חברים יקרים רציתי לשתף אתכם בתחושות שמלוות אותי בתוכנית, ואולי יהיו לתועלת.
אחד מפגמי האופי שלי זה "ההשוואה". אני תמיד מנסה להשוות את עצמי לאחרים. אני משווה בין אנשים שאני רואה, וכל הזמן הראש שלי שואל: אולי עדיף אחרת...  אולי יש משהו יותר טוב?
מה לעשות? עוד אחד מהפגמים של האישיות הלא יציבה שלי.
למה אני מספר את זה?
כי במהלך התקופה שזכיתי להיות בתוכנית, עלו לי הרבה מאוד שאלות וספקות. כל פעם שאני רואה חבר וותיק שאומר משהו שנראה לי לא נכון - זה מערער אותי. כשאני רואה חבר נופל - זה מערער אותי. שאני לא מסכים עם הספונסר שלי - זה מערער אותי. נכנסתי לקבוצה חיה וראיתי התנהגות ממש לא ראויה. ישר שאלתי את עצמי: "מה אני עושה פה"? השאלות האלה לא עולות במקרה.הרי אני רוצה להתפרק ולחזור לאוננות הטובה והמוכרת. התאווה שלי מנסה להשכיח ממני את כל הטוב שאני מקבל בהחלמה ולהראות לי את כל הפגמים שבתוכנית כדי שאחזור לאן שאני לא רוצה.
היא מנסה לשכנע אותי שזה דורש ממני יותר מדי כוחות. הרי הרבה יותר פשוט לך לכעוס על האשה והילדים, ולהיות כמו כולם. אתה רואה שאתה פחות מרוכז ופחות לומד, אז אולי זה לא נכון? למה אתה צריך להיות תמיד בעבודה מתמדת?  אולי אפשר בלי תוכנית? הרי התאווה לא מתנפלת עליך כרגע?
כנגד כל השאלות האלה יש לי תשובה אחת: הצעד הראשון שלי!
יש לי בבית, במקום של כבוד, מספר עמודים שמתארים מה עברתי בשלושים שנותי האחרונות. יהיה מה שיהיה, לשם אני לא חוזר!!!
ובכל זאת כדי להיפרד מהשאלות והספקות, הגעתי להבנה שהתוכנית היא מיוחדת בשבילי. גם אם כולם נמצאים שם ומבזבזים את הזמן, בשבילי זה טוב! אני לא משווה את עצמי לאף אחד, אני נמצא פה כדי לקבל החלמה. בשבילי זה עובד, וזה מספיק! כשאני רואה עוד אנשים שבשבילם זה עובד - זה בונוס. אני לומד מהם ומקבל מהם המון. אם יש משהו שגורם לי לטינות ולפחדים, אז הוא לא קשור להחלמה שלי.
תודה לך אבא יקר, שדאגת לי באופן אישי במקום הנכון ובזמן הנכון לקבל את המתנה הגדולה ביותר בחיי. את החיים שלי.

לב טהור

תודה רבה לך על הכנות והעלאת הנושא של ראייתהעצמי בתוך פגמי האופי שלי ושם הזולת = ההשוואה!
אני מזדהה ומאד מקבל אתכל שכתבת.
רק בעניין מה שראית או חשת בקבוצה חיה,מנסיוני הרבה מהרגישויות הללו נעלמו לי כשהספונסר שלי אמר לי להפסיק ללכת לקבל החלמה אלא להתרכז בלתת החלמה, כשאני הולך לקבוצה חיה אני יודע שאני שם כדי לתת נסיון כח ותקוה, ואף כשנפלתי והמכשתי לבוא היה זה כדי לתת נסיון כח ותקוה על כך שהמשכתי לבוא למרות הנפילה, על כך שאני מאמין שכאן הפתרון, ולהראות כיצד אני נוהג או מגיב בהחלמה כשאני מצליח, ובך הפכתי את המשקפיים מביקורת לחמלה, מהשוואה לנתינה.
לי זה עזר.....

תודה שכתבתם עליי.

עבורי, אם לא נכתב הספר הגדול כולו רק בשביל הסיפור על "רופא אלכוהוליסט מתמכר" - דיינו.

ושם למדתי שאפשר להפוך את המשקפיים (לא פעולה פשוטה לאדם שלבש אותם הפוך מאז עמדו על דעתו) וככל שאני מתמקד בדברים הטובים בפגישה - כך הם גודלים. זה עובד אותו דבר על כל נושא בחיים שלי.

תודה לבטהור, תהיה רגוע, לא הכרתי מכור שלא השווה, ומי שאומר שאינו משווה או שהוא שקרן או שהוא מנותק או שהוא לא מכור, אין עוד אופציה. הספונסר שלי לימד אותי שכדאי לי ללמוד מאחרים. הם יודעים עלי יותר ממני.

להיות כמו אחרים? זה בלתי אפשרי. ניסיתי את זה המון שנים ובכל פעם שנדמה היה לי שהצלחתי, הבנתי ששוב נכשלתי, רציתי להיות כמו מישהו אחר...

גם בושם מריח על כך אדם באופן אחר, הארומה שלו משתנה. זו אותה התוכנית ולכל מחלים יש את הארומה שלו.

בהחלמה.