שמעתי חבר שסיפר על תחילת דרכו בתכנית הגמילה מהתמכרות בשיטת 12 הצעדים. הוא סיפר על הקשיים הרבים ועל הספונסר (מאמן) שעזר לו רבות הן בהתחלה והן בהמשך. אחד הדברים המעניינים היה שהספונסר אמר לו שבתכנית שלנו אין שאלות של "למה" אלא רק "איך", ולכן הוא לא יענה על שאלות של הבנה אלא רק על שאלות של הדרכה.
התחברתי מאוד לדברים, וזאת כיון שכאשר הגעתי לתכנית כבר היה לי ידע רב מאוד, אבל הידע הזה – גם הידע הנכון – לא עזר לי להישאר נקי ומפוכח, מה שאומר שאין לי צורך בידע והבנה נוספת, אלא דווקא בתכנית פעולה מעשית. את השכל אני יכול להשאיר בבית.
הספונסר שלי אומר שבכל התכנית יש רק "למה" אחד, וזה מופיע בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית) בהדרכה של הצעד השלישי ("החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו"), שם נכתב "זהו הלמה והכיצד של הענין. קודם כל היינו צריכים להפסיק לשחק את האלוקים, זה פשוט לא עבד". אז אם ניתנת לי הזדמנות לשאלה אחת של למה על התכנית, התשובה תהיה מהצעד השלישי, שם נדרש ממני להפסיק לשחק אותה אלוקים ובמקום זה למסור את הרצונות שלי להשגחתו של אלוקים האמיתי.
אז אני משתדל לשאול רק "איך" ולא "למה", וככה להתקדם בעבודה של הצעדים, ואני מבין שלצורך כך יש לגייס את כל עומק הכניעה (או סוד הכניעה...) שיש בנמצא. כי בטבעי אני מרדן שלא מוכן לעשות בשום אופן לעשות מה שאומרים לי, וגם אם אני בעצמי מבין את הדברים, אני מתמרד נגד העובדה שמישהו אומר לי מה לעשות. וכאן, לא רק שאני צריך לעשות מה שאומרים לי, אלא שאני צריך לעשות את הדברים נטו, בלי שום התמקדות בהבנה של הדברים.
(זה לא שאין צורך להבין את הדברים, וכמובן שהבנת התכנית יכולה לעזור הרבה, אבל זה רק אחרי שאני מבצע את הדברים כלשונם בלי שאלות. מאוד מזכיר את נעשה ונשמע ההיסטורי).
ובכניעה כמו בכניעה, זה רק שחור ולבן אין גווני אפור. או שנכנעתי לגמרי ואני מוכן לעשות הכל, או שלא נכנעתי ואז אני מוכן לעשות "הרבה" או אפילו "המון" או אפילו "הכל חוץ מ... (השלם את החסר)", אבל זאת לא כניעה. ולכן אם אני אומר שאני מוכן לעשות רק דברים שאני מבין, או רק דברים שאני מתחבר אליהם - אז לא נכנעתי. אבל אם באמת הגעתי לקרקעית, אז אני מוכן לעשות הכל, ולא שואל שאלות של למה ומדוע, אלא שואל רק איך לבצע את הדברים.
