בס"ד                                       
כילד בבית הספר, כששמעתי לראשונה על קירור האמבטיה של עמלק, דימיתי בעיני רוחי חדר אמבט מהביל עמוס אדים שהפכו לטיפות זולגות על המראה והחלונות, גיגית אמבטיה מלאה במים לוהטים כשקול בועות סבון מתפוגגות ברעש התנפצות עדין, בקבוק שמפו ריק מתנודד קלות לקצב תנודות המים, ואז מגיע בריון גדול גוף, ענק, שעיר, אדמוני כעשיו, ובחיוך רע, מתריס, קופץ פנימה מסלק את עשן האדים המיתמר, בין ריקוד מזויע לצווחת כאב נורא, הוא שואג, שגופו המקרר את טמפרטורת המים הוא הוכחה שאין כח מניע שממנו יש לירוא. 

כבחור המושגים הילדותיים אופסנו, ואת מקומם תפסו דברי המשגיח מהיש"ק בנוגע למחיית עמלק בדורנו. אכתוב בקצרה בלשוני את הרעיון שניסה להנחיל לנו בנאום מלא פאתוס. הוא דיבר על הפחד הגדול מהעמלק שנמצא בישיבות... אחרי שראה את המבטים המחפשים אחר הבלונדי עם העיניים הכחולות שיושב בבית המדרש הוא חייך והסביר, עמלק תפקידו לקרר. את ההתלהבות, את השמחה, את הגישמאק, בא בחור, ופתאום מחליט להדגיש את העין בשמ"י, להאריך בשמו"ע שלו, לפוקק את החוליות שלו 'במודים', איזה רגש אמיתי נדלק אצלו פתאום...

זה בולט, הסובבים רואים את השינוי ושומעים אותו, ואז מגיע 'העמלק', בכניסה לבית המדרש אולי בחדר האוכל או בהמתנה למגהץ במסדרון הפנימיה, ובציניות מלעלע בגרונו מדגיש את העין, בצדיקות מעושה הוא מתנדנד באופן מוגזם, משל אומר, עזוב אותך משטויות, על מי אתה עובד, אנחנו יודעים מי אתה... המשגיח שאג במר ליבו - יש לפטפטן הזה מושג מה הוא מעולל בדבריו? כמה חיים נהרסו בגלל מילים! 

כשניעורתי לחיים, כשהבנתי כמה חיים נהרסו על ידי, הרגשתי עמלק, שלום, נעים להכיר, שמי 'מקרר' ההובי שלי הוא  אמבטיות.. יסורי המצפון שלי עמדו להכריע אותי, לא יכולתי לסבול את כיעורי, את ההגכחה והדריכה שלי על החולשות של הזולת בשביל ההגבהה האישית, את ההאדרה העצמית כדי לזכות בבדל ערך שלעולם לא סיפק, הייתי פשוט עצוב ממי שאני, הרגשתי רע. מאוד.

בחמלת אבאל'ה עלי הוכוונתי לעשייה מבורכה, בסבלנות רבה לימד אותי הספונסר מציל החיים שלי שמשאבת הערך שכנויה אסירותודה יכולה לעשות מה שאחרים לא. כן, זו שריסקה נפשות רבות וחסרונן, בתרגול נכון ועקבי תגדל, תתרומם, תדע להכווין פצועי נפש ברגישות מיוחדת שאחרים לא. מפוקס לגמרי הוא פסק, אתה הרי מכיר את זה... תוכל לזהות מהר את מי שסובל מנחת 'הזרוע' (הלשון) של הדומה לך...

זה לקח זמן, החלפתי מהלומות מילוליות רבות, לא פעם נגררתי לשיח שהייתי מעדיף להימנע ממנו. אני מכור, לא מטומטם. והיה לא קל, לראות את הכשלונות בזמן אמת או לאחריו, דווקא כשכבר הייתי משוכנע שבאתי אל המנוחה והנחלה, אותגרתי מחדש על ידי נודניק תורן, גם כאן בפורום, לא פעם יכולתי להתכתש כהוגן, את הכתיבה המושחזת אני מכיר, והיו לי סיבות והצדקות רבות להוריד את הכפפות ולהתחיל לכתוש, אבאל'ה מנע ממני, כללים ברורים ושליחים נאמנים הזכירו לי בכל עת שכיום אני מנסה לחיות אחרת. שהתוכנית מציעה להימנע מפעולות תגמול וויכוחים.

הודעות רבות רשמתי במהלך שהותי כאן, ובחסד הבורא לא ערפתי לאף אחד את הראש, גם אם תתקלו בכתיבה ישירה, תוכלו לראות שהיא נכתבה רק לאחר קבלת אישור מוקדם, לא תמצאו ברשותי התכתשות אישית כזו או אחרת. גם לא בפרטי, גם כשהתקיפו אותי אישית במילים לא נעימות. הגבתי עניינית או שלא הגבתי בכלל.

זה נס. תודה לך אבאל'ה. גם על הפוסט הזה. אתה יודע שהוא נכתב אחרת.

שנזכה למחות העמלק מנשמתנו.

כמי שמכיר את הפוסט הזה על שלל גלגוליו, אני מוצא עוד רגע של התרגשות ביום העמוס הזה.

המסר שאני לוקח ממנו הוא להיצמד לכללים שקיבלתי כאשר הגעתי לכאן (בתחילה ללא מודע ולאחר מכן במודע), ולפיהם אני מספר רק מה עובד עבורי. כל השאר נכנס לחלק של הדברים שאין ביכולתי לשנותם וכל מה שדרוש לי הוא תפילה לקבל שלווה.

לא פעם עולה בי רצון לקרר אמבטיה זו או אחרת, או לחילופין להכות במי שנראה לי שלקח על עצמו את תפקיד העמלק - זה כמו זה איננו תפקידי.

תודה לבורא עולם שתכנן עבורי את הטוב ביותר. תודה מיוחדת עבורו שלא "השתכנע" לקבל את התכנית "הטובה" שעשיתי אני לחיי, ודבק בתכניתו המקורית, שהרגעים הרעים בה - טובים עשרת מונים מהרגעים הטובים ביותר בתכנית שלי.

אסירות, מדהים לראות לאילו מקומות ההחלמה מגיעה
מרפאה תאווה, ציניות, תלותיות, חוסר הערכה עצמית.. הכל!
רק ביצוע פעולות פשוטות בכל יום
תודה לה' שהביא אותך לתכנית! אתה מוכיח לנו שאפשר להגיע למעלה מעלה בהחלמה
תודה על השיתוף

תודה רבה, פוסט נפלא, הרגע חיממת לי את האמבטיה...
ביומיים האחרונים היה קצת שקט בפורום.
כמי ששואב הרבה החלמה מכאן, היה לי קשה. אני מודה.
ושוב פרחתי לחיים מהיום אחה"צ, הדרמות זרמו מכל עבר.
אם יורשה לי להוסיף נקודה בעניין,
עמלק התחיל קודם. הרבה לפני שקירר את האמבטיה.
הוא בגאוניותו ורוב ערמומיותו, דאג לשכנע אותי שלאמבטיה חמה לא נכנסים, ולקרה כן נכנסים.
אחרי זה הוא שכנע אותי שאני יודע שהבחין בין אמבטיה חמה לקרה.
אחרי זה הוא הציג לי כאילו הוא קירר את האמבטיה.
ואני נפלתי כפרי בשל למסע השקרים שלו.
אז הריני להצהיר. האמבטיה נשארה רותחת, ובכל מקרה לא אני יחליט מה הטמפרטורה שלה, ולא אני קובע האם הטמפרטורה זה מדד האם להכנס או לא.
אז עמלק, עלינו עליך. לך למקום שבו זורקים את השעיר ביום הכיפורים...
תודה לכל מי שעזר לי להציק לעמלק הפרטי שלי

סוד דיינו והושיעה, תודה לכם. לימדו אותי שכשאני צמוד לאור, לחום,
לא אחוש בשום קור, לא שלי ולא של אחרים. רק בכח העליון.
זה עובד. באמת.
בהחלמה.

אכן פוסט מחלים. תודה אסירות. תודה הושיעה. אפשרות הזיהוי הוא אכן חשוב מאוד כיוון שעמלקי שלנו הוא מבלבל. הוא דובר שפת כנען. סתם תושב הארץ שלא חושב לעשות כל רע. אבל בגדיו הם בגדי עמלק. ויש להזהר ממנו.

ראיתי רק היום. תודה רבה.
מזדהה מאד, בתור מי שנכנס להרבה ויכוחים מיותרים, אומר הרבה מילים מיותרות ומצטער הרבה אחרי כן - לא פעם גם צער מיותר.
שאזכה ללכת בעקבותיך גם בעניין הזה, אחד הביטויים שמצטטים בחסידות מהקבלה הוא שברית המעור תלויה בברית הלשון, כלומר - התאווה והדיבור הלא נכון הולכים ביחד. אני מקווה שאזכה למסור את שניהם יחד לה', אין לי ספק ששניהם באמת באו ביחד מאותו מקום.