לעקוץ...

איני מכירך, מהמעט שקראתי, בכתיבתך ניכר שלא חסרת מנת משכל, ולכן אתמהה - כאינטליגנט בעצמך הייתי מצפה שתבין שהמשתמע מדברי הוא שסוגית קיום הבורא שיכת לגיל 16... ההבנה לא משתפרת, לא נוסף עוד שכל עם השנים, אולי מעט נסיון. מי שעיקר נסיונו במהלך השנים היה בשיפור מיומנויות בתחום הרצון העצמי מזיק לאישיותו הרבה מעבר למה ששכלו הבהיר יכול לשער. 

עצת חבר, נסה לשוב לגיל ה 16 שלך, לזמנים שהתום שלט בנפשך המיוסרת, ההיית מעלה בדעתך שאותיות אלו הוקשו מוזמתן על המקלדת, שיצרה עצמה, לאחר שכמובן 'העכבר' (שיצר עצמו) הקליק על הפוסט הזה בתוך הפורום (שיצר עצמו) הזה מיוזמתו? מה היית עונה לטוען שכל סצנת האינטרנט היא סוג של אוטופיה ושיכנוע פנימי של מי שנח לו לחשוב כך?

עבורי האמונה בכח עליון היא הכרה במוגבלות שלי = ענווה. כל בעיות האמונה שלי נבעו מהרצון להשתעבד לתאוותי, שהרי אם אין אנרגיה יוצרת - מחייבת, החוקים 'האוויליים' מיותרים.

- - - - - -

התייעצתי, ואמרו לי שמספר מילים נוקבות מלב אוהב יכולות לנער ההכחשה ממסקנתך - "כנראה שאיני מכור" - נשמע לי לא סביר שאיש חרדי לא מאמין יכנס כדרך קבע לפורום של דתיים הסובלים מיסורי מצפון על דבר שלטענתו לא היה יכול להיקרא חטא כי אין שום כח היוצר שום חוק. משהו סיפור שלך לא מתחבר לי. יש סיכוי שאתה כן מאמין, לראש שלך...

אציע לך לשאול את עצמך, מדוע אתה כאן? לא יום שבוע או חודש, תקופה. ארוכה. יש לא מעט מקומות ברחבי הרשת שיכולת למצוא שם בית, מה יש במקום הזה שגורם לך לשוב אליו. ולא, אל תתפעל מתקופת נקיונך, אני מכיר אובססיבים מיניים שהיו שנים נקיים, ולא החלימו ממחלת ההתמכרות, זה פשוט הלך לאוכל, להימורים, לקניות, ולעוד מרעין בישין.

בלב נקי ובהערכה רבה - לא הרבה אנשים 'מעיזים' להתעסק עם 'הניק הכחול'...

בהחלמה.

אני לא רוצה לענות בשם גד אבל אני לא מתאפק. כן, המקום הזה שלנו, הוא אחד המקומות הבודדים ברחבי הרשת האינסופית שנקראת אינטרנט, בו אדם יכול לומר את אשר על ליבו באמת בלי שיסקלו אותו.

ישנם פורומים ליוצאים בשאלה ושאר הגדרות מוזרות, אבל גם שם הכל מתחיל ונגמר בפוזה, ובדרך שבה אנשים יראו אותי ומה הם יחשבו עליי. לחילופין ישנם פורומים לחרדים אבל גם שם המצב דומה.

כאן אני יכול להגיע ולספר את מה שעשיתי או מה שאני חושב, בכנות ובפגיעות, בלי לנסות לקבל צומי ובלי לעשות רושם על אף אחד.

גד,

לענין האמונה - ברור שאמונה זה דבר שאדם בוחר לעצמו, בדיוק כפי שכפירה זה דבר שאדם בוחר לעצמו. אין דרך להוכיח שהעולם לא נברא על ידי אלוקים.

לפני שהגעתי לתכנית הייתי נוהג לומר: הדבר ההזוי ביותר שאפשר לומר הוא שהעולם נברא מעצמו, בלי כוח עליון. ישנו רק דבר אחד יותר הזוי מכך, והוא לומר שהעולם נברא על ידי כח עליון.

אמונה או כפירה זה ענין של בחירה. גם אדם שרואה בעיניו ניסים בכל יום יכול להחליט לכפור, וגם אדם שלא רואה שמץ טוב בחייו יכול להחליט להאמין.

אני מאמין. האמונה בכח עליון נתנתה לי כל כך הרבה ושיפרה את חיי בכל כך הרבה תחומים, שאין לי ענין להיכנס לוויכוח בנושא. עבורי זה עובד ועבורי יש אלוהים. אמיתי. אוהב.

כשכתבו, אלוהים כפי שאנו מבינים אותו... נתנו לנו מקום די רחב, זה יכול להכין את כל התפיסות.
אני רק צריך להיות כנה, יצירתי, ועם טיפה רצון טוב.
כתבו כאן כמה פעמים על תיקון לנוסח, אלוהים כפי שאיננו מבינים אותו...
דבר אחד אני יכול להבטיח, גם לך אדיקט גם לך גד, וגם לכם אסירות וסוד,
בחיים לא נמצא את אלוקים איך שאנחנו מבינים אותו. כי הוא לא נמצא תחת כל תפיסה או הגדרה.
אולי הוא ימצא אותנו איך שאנו מבינים אותו, אבל זה כבר ממש נס.
ההתנגדות להכרה במציאות ה', באופן שטחי נובעת מכפירה. באופן עמוק נובעת מהרצון למצוא את אלוקים לא כפי שאני מבין אותו.
אני פשוט מסרב לקבל את האלוקים שאני מבין, קטנטני, שוטר, נוקם, רגשן, שתלטן, כועס. צודקים אחים יקרים. אין כזה אלוקים. בחיים לא תמצאו אותו.
אני מצאתי אלוקים, לא נתפס, לא מוגדר, לא קיים בשום מערכת שלי ויחד עם זאת הוא הרוח החיה של כל דבר שאני מכיר. הוא החיים בעצמם.
כל פעם שאני שואף לקרבתו, אני מתמלא באהבה, בחסד, בשלמות, בשלווה.
כשאני קרוב אליו, כשאני מכריח שהוא אבא שלי, אפילו האובססיה שלי לתאווה נעלמת מתמוססת.

סוד יקר מאוד. אין לי מושג מדוע לא הצלחת להתאפק. ויותר מכך, מדוע היית צריך להתאפק מלכתחילה. אציע לך לקרוא את דברי שוב, ואשמח אם תסביר לי.  כאן או בפרטי. כתבתי לגד דברים ברורים וישירים, מתוך מטרה 'לנער ממנו ההכחשה'. לא ניסיתי לסקול אותו או לגרשו:

אתה אומר שאינך מכור ואינך מאמין. קיבלתי. אז תסביר לי מה אתה עושה עושה בפורום של אנשים מכורים ו מאמינים... - גד הרים לי להנחתה כששאל מה עניין מחשבת גיל ה 16 שלי, עניתי לו, כהנחתתו. שכן. אני חושב שלעניין לדבר על גיל ה 16 שלי, והצעתי לו לחזור גם לגיל ה 16 שלו.

סוד יקר, זה זמן אתה מכיר אותי, מעבר לפורום, שמעת ממני לא פעם על הרגלי הדת שלי, אין לי כל בעיה עם בעיות אמונה, או עם אנשים שיש להם בעיות כאלו. כתבתי את מה  מאז גיל 16 שבעיות האמונה שלי נבעו מעברות החמורות שעשיתי, זה היה הריחוק שלי. בהחלמה למדתי שהבעיה היא בגלל רצוני העצמי וחיפוש מתמיד אחר תאוותי, זו היא מחשבתי לגבי עצמי. והצעתי אותה כמחשבה גם בעבורו.

'לאדיקט' שפתח את הנושא, לא עניתי כך, הוא ביקש עזרה, ונענה כפי נסיוני האישי, מבלי להכנס  לאישיותי. גד הזמין עצמו פנימה ולכן 'זכה' לתשובה יותר אישית,  אדגיש שהיתה לי התלבטות קלה באם להתייחס או להתעלם וכיצד להגיב, התייעצתי לפני, ונאמר לי שעוד הייתי 'עדין'...

למען הסר ספק, גד, לא התכוונתי במילותי לשום דבר פוגע או מעליב, ההפך, כתבתי מתוך כוונה לסייע לך, השאלה הרוטורית "מה מושך אותך לכאן", לא נועדה לשגר אותך גד מכאן, ההפך, היא באה לומר, הגם שאיני מכירך, ראיתי זאת אצל אחרים -

אתה אומר שחוסר האמונה מונע ממך להתחבר לתוכנית, הבעיה מוכרת. אולי, אתה מספר לעצמך סיפור ומאמין לו, נסה להשאיר ראש פתוח הן ביחסך לעצמך כמכור, והן ביחס לאמונתך בכח יוצר.

בהחלמה.

אסירות,
דבר ראשון, הבנתי מצוין שזאת היתה כוונתך, וזה בדיוק מה שהקפיץ אותי. זה היה נראה לי קצת מתנשא. אני מקוה שאתה מבין את כונתי - דברים שאני מתחבט בהם שנים רבות, וחושב שודאי יש בהם צדדים לכאן ולכאן, ובא מישהו ואומר: "כבר בגיל 16 מבינים שזה שטויות"... ולא - אני לא מסכים. ההבנה בהחלט משתפרת מגיל 16. אין כמעט שום דבר שאני לא מבין היום הרבה יותר טוב מהצורה שהבנתי אותו בגיל 16, וקל וחומר בענין כזה שהוא קשור במידע נוסף שלא היה לי בגיל 16 והיום יש לי.

לעצם הענין, לא אתיחס לטענותיך כאן, אין זה המקום. אולי בפרטי.

מה אני עושה כאן?
אז ככה, קודם כל גם לי עצמי זה לא ברור מאה אחוז, אבל אנסה. ראשית, הסיבה שאני מצליח להשאר נקי היא הפורום הזה. אין ספק שיש לי אובססיה מינית ברמה מסוימת, והפורום עוזר לי לשמור על שפיות. אין לי ספק שהרבה מהתיאורים שהחברים כאן מתארים על השמות שעשתה ההתמכרות בנפשם נכונים גם לגבי. אין לי אפי' ספק שהיה מועיל לי להשתתף בקבוצות 12 צעדים, אך לצערי זה לא מתאפשר לי בינתיים.
לענין ההתמכרות, דברתי על זה שאני נשאר נקי, והדעה השלטת כאן היא שמכור לא יכול להשאר נקי ללא 12 הצעדים. אני שומע שאתה חלוק על זה. אם כן - אשקול זאת שוב. החברים כאן (סוד ועובד) שיכנעו אותי שאני לא מכור, אבל באמת, בתוך הלב, אני כל הזמן מסופק בזה כיון ש - כמו שציינתי - יש בי הרבה מדפוסי ההתנהגות של המכורים. לכן אני תמיד כותב "כנראה" שאני לא מכור.
לא יודע מה לומר לך, בכל אופן, זה ודאי שאני לא במצב שנקרא כאן "תחתית" שגורם לאדם להפסיק לעשות חשבונות וללכת לקבוצות. בינתיים זה בשליטה, נחיה ונראה.

ונקודה נוספת שהעלית. הסיבה שאני רוצה להחלים היא שאני מבין שהדבר הזה הורס לי את החיים איפה שלא אחיה. אני מבין שאין אושר בחיים שסובבים סביב אוננות מול פורנוגרפיה או שוטטות בבתי בושת (דבר שלבושתי לא הבנתי בגיל 16)
ועוד אני מבין, שזו הסיבה שגרמה לי לאבד את האמונה, ולכן, אם אחלים יש אולי סיכוי שהיא תחזור. למה אני רוצה שהיא תחזור? א. כי אני כנראה נשאר חרדי, וזה יהיה הרבה יותר נוח. ב. כי מה טעם יש לחיים בלי אמונה?

תודה על ההתיחסות המפורטת.

נ.ב. עכשיו ראיתי את הודעתך הנוספת, הסיבה שאני בפורום של אנשים מכורים ומאמינים היא שאין לי מקום אחר. בהחלט הייתי מעדיף פורום של מכורים לא מאמינים, אבל הכל חסום לי באתרוג.

גד יקר, צר לי שהוקפצת, זה כנראה אזור רגיש אצלך. 'אדיקט', אמר תודה ולא חש שמזלזלים בו או מתנשאים עליו, אתה באת מהחוויה הלא פשוטה שלך, לקחת את מה שכתבתי על הגיל וסבבת סביב האניטליגנציה שלי...

אולי בגלל החוויה האישית שלך חשת התנשאות, לא לכך נתכוונתי, איני נמצא בעמדה להתנשא. וגם אם הייתי רוצה לעשות זאת לא הייתי מבליט את גיל 16,  הייתי אז עמוק בתוך השאול. סך הכל קיבלתי מתנה שבנס נשארת עימי.

אני כן חושב שישנו הכרח לוגי לעובדת קיומו של כח מניע ותכליתי. אני כן סבור שהאדם החושב אמור להגיע לכך. בכח שכלו. לא באתי ללגלג על מי שלא זכה להגיע להכרה הזו. אלא להציע לו לעבור את התהליך שעברתי אני בגיל המדובר.

בנוגע לעובדת היותך מכור כן או לא, אני אוהב את סוד ועובד, מאוד. אין לי מושג למה הם אמרו לך את מה שאמרו, אותי לימדו שרק האדם עצמו יכול לקבוע אם הוא מכור. ואדגיש שאיני מכיר את סיפורך הכולל.

אם יש לך אובססיה מינית כדאי לך לצעוד. נקודה. אם התיאורים כאן מועילים לך,מדברים עליך,  אז תמשיך להיות חלק, נסה לחפש את תקרת הזכוכית שלך (האמונה?) ונפץ אותה, תקשיב ללב לך. אם 'הדבר הזה' הורס לך את החיים אתה שייך לכאן, בלי קשר לאמונה. 

וביחס לאמונה עצמה, אם תשאף, אתה תגיע. זה תהליך - הגענו להאמין. לא ברגע.

בהחלמה.

נ.ב. אתה מוזמן לפנות בפרטי. תוכל גם להשאיר את מספרך, אשמח לשוחח עימך.

אז ככה, הסיבה שקפצתי ולא התאפקתי היא כי בתוכי גם אני מרגיש "גד", וזה בהרבה מובנים. אני מרגיש גד כי גם אני הגעתי ממקום של ספיקות (כמו רוב או כל המכורים), וכמובן מרגיש גד כי למרות הכל המשכתי לעשות הכל (או לפחות הרוב) לפי הספר. ואני מרגיש טוב כאן בפורום, טוב כל כך שאני חושב שבלי ההתמכרות הייתי זקוק לפורום שכזה. פורום שבו אני יכול לכתוב את אשר על ליבי ולקבל תגובה (בשונה מהקבוצות). לפורום כאן יש חלק חשוב בחזרה של אלוהים לחיי.

אני רוצה להאמין שכל גד שנמצא כאן (לאו דווקא גד ידידי), רוצה למצוא את אלוהים (בדיוק כפי שעולה מההודעה האחרונה שלו), והוא נמצא כאן כי זה המקום הטוב ביותר עבורו.

אני חולק על הדברים של גד שהוא היה מעדיף פורום של מכורים לא מאמינים. אני לא יודע מה נכון עבורו, אבל בחלק שבו אני מזדהה איתו, אני מעדיף להיות כאן. מעולם לא רציתי באמת לעזוב הכל, העדפתי תמיד למצוא את אלוהים גם אם התרסתי כנגדו.

חוץ מזה, יש לי עוד בעיה שבגללה קפצתי. היא שולית אבל מפריעה לי. נכון, כל אחד שלא יכול להפסיק לאונן הוא מכור, אבל השביל הזה שבו אני מנסה לגרום לאחרים ללכת - נראה לי בעייתי. אני יודע שאני עושה את זה כל הזמן ואצל רבים זה דבר טוב ונכון, אבל לא בהכרח. מגיע לכאן ילד בן 14 שלא מצליח להפסיק לאונן, אנחנו לא מכירים אותו ולא יודעים עליו כמעט דבר, אבל רצים אליו עם נוסחת הקסם: לא הצלחת=מכור, וזה מפריע לי.

ייתכן שהוא יגדל להיות מכור ויתכן שלא, אבל יש עוד כמה דברים שאפשר לומר לילד בן 14 לפני ששולחים אותו לקבוצות.

גם גד עבורי הוא באותו מקום. אם הוא יחליט שהוא מכור - זאת זכותו. אם הוא יחליט שאיננו מכור אלא קצת אובססיבי למין ובכל זאת רוצה להצטרף לקבוצות - אשמח מאוד. אנחנו מכירים זמן רב והיה לי כיף מאוד להתכתב איתו והצטערתי כשבחר לא להצטרף לקבוצות, אבל אני לא חושב שנכון יהיה לנסות להוביל אותו לשם. (יתכן שהדברים נכתבים רק בגלל שאני כבר עשיתי את הדרך הזאת לפני כשנה וזה לא עבד, לעומת אחרים שמכירים אותו מתקופה מאוחרת יותר).

כך או כך, אני לא רואה כאן שום מחלוקת עקרונית, וכולנו רוצים דבר אחד: חיים שפויים. לדידי, הדרך היחידה לעשות זאת היא הנכונות להכיר בכך שישנו כח עליון. לא צריך אמונה בכח עליון אלא נכונות להכיר בכך. בתור התחלה - זה מספיק.