איזה נס שבמצרים לא היה לבני ישראל איזה ארגון או הסתדרות מאחדת, רק זה היה חסר להם, בחירות דמוקרטיות לגבי עתידם המשותף כעם. הרי בתכל'ס, רוב מוחלט ביותר בחר להישאר במצרים, גם לפי הדעה הכי מקלה יצאו עשרים אחוז מבני ישראל (וחמושים יצאו בני ישראל - אחד מחמש, אחד מחמישים או אחד מחמש מאות), ואם היו מתקיימות בחירות המיעוט השולי והצעקני הזה היה צריך לבטל את דעתו מפני דעת הרוב ולהישאר במצרים.
כל פעם ששמעתי על זה לא הבנתי מה בדיוק הולך שם. הם היו עבדים נרצעים בלי חיים לעצמם סובלים עד בלי די ובסוף כשמגיע מישהו ואומר להם שיש דרך אחרת והם יכולים לצאת מהעבדות לחירות - הם מעדיפים להישאר במצרים. הזוי. ולא מדובר על כמה בודדים שהתאהבו בעבדות ובמסכנות של עצמם אלא רוב מוחלט בוחר כך.
עד שהגעתי לכאן והבנתי שהסיפור הזה לא באמת הסתיים אף פעם אלא רק פושט ולובש צורות חדשות כל פעם. במשך עשרים שנה הייתי עבד נרצע לתאווה בלי חיים משל עצמי. סבלתי עד בלי די ותעל שוועתי אל האלוקים. ואז נודע לי שאפשר לצאת ממצרים ולא חייבים להישאר כל החיים בסבל הזה, אבל בשביל זה יש צורך להיות עבד לאלוקים. זה לא בדיוק להחליף עבדות בעבדות כי בזמן שהעבדות לתאווה לקחה לי את החיים - העבדות לאלוקים נותנת לי חיים. בדיוק כמו ביציאת מצרים שאלו שהסכימו להיות עבדים לאלוקים - זכו בכל המתנות האפשרויות בדרכם לארץ המובטחת.
אבל הרוב מעדיף להמשיך לסבול ולא לצאת ממצרים. עובדה, תראו כמה חברים חדשים יש כל יום בפורום וכמה מעט מתוכם מגיעים בפועל להחלמה ויוצאים מהמצרים הפרטיים שלהם. הרוב המוחלט נשאר שם ורק בודדים (משהו כמו אחד מחמישים) נכנע ומעדיף להיות עבד לאלוקים מאשר עבד לתאווה.
זה לא כיף להיות עבד, ונראה לי שבין נוגשי העבדים הקיימים בשוק - התאווה היא אחת מהרעים. היא לוקחת הכל מהעבד המסכן ומותירה אותו מרוקן, מושפל, מלא רגשות אשם וחרטה (ועוד כמה דברים לא טובים נוספים). בצד השני של המשוואה נמצאת התכנית לגמילה מהתמכרות בה נדרש מאיתנו להיכנע ולמסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו. ברגע שעושים את זה - זוכים בחיים בריאים, שפויים ומאושרים.
במה אתה בוחר?
