בס"ד                                                         
אחת מהמסורות השנויות ביותר במחלוקת היא המסורת האחת עשרה - 'מדיניות יחסי הציבור שלנו מבוססת על משיכה ולא על פרסומת' - ראיתי שאיש מדהים שלח את המסורת המופלאה הזו לעזאזל. רגע לפני ששלחתי אותו לקרוא על המסורות שנכתבו בדם וכל מיני משפטים צודקים שכאלה, עצרתי. שאלתי את עצמי וואלה, נזרום איתו. אולי מה שהוא כתוב נכון וצודק מדוע הם מציעים שלא לפרסם את דבר הפיתרון?

מליונים של מכורים מחלימים יש בקבוצות אנונימיות שונות ברחבי העולם, למה הם לא מפרסמים את עצמם בריש גלי? למה אין פרומואים לקבוצות תמיכה המוכיחות כיצד ניתן לחיות נכון יותר... היה לי רגע מואר בו ממש חשתי את ההבדל בין פרסומת למשיכה, אדם יקר מאוד לליבי שוב ביקר בגיהנום, המבט האטום שעל פניו לא הרתיע אותי מלנסות ולשכנע אותו שאין לו לאן ללכת, דמותו הקפואה נטשטשה לנגדי ומבעד לערפל דמעותי הבנתי, לא ניתן לשכנעו, אם הוא לא נמשך זה לא יקרה, אם הוא לא רוצה לעשות הכל, אם אינו מאמין שניתן להגיע לחופש בכל מאודו זה פשוט לא יקרה.

איני נח על זרי הדפנה, וכמי שנרתם לרעיון מרגע שהתוודעתי לפוטנציאל הגלום בגן העדן הוירטואלי הזה, כמי שנותן מזמנו לאתר הזה למעלה משמונה חודשים, כמי שזנח כמה פרויקטים משמעותיים ב SA לטובת שמור עינך וחברי הפורום, יש לי היכולת לכתוב כמה מילים נוקבות מנקודת מבט אחרת.

איני פירסומאי, יש ברשותי סלוגנים דהויים שאני חוזר עליהם שוב ושוב ולפעמים זה נתפס, אבל את מהות הפירסום נראה לי שאני מבין, המטרה היא לשכנע, למכור איזשהו משהו למישהו, מסורת נפלאה זו אומרת, חבריה, אל תנסו לשכנע, לא מדובר כאן על קידום רעיונות, זו לא עבודה שעושים דרך מקלדת מהבית, לא תצליחו. זהו ניסיון עקר ונואל להיות אלוהים. אתם באמת חושבים שתצליחו לגרום לשינוי אצל מי שעבר את גבול העזרה האנושית? גם אם תצליחו הוא תמיד יתייחס למה שאמרתם כאל רעיון שמישהו 'מכר' לו. ובהזדמנות הראשונה הוא ישלח אתכם לעזאזל עם הרעיונות שלכם.

אל תתנהלו בתוך ההחלמה עם מניעים חולים. זועקת המסורת הזו, הביזנס הזה הוא לא 'טלמרקטינג', חשבנו כמוכם. לא רק שנכשלנו בהבאת אחרים לבאר המים החיים שלנו, והרסנו להם הזדמנות מאוחרת יותר, במעשנו הנואש למען הזולת הרעלנו את מקור חיינו, זנחנו את עצמנו. שכחנו שאם אנו לא נחלים לא נוכל להעביר את המסר קדימה, לא זכרנו שהמסר שיעבור הלאה יהיה של מחלה ומוות. לצערנו התעוררנו אחרי שנלקחו מאיתנו טובי חברינו. אנחנו מציעים לכם ללמוד מהניסיון שלנו.

צר לי, זו מחלה שלא ניתן להחלים ממנה באמצעות המייל. כל מילה כתובה שלי נשלחת לשם, כהשתדלות בעלמא. לא אני הוא זה שיביא הנה את הסובלים ברבבותיהם. איני מתרשם מרשימת תפוצה של 3000 איש וגם של יותר, כשרק כמה עשרות רשומים פעילים... ולא, זו לא אשמתם של חבריSA  שנמצאים במגדל השן וחוששים להחלמתם בג'ונגל הנוראי של רשת האינטרנט, לימדו אותי שיש לי עבודה מורכבת מאין כמוה. להיות נקי. זהו. כל השאר שייך למי שברא את העולם וממשיך לנהל אותו. והכינוי שלו הוא לא אסירותודה.

משיכה היא פשוט לספר מה עובד לי, מי שירצה, 'משכתי' אותו מספיק על מנת להתחיל ולבצע, שיבוא הוא ויקח את הרעיון בעצמו, אל תמכרו כלום. היוצא מכך, שאת המסר שיש פיתרון כדאי ורצוי להפיץ, ובצורה נרחבת ככל האפשר, לכתוב בפורום ללא הרף, לספר את נפלאות הבורא תחת כל עץ רענן. למרות הפחד מהגילוי והחשיפה, אבל לפרסם? למכור הצלחה? את מה? שיש פיתרון עם אחוזי הצלחה נמוכים להחריד? פחות מעשרה אחוז? איזה משקיע היה שם את הכסף שלו על אתר עם כל כך הרבה רשומים וכל כך מעט חברים פעילים?

האמת, אני הייתי שם גם השקל האחרון שלי, כי לא היתה לי ברירה. אבל כשאני חושב כמו מי שחושב שעדיין יש לו אופציה אחרת, ברור לי שהוא לא יעשה מאומה מכל מה שמנוגד לאופיו, שימו לב כמה קראו את הפוסטים הכי נוגעים כאן, אמת, היו שזז ליבם ובאו, וכמה לא? זו תוכנית קשה גם למי 'שנמשך', למי שלא 'מכרו' לו רעיון או הצלחה, גם מי שראה במו עיניו ישועה אצל אחרים לעתים קרובות נעלם, כי הוא שונה, אצלו זה אחרת... וכיד הדמיון והמחלה.

לפני סיום ולסיכום, לא נגענו כלל בבעייתיות החמורה שיש בנוגע לאמת שבפירסום ולמפרסמים גופא, (מה נענה למי שיתהה איה המפרסם שצלל אל תהום הנשיה, שמא יכתב המציג הינו שחקן... זו האמת, לא?) ונכון הוא שאיננו צריכים להיות בלתי נראים, עלינו לספר שיש פיתרון. ואין ספק שהשמרנות של לא מעטים ב SA מונעת מפחדים ודיעות קדומות, אבל מכאן ועד לקנות זמן אויר בפריים טיים או מטרים רבועים על בסיס חודשי בשלטי החוצות מול נתיבי איילון הדרך ארוכה.

עבור מליונים בעולם הדרך הטובה ביותר היא לספר -  מה שעבד להם, הכי טוב היה לעבוד את זה.

שנעבוד היום.

קראתי את הדברים, נשמעים משכנעים, בקריאת הדברים עלתה לי שאלה האם לדעתך גם בקירוב ליהדות זה אותו רעיון, או ששם זה משהו שונה? האם לדעתך שיטות הקירוב ליהדות צריכות לפעול בצורה כזו עדינה, או שקירוב ליהדות זה משהו אחר?

'שמוליק', זו שאלה טובה, אני לא האיש לענות עליה, כדאי לשאול את מי שעוסק בתחום... על עצמי אכתוב שכשעסקתי בקירוב כך נהגתי, עם זה התחברתי, האם נהגתי נכון, מי יודע? הלכה למעשה בדיני מכורים זו הדרך שהוכחה לאורך זמן כנכונה ביותר למושך ולנמשך

תודה על הדברים.

אבקש לחדד משהו שיתכן שהוא מספיק מובן מהדברים אבל משום מה אצלי הוא לא ברור כל כך.

מהי משיכה ומהי פרסומת? שאלתי חבר וותיק האם הפרסום של שמור עיניך ברחבי האינטרנט נוגד את המסורת הזאת. מהות השאלה היתה: האם SA יכול היה לפרסם את אותם באנרים של שמור עיניך, שאומרים דבר פשוט: "טובע בפיתויי האינטרנט? יש פתרון" או שזה נוגד את המסורת כי מדובר בפרסומת?

התלבטנו ביחד ולא היתה תשובה ברורה. מצד אחד ישנן קבוצות A שמפרסמות בספרי טלפונים ובעיתונים פרסומות כגון: "רוצה להפסיק לאכול? יש פתרון" עם הפניה ל OA (אכלני יתר כפייתיים), ומאידך אם זה לא פרסומת אז מהי פרסומת?

לבסוף הועברה השאלה לחבר וותיק מחו"ל (יו"ר הוועידה האירופאית של SA), שענה תשובה מעניינת ונחרצת והנה היא כלשונה (בתרגום לעברית):

מהנסיון שלי, אנחנו מנסים טוב מידי להמנע מפרסומת ולבסוף אנחנו נעשים בלתי נראים. אין שום בעיה לתת מידע או לשאול שאלות.

"האם יש לך בעיה עם מין? חייג למספר..." - זה בסדר

"בא לפגישה ותקבל ספר בחינם" - זה לא בסדר

למיטב הבנתי מקריאה בספר 12&12, הרעיון של משיכה ולא פרסומת הוא לא סוג המדיה אלא איך פונים. יש שם פירוט רב על כך שאנחנו לא מפרסמים את השמות של המכורים בתור מקדמי מכירות ("תראו, יש לנו גם רבנים ואישי ציבור"), אלא מספרים את הסיפור שלנו. אבל את הסיפור ניתן לספר בכל מקום, ולא רק שניתן לספר את הסיפור אלא ניתן גם לפרסם את עובדת קיומנו (בדיוק כפי שפותחים אתר אינטרנט או קו חם וזה לא נקרא פרסומת אלא משיכה).

לכן, הפרסומת של שמור עיניך עומדת בכללים של המסורת ה-11 (זאת מבלי להיכנס לדיון של התנגשות "שמור עיניך" עם מסורות אחרות).

תודה חברים יקרים על חידוד הדברים.
זה באמת כאב עצום לראות כל יום כמה משתמשים חדשים, ואילו הפורום עדיין מת.
אתמול עד שעות הצהרים לא התחדשה בפורום אפילו הודעה אחת.
ובהתחשב ברשימת תפוצה של 3000 איש, זה כואב.
אבל-
רצונו יעשה ולא רצוני.
גם בשבילי אני לא יודע מה טוב, ודאי שאני לא יודע מה טוב לאחרים.
בכל אופן חידוד הדברים היה במקום.
תודה

תודה רבה על פוסט חשוב זה

אני רוצה לשתף אתכם ממה שעבר עלי אישית למרות היותי חבר SA כשניסו לפרסם לי ולמשוך אותי בו זמנית.

כדי שתבינו אני חייב הקדמה קצרצרה של הסיפור שלי:

הגעתי למטפל בשיטת הצעדים (בערך) לפני כתשע וחצי שנים, הייתי נקי לפי ההגדרות שניתנו לי בזמנו, עם הזמן השתתפתי גם בקבוצות של SA והייתי נקי גם שם, סך הכל כשלוש וחצי שנים.

מעדתי, ולא היה לי את האומץ להודות בכך, המשכתי להצהיר נקיון ולספנסר, חייתי בגהינום פרטי של חיים משולשים, מכור, נקי, לא נקי!!
לקח לי כשנה של סבל עד שהודיתי שנפלתי, התנצלתי בפני הסםונסיים שלי ובאלגנטיות הלכתי לעזאזל,כמעט שלוש שנים סיבוב נוסף שם בתאוה.

כל זמן הסיבוב השני שלי היו מעט מאד חברים שהתעניינו בשלומי או שאני רציתי בכלל להיות בקשר איתם, חבר אחד יקר במיוחד לא התייאש כלל וכלל, הוא שלח לי הודעות סמסים, מיילים וטלפונים. הוא שיתף אותי בהחלמה שלו, בדברים הטובים שקורים לו, בהתפתחות הקבוצות, בגעגועים שלו אלי שם בהחלמה, ולפעמים ניסה לשכנע אותי שהגיע הזמן לחזור.

ולעניינינו משיכה ולא פרסום: בכל הפניות שהיו קשורות בו, בהחלמה שלו ובדברים הטובים שקורים לו, הצלחתי לשמוח עבורו, הצלחתי לשמוע תקוה, תגעגעתי גם אני וידעתי שיום יבוא ואחזור.
אולם בכל הפעמים של נסיון שכנוע, זה הקפיץ לי את הפיוזים, זה הדליק אותי בטינות וכעס, מה? הוא לא יודע שאני יודע שכולם יודעים שזה הפתרון המושלם? הוא לא יודע שאני סובל? מה הוא מטיף לי?!
התפרצתי במייל נרגז במיוחד, כתבתי לו במילים חמות וחדות שאני אוהב אותו אבל הוא פשוט מנסה לשאת את המכור ולא את המסר, שהוא מפספס את המטרה, והוא "המחלים הזה" ענה לי באהבה, הבנה וכנות מידי כואבת.

בתכלס כשחזרתי לפני קצת יותר משנתיים לתוכנית הוא החבר המיוחד הזה היה שם עבורי, ידעתי שהוא אוהב אותי כי הוא משך אותי בסיפורים שלו "על עצמו והחלמתו" והוא הרגיז אותי בפרסום של שכנוע לחזור.

אני אסיר תודה למי שלא התייאש ממני.

יומחלים

נ.ב. גם האלכוהולסיטים הולכים לפאבים ובארים ומספרים את סיפורם לשיכור המסכן, זה לא פרסום!!

תודה לכם חברים על הפוסט ועל התגובות.

תמיהתי הגדולה:
אם יו"ר הועידה האירופאית של SA אומר שאין בעייה ל- SA להתפרסם, אז מדוע כדי שנשמע מ- SA צריך היה להקים את "שמור עיניך" ???
אולי ב- SA עוד לא שמעו על יו"ר הועידה האירופאית שלהם?

לאלוקים הפתרונים !!!

ולגופו של פוסט:
נכון, אני היום יודע שפרסומת לא תכריח מכורים אי שם להגיע ולהתחיל בהחלמה.
אך מצד שני בלעדי הפרסומת אני עדיין הייתי מאונן ואולי אפילו מגשים כמה מהפנטזיות הטובות שלי !!!

אנו חייבים את ההשתדלות המינימלית בפרסום השער לחיים השפויים --> שער היציאה מהגיהנום הפרטי של המכורים למין !!!
זה לא מבטיח 100% החלמה למכורים שייחשפו לפרסומת, אבל זה בוודאי ייתן סיכוי קצת יותר טוב מאשר בלעדי הפרסומת.

אני חושב שזה גם עניין של סטטיסטיקות וגם עניין של מצב כל אחד שמקבל את זה.
יש אחד שהריחוק מקרב אותו ויש אחד שהקירוב העדין מקרב אותו.
רוב העולם לא אוהב קירוב אגרסיבי ולרוב זה מרחיק.
אחוז מסויים יתקרב אם יראו אליו אהבה ואיכפתיות
ואחוז מסויים יתקרב אם הוא יתקל בזה בעצמו ב"מקרה"
אני חושב שכל אחד יפעל כפי מה שהוא מתחבר יותר, מה שחשוב לנסות לפעול מתוך כינות וענווה - שזה הדבר שהכי מדבר (וגם הכי קשה להגיע אליו...)

שמואל היקר, תמהיתך מובנת, אכן נודע שמעו של היו"ר רק לאחר שהוא בא ארצה בכדי להקים כאן משהו חדש... חיפש אותנות ומצא מלוכה. מבחינת הארופאים SA  בישראל לא היה קיים, פשוט היו כאן מכורים בלתי נראים. קשה להבין את זה, בהזדמנות אחלוק את ההיסטוריה והדברים יובנו יותר.

אלוקים באמת פתר את זה.

כשמדברים במסורות על פירסומת מתכוונים לשיכנוע - לא לנתינת הידע שיש מחלה ויש פיתרון, למה עדיין אין 'באנרים' של SA? שאלה טובה מכדי שאוכל לענות עליה.

בהחלמה.

איש בהחלמה - תודה רבה על הדברים. הועלת לי מאוד.

איש בהחלמה יקר, גילוי נאות, אנחנו מכירים, טוב. ועכשיו למעני ולמען החברים כאן בפורום, אולי כדאי שתפרט היכן עבר - עובר הגבול מבחינתך בין המשיכה והדאגה שכתבת שאהבת וחשת. ובין הנידנוד שהעיק עליך ולמרות זאת ידעת שאליו תפנה לכשתרצה לחזור?

בצורה הכי ברורה, כתבת שיש לך נסיון. מה אתה היית עושה היום במקרה כמו שלך.

תודה מראש על מה שתכתוב.

אממממ טוב אנסה, תמיד יותר קל לכתוב בתאוריה מאשר במציאות, אבל אשתדל.

אם אני חושב על מה הייתי עושה אם מישהו קרוב אלי מתחיל שוב את הריקוד עם השטן, או "הולך לעזאזל" כפי שאנחנו קוראים לזה, כיצד הייתי נוהג?
הייתי שומר על קשר, מידי פעם סמס או טלפון, מה שלומך? מתעניין בקורות איתו בחייו (לאו דוקא בהתמכרות), מנסה להבהיר לו דרך הפניה שלי שהוא חשוב לי כאדם ולא רק בגלל שאנחנו אחים לצרה, שהקשר שאני חש אליו הוא לא רק אחוות מצורעים גם אם כך הקשר נוצר.

משתף בקורה אותי בהחלמה שלי, בקשיים, בעליות וירידות, במתנות שבדרך, ושוב מתוך רצון לשתף אדם אהוב, שידע איך "אני" מרגיש.

הייתי נמנע מכל נסיון ואפילו החביב ביותר מלומר לו דברים בסגנון "לא חבל על החיים שלך?!", "אתה לא זוכר את הטוב שהיה אז...?" אלו פניות ישירות מידי ומרגיזות.
ובתחום האפור שאותי הרגיזו או יותר נכון היו לי הקשים ביותר לשמוע זה את המשפטים בסגנון "אני זקוק לך שם איתי", "אנחנו זקוקים לך מחלים יחד איתנו", וכו'.
למה זה היה הכי קשה? אני חושב שאלו היו המשפטים שהחזירו אותי בדמיון לחדר, לקבוצה, לפרצופים שכל כך קנאתי בהם, לידיעה שכשאחזור אהיה אי שם למטה למטה מתחת כל אלו שבאו אחרי ועוד כל מיני דמיונות ורגשות כיד המכור הטובה עליו.

אם אני רוצה לסכם, צריך לטפס לתוך הראש של המכור שבנפילה, לפעמים זה קשה כשאתה בהחלמה לזכור את כל עיוותי המחשבה של הראש השיכור, כל תזכורת או רגש המעלים את הזכרונות הישירים או הרגשת אשמה אצל המשומש מרחיקים אותו יותר ממה שמקרבים.

מקוה שהצלחתי להעביר את התחושות היטב

יומחלים

תודה רבה לך. הועלת לי מאוד. הנושא מסקרן אותי מאוד, במהלך ההחלמה נתקלתי בדילמות כאלה, סליחה מראש שאני 'חופר' לך, אודה לך אם תתייחס לדברים הבאים - כתבת שהמשפטים המעצבנים ביותר עבורך שמהם היית נמנע היו "אני זקוק לך שם" - "אנחנו זקוקים לך מחלים איתנו", שהם אלו שהחזירו אותך בדמיונך 'לחדר'...

יש סיכוי שההוא אמר לך את הדברים, רק כי זה מה שהוא הרגיש? לא בשבילך כדי להחזירך לתוכנית, אלא כי הוא חש בודד... כי לא היה לו עם מי לדבר?

האם גם במקרה הפוך, בו אתה מחלים במצוקה, והאדם הקרוב אליך מתהלך צמוד למלאך המוות.. היית נמנע מלשתף את האיש הלא מחלים בקשיים שלך כאיש בהחלמה?

שוב, תודה מראש.
אוהב.

נמשכתי ונושעתי
תודה חברים על פוסט מושך במיוחד
שנותן לי רצון לחזור לפעילות
להתכתב
מוטי

וואו אסירותודה אתה לא סתם חופר אלא קודח.... אבל זה לתועלת, גם עבורי כדי לברר אצלי את האמת ואולי גם עבור אחרים שיתמודד עם דילמות מהסוג הזה אז אשתדל לענות.

כשאני משומש אני בתכלית ה"ריכוז העצמי", אין עוד משהו יותר מרוכז בעצמו מאשר המכור המשומש.
ולכן כמובן שכל פרשנות שאני נותן למה שאני שומע מחבר מחלים, בכל צורה שהיא תתפרש אצלי רק לפי האשמה והבושה אותה אני נושא באופן קבע בזמן השימוש.

אין זה אשמתו של ידידי הנקי והמחובר שאני במצב שלי, והוא אינו חייב בדוקא לחשבן את המחלה שלי ואת הפרשנות המוטעית אותה אתן לדבריו.

אבל וכאן האבל הגדול, השאלה שאדם נקי ומחובר יכול (ואולי צריך) לשאול את עצמו זה "מה הקוקוריקו השיכור הזה שומע כשאני מדבר?" דהיינו לך יש את היכולת לחשוב גם באופן חולה כי היית שם וגם באופן מחלים כי אתה שם כעת, לעומת המכור המבולבל שיכול לחשוב רק בצורה אחת כי זה לא בבחירתו ויכולתו לחשוב הגיונית ולחשוב שמישהו כאן אולי מדבר על כאבו הוא ולא כאבך!!

בקיצור הדברים אם תהיה לי הזדמנות לחשוב צעד קדימה גם אם אני ארגיש רע שאינני יכול לתנות את צרותי בפני חברי הקרוב, אעשה זאת ואשתדל לא לומר דבר שאינו נשמע.... זה באסה להיות חבר של מכור משומש שירד מהפסים.....

אוהב מאד
יומחלים