בס"ד                                                             
"ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" מלשון הפסוק נראה שהחוכמה שה' הוסיף לו לבצלאל החכם שכנה כבר בליבו, והיא היתה משהו אחר מהאי קיו השוכן בדרך כלל במוח... במאמר זה אנסה לגעת מעט במהות החכמה שבלב. בתנאים שגרמו לו "בצלאל בן אורי בן חור" לזכות הגדולה הזו. ובסיבה שרש"י מדגיש שְחוּר בנה של מרים היה...

מרים שנקראה גם פועה מסרה את נפשה למען תינוקי ישראל, זו הסיבה שהיא זכתה לחכמה "ויעש להם בתים", היא 'הסבתא רבה' שחינכה את בני ביתה למסירות נפש. ואת הבית של מלך העולם אפשר לבנות רק  עם מסירות נפש, עדיף בפועל. וחור שמסר נפשו למען בוראו כשבאו אליו הערב רב ודרשו תחליף למשה הוא סירב, שלח אותם להמתין עוד יום, והם לא היו מוכנים לקבל לא כתשובה ושלחו אותו לעולם הבא.

זה לא התרחש רק במשכן, הבית הארעי, כך גם היה בדיוק בבית הקבוע, בבית המקדש. דלתות ההיכל ננעלו עד שהושר 'מזמור שיר חנוכת הבית', כי כדי להשרות את השכינה בפנים. בנשמה, במשכן הפרטי חובה 'למסור' את הנפש.: מזמור שיר חנוכת הבית "לדוד", והלא שלמה שבנאו? אלא לפי שמסר נפשו למען בנינו נכתב על שמו. המלבי"ם מסביר שלמעשה מזמור שיר חנוכת הבית הוא מזמור על ביתו הפנימי של דוד. הבית הנפשי שלו.

מעט מושגים על חייו של דוד, מי שיכול ללמדנו מסירות נפש מהי – מה שקיבל בגנים מהסבתא רבא שלו רות... בפעם הראשונה שדוד ברח ממלאכי שאול הבאים להורגו הוא פנה אל שמואל ויחד הם הלכו לנויות ברמה, רש"י: נויו של עולם -  "למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה", הוא נרדף, חייו בסכנה ממשית, והוא עסוק במציאת המקום המדוייק לביתו של הבורא.

מלכתחילה נברא דוד כפוטנציאל, לולא 'תרם' לו אדם הראשון שבעים שנה, היה נולד ונפטר מיד, כילד היה דחוי, סבל בלי סוף, לא נחשב כלל כבן ראוי למשפחת ישי, ולכן כששמואל בא להמליך את המלך הבא אחר שאול הוא לא היה שם. גם אחרי שהומלך הוא המשיך לרעות את הצאן ושימש בעיקר כנער שליחויות אל אחיו הנלחמים בגלית, במצוות אימו הוא הביא אוכל לאחיו אליאב שנזף בו קבל ועולם, ביזה אותו לעין כל כחובב אקשן רע, על מי נטשת את הצאן... ידעתי את רוע לבבך וזדון ליבך.

הוא נרדף על ידי שאול רק בגלל שבדרך נס מדיו כמורם מעם תאמו את מידותיו הצנועות, השיר 'היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו', עלה לו כמעט בחייו, אף אחד כבר לא רצה להסתיר אותו אחרי שנוב עיר הכהנים נהרגת כולה בגללו, מעולל ועד איש שיבה, משור ועד חמור. מיכל אשתו שקידש במאתיים עורלות פלישתים (התחייב ל 100 והביא 200) נלקחת ממנו וניתנת לפלטי בן ליש, כל משפחת אביו נרצחת על ידי מלך מואב בזמן שהוא בורח מהשווער שלו, הוא צריך להיפגש בסתר החבר הכי טוב שלו וגם הוא נהרג במלחמה. הבן שלו אונס את הבת שלו ובן אחר הורג אותו ואז מורד בו. גדול הדור הרב שלו מקלל אותו לפני כל העולם ומיידה בו אבנים. כשהוא בורח מהבן שלו שרוצה להרוג אותו... תגובתו היחידה היא, אלוקים אמר לו קלל...

מי שיתבונן בדברי המלבי"ם יוכל למצוא במזמור 'מזמור שיר חנוכת הבית', את תפילת השלווה ותפילת צעד שלוש... דוד למעשה שר שיר על ההסכם היומי המתחדש בינו לבין בוראו – עשה את שלך ואקיים את החלק שלי.

ארוממך ה' כי דיליתני, אשבח ואגדל את השם שלך כשאספר מהיכן הרמת אותי, ה' אלוקי שוועתי אליך ותרפאני,  שלא כדרך הטבע ריפאת אותי כשהעלית את נפשי מהשאול הרוחנית בדרך לאבדון, חייתני.  החיית אותי ולא נתת לי לרדת אל הבור. זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו,  תשירו לה' כי מי שמזמר חסד, חי ברוח וזוכר להודות. כי רגע באפו, למרות שהכעס שלו גדול, הוא הרגיש רק כרגע. חיים ברצונו,  אני יודע שרצונו שאחיה. כי בערב, כשיש לי צרות, בכי,  בכיתי לו,  ולבוקר רינה, וכשבאה אלי הישועה זה כדי שאשיר לו (להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות)

ואני אמרתי בשלוי,  וכל מה שאני חיפשתי זו שלווה, ואז בל אמוט לעולם,  לא אפול בגלל שום דבר. ה' ברצונך,  ואת השלווה אקבל כשאעשה את רצונך. העמדת להררי עוז,  זה מה שמעמיד אותי חזק. גבוה כהר הסתרת פניך,  וכשהרצון שלך נסתר ממני, הייתי נבהל,  אני כל כך מבוהל. אבוד. אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן,  אני קורא לך ומתחנן אליך, לא בשבילי, רק כדי שאוכל להודות לך. בעבורך. מה בצע בדמי,  איזה רווח יש לך אם אני אשתוק. אהיה דומם ברדתי אל שחת,  שאשאר לרדת במקום הנמוך הזה.

היודך עפר,  האם כשאמות ואהפוך לעפר אוכל להודות לך. היגיד אמיתך,  למי אוכל לספר את האמת עליך. שמע ה' וחנני,  תן לי מתנה בחינם, הסר מעלי את הקשיים שלי, ה' היה עוזר לי,  תעזור לי כדי שאהיה עדות לכך שאתה עזרת לי. שהפכת מספדי למחול לי,  לקחת את מה שכל כך ציער אותי והפכת אותו למקור שמחה בשבילי. פיתחת שקי,  הייתי קשור כבול בתוך שק ופתחת אותי בעבורי ותאזרני שמחה,  ועשית אותי שמח כשהסרת ממני את החבלים שקשרו אותי.

למען יזמרך כבוד,  כדי שישיר לך החלק של הנשמה שלי הנקרא כבוד, ולא ידום,  שאינו נגמר עם המוות (לכן הרדיפה אחרי הכבוד מוציאה את האדם מהעולם, הוא שייך לעולם הבא. לכיסא הכבוד) ה' אלוקי לעולם אודך,  לעולם. כל יום. אשיר לך, אמשיך להודות לך.

- - - - -

הספונסר שלי לימד אותי שאני בן מיוחד של אלוקים. הוא ברא אותי כך כי הוא רוצה שאמסור לו. שאבנה לו בית, את ביתי הנפשי. שאשיר לו, שאזמר לו, כל יום.

היום אני מעוניין. אבא'לה, תן לי בבקשה שלווה, שחרר אותי מכבלי כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך. אמן.

תודה רבה
אני מבין כעת טוב יותר מדוע כשמסרתי ציון דרך שנה ,
אלוקים נתן בליבי לפתוח בפרק זה את המסר,
אין מילים
מוטי

כבר כמה חודשים שאני מאוד מתחבר למזמור הזה (וגם ל"אשא עיני אל ההרים").

ישנם גם פירושים נוספים על חלקים מדברי דוד המלך, ומכל אחד ניתן ללמוד הרבה. למשל הפשט הוא "ואני אמרתי בשלוי, בל אמוט לעולם", שבזמן השלווה אני בטוח שלא אפול יותר לעולם, אבל "ה' ברצונך העמדת להררי עוז, הסתרת פניך - הייתי נבהל".

תודה