ב"ה הקבוצות החיות של שמור עיניך צוברות תאוצה ויש כיום קבוצות כל שבוע. (שבוע בירושלים ושבוע בב"ב/ת"א).

כשהקבוצות בת"א החלו היו כאלו שפחדו להגיע.
מדוע?
כנראה בגלל שמקום המפגש ממוקם באחד מאזורי ההיי-טק בת"א שבשעות הערב הופך למקום בילוי למושאי (או מושאות) תאווה.
אני הבנתי את הטיעון הזה וגם אני  פחדתי להגיע לאזור הזה בשעות הערב.
אבל ידעתי שקודם כל התאווה היא בתוך-תוכי ולא ברחוב ודבר שני שאני מגיע כדי לקבל החלמה.

לפני שבועיים הוחלט לנסות לעבור מת"א לב"ב.
זה היה נראה כרעיון מצויין. זה הרבה יותר נגיש גם עבור המקומיים (מאזור גוש דן) וגם עבור הגרים מחוץ לגוש דן.

אחרי שהתריימה הפגישה האחרונה בירושלים לפתע שמעתי גם קולות אחרים.
יש כאלו שטוענים שמפגש ב"ב זה לא רעיון טוב.
יכול להיות שמישהו מהרחוב יזהה אותי.
יכול להיות שמיהו שעובר ברחוב שבו נפגשים ישמע את המפגש מבחוץ.

נכון שאני פוחד מחשיפה למושאי תאווה ונכון שאני פוחד מחשיפתי בציבור .
אך בעצם גם קודם פחדתי (אולי יותר) שמא יתפסו אותי בקלקלתי, אך משום מה זה לא עזר לי להפסיק. (ממש חולה...)

היום, בתחילת ההחלמה, אני אמנם מפחד מחשיפה למושאי תאווה (כי זה יהרוג אותי) אבל אני יודע שאני הולך כדי לקבל החלמה - אז זה בסדר.
ואני גם מפחד להחשף בציבור, אבל כבר לא מפחד אם בטעות  "יעלו" עלי שאני בהחלמה.

שמואל יקירי,

הפחד מחשיפה לא עזר לי להפסיק אבל במקרה שלי זה מנע ממני לעשות המון דברים.
אמנם זה לא עשה אותי בריא יותר אך זאת עובדה, כמעט לא לקחתי סיכון (במודע).

מאז שאני נמצא כאן לקחתי הרבה יותר סיכונים ואני לא מתחרט לרגע.
יחד עם זאת אני חושב שעד כמה שאפשר מן הראוי להשתדל למנוע חשיפה שעלולה להזיק לנו ולמשפחתנו.
יכולות להיות לזה השלכות מאוד חמורות (פרנסה, שידוכים, מעמד...) ואני לא חושב שצריך להקל ראש בעניין.

מנחה הקבוצה מצהיר כל פעם על החשיבות של שמירת האנונימיות, לא לפרסם את מיקום המפגש וכו' ואני חושב שלערוך מפגש במקום שעלולים להיכנס אליו אנשים מבחוץ הוא סיכון מיותר.

מסכים עם כל מילה.

מצד אחד אני לא שם שלט על הדלת: "כאן גר מכור למין",
אך מצד שני אני בשום פנים ואופן לא אשים את ההחלמה בצד רק כדי לא להיחשף.

גם חולי סרטן מפחדים מחשיפה, אך איני חושב שזה מה שמונע מהם ללכת לקבל טיפול רפואי.

בהחלמה

לדעתי, הפחד בהחלמה הוא גרורה מהמחלה.
בן אדם שמבין באמת שהוא חולה, ולא- חוטא, מוכן לעשות הכל בשביל לקבל רפואה, ולא מתחיל לעשות דיונים אם זה מפחיד או לא.
כמובן שלא צריך לשים שלט על הדלת. אבל אסור שהפחד יעצור אותנו מלעשות פעולות.
מי שלמשל לא בא לקבוצה חיה, בגלל הפחד מזה שיגלו אותו, מפסיד המון בהלחמה שלו, וחבל.
וזה גם עובדה מוכחת. מי שמחזיק מעמד בהחלמה זה בעיקר אותם אלו שמוכנים ללכת גם דרך הפחד, ולעשות הכל בשביל להחלים.
בהחלמה.
ותודה על הדברים.