מה צעדים, איזה צעדים, אני לא מסוגל להתמודד נגד התאוה, כל פעם שאני נתקף, אני יודע, אבל באמת יודע, שזה נגמר באוננות. ככה הייתי כל השנים ושום דבר לא עזר לי, אני לא יכול, אני אומר לך, "לא יכול", אולי כל עוד שאני בסדר ואני לא חושב על תאוה, אז - אני יכול לעבוד  על תוכניות ולצעוד בצעדים שלך, אבל ברגע שאני נתקף, חבל לך על הזמן, אין על מה לדבר, בטוח שזה נגמר באוננות. ותידע לך שזה שאני מתקשר אליך, זה רק כי אני לא רוצה להרגיש אשם שלא עשיתי כלום... ככה אמר לי החבר שאני מכיר אותו מSA, הוא מתנשם עמוק ומחכה מה יש לי להגיד.
"יפה מאוד" אמרתי לו, עכשיו תתקדם לצעד השני, את "צעד הראשון" עשית מעולה.
שמואל מארה"ב

תרשה לי לגלות לכולם מה שגילית לי בטלפון.

הוא המשיך להגיד לך: "מה צעדים אפה צעדים! זה לא בשבילי! אני לא מסוגל!" ותגובתך? יופי! חידדת את הצעד הראשון!

שיתוף נפלא, חוסר אונים אמיתי לחלוטין, צעד ראשון לאחד נר למאה. תודה שמואל.