שלום מנחם היקר,
אצרף לך את תחושתי בנושא. מבוכה דומה בנושא התפילה.
זהו העתק ממה שכתבתי פעם בעבר.
בנושא התפילה,
התפילות הפרטיות שלי אל אבא, אלו תפילות של חוסר אונים. וזה אני יכול הרבה פעמים ביום. אלו תפילות לא מחייבות, לא מצריכות כלום מצידי, הם מעל הטבע ומעל לכללים, בתפילות הפרטיות שלי אני מביע רגשות שאף מלאך לעולם לא יוכל לגעת בהן. אף תחתית של אף שאול, לא תעיב על האהבה האינסופית הבלתי תלויה בדבר שיש לי אל ה' ואל ה' אלי.
בתפילה של אנשי כנסת הגדולה אני מרגיש שזה עובד אחרת.
שם יש כללים, חוקים, סדר, הלכות. קודם כל זה לא ברובד המופשט של התפילה הפרטית. כאן אם עברתי על הזמן, או בלי כוונה, או בסדר הפוך, או במקום הטינופת, לא יצא!
אני מרגיש שזה לא מבטא את הקשר האין סופי שלי עם ה', אלא כובל אותו. אם אתפלל על הושיעה נא מהפורום... התפילה לא תתקבל כי לא אמרתי את שמו המלא ושם אימו... זה מה שעוצר אותי בתפילה ההילכתית. גם עצם מה שאני מחוייב ואין כאן רצון טוב והתנדבות של אהבה, זה בא לי ממקום של כפיה ריגשית.
אני מאוד אוהב את אשתי. בכל רמה וביטוי. אני יכול לכתוב לה (אילו היתה רוצה) 10 מכתבים ביום. אבל אם היא היתה מחייבת אותי לזה, הייתי מתייבש.
התייבשתי מחיוב התפילה. וגם אומרים לך ללכת למניין, ודוקא שם זה יכול לעלות גבוה יותר מבלי שהמשטינים יעכבו. בתפילה הפרטית לא גרסתי ממילימטר את המשטינים. הם היו אוייב משותף שלי ושל אבא.
אני יותר מתחבר אל ה' כאל אבא ואני הבן, מאשר כאל מלך ואני העבד. מה לעשות, זה יותר קל, יותר מרגש, ובינינו יותר נכון.
השלב הבא,
התפילה עשויה כך בכוונה. אי אפשר לחיות במציאות תלושה שבה הכל צף, הכל זורם, הכל באויר, אין בחירה, (זה אולי נכון אבל אי אפשר לחיות מעשית כך, רק לחשוב כך) חיים חסרי חוליות ועמוד שדרה, חסרי סדר, נועדו לכישלון. הרי בפועל אנו מונחים בעולם המעשה, הוא עולם ההסתר פנים, הוא עולם התיקון. ובעולם הזה, צריך פעולות, צריך להזיז עניינים. צריך לקחת אחריות על החיים. צריך אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי לשנותם. אני חושב שצריך הרבה אומץ כדי להתפלל. ושהתפילה היא מהדברים שמשנים.
התפילה אינה רק רשימה של קומפלימנטים לאלוקים, ורשימת מכולת של כל מה שאנו צריכים. ממש לא. לפי הקבלה, התפילה עצמה פועלת את השפע. כשאני מתפלל רפואה, בזה עצמו אני נהפך לצינור לרפואה בעולם. כשאני מבקש פרנסה מעומק הלב, אני סולל מסלול לפרנסה מגנזי מרומים, מאוצרו של ה', דרך כל הקטרוגים וההסתרות, דרך כל המעכבים עד אלי, עד לכיס או לחשבון הבנק. אכן התפילה נקראת חיי שעה. כי זה פועל ברובד נמוך יותר של המציאות וברובד הזה כבוד ה' קצת נסתר, עד שאנו מתפללים ובוראים יש מאין דרך של תפילה בתוך אותם הסתרים. אם כן התפילה היא ממש פעולה פיזית - מחשבתית - הכרתית. וחייבים לזהנ אומץ לשנות. בלי אומץ לשנות אי אפשר להתפלל.
אני איבדתי את האומץ לשנות. איבדתי את האומץ להתפלל. אני פוחד מהתפילה פחד מוות, ואני בורח משם כל עוד רוחי בי.
ישנם כמה סיבות לפחד.
1. דבר ראשון אני רועד מפחד שאלוקים לא שמח בתפילות שלי כשהם לא מושלמות. שהוא מכריח אותי להתפלל כדי להיות עבד שלו, אני מרגיש שהתפילה זה לטובתו, ושהוא כופה אותי בהלכה על זה. ואני לא מסוגל לתפוס את הקשר בינינו כקשר של כפיה. וזו טעות! כי התפילה היא ממש ממש עבורי, להנאתי ולטובתי. ואם הייתי מקבל אומץ להתפלל בלי חשש (לפעמים זה קורה, פעם אחרונה שאני זוכר בהושענא רבה) הייתי מבין שזה כלי נפלא. אבל כל זמן שאני מרגיש עבד, אני לא קולט שהתפילה היא בעצם כן שדר של אהבה. אברהם תיקן שחרית. וכיון שהתפילה מבטאת עבדות, זה פוגם לי בזרימה.
2. אין לי אומץ להתפלל. כי עמוק בפנים אני כנראה כן מרגיש חוטא. לא ראוי. אני האפס, וכי אני יכול להנות את בורא העולם בתפילתי. השכל יודע את התשובות. אבל זה לא הגיע עד לקישקעס. אתפלל לאומץ לשנות גם את זה.
3. אני לא סומך על עצמי שאצליח להתפלל את כל התפילה בכוונה. אז הראש של מכור אומר או הכל או כלום. מרוב פחד שהתפילה לא תהיה שלימה, אני פשוט לא מתפלל (רק ממלמל).
4. התפילה זה אור. אור אדיר! ואני מרגיש שאני נשרף מהאור הזה. לא יכול להכיל אותו. היתה לי תפילה נהדרת בהושענא רבה ויום כיפור. אך אני מרגיש שאני ישרף אם יהיו לי כל יום 3 תפילות כאלו. ולכן אני מפחד להתפלל. אני יודע שזה נשמע הזוי. אבל אני מרגיש שאני יאבד את הזהות שלי אם אתאבד על התפילה. והאמת היא שזו בדיוק הכניעה שאני צריך. אם אכנע לתפילה, זה עצמו יהיה הכלי להכיל את התפילה. אולי האגו שלי מפחד לאבד את הזהות בתפילה שכל כולה ביטול לה'?
מה שמוזר שבתפילה הפרטית היכן שכל כולי שבר כלי, שם אין בעיה להתפלל. אין בעיה להתחבר לאין סוף. אין דבר יותר שלם מלב שבור.
ודווקא בתפילה שבה אני צריך מוח שלם, ולב איתן, וריכוז מוחלט, ואני צריך להיות בשיא שלי, אז מתפרקת לי החבילה ואני לא עומד בלחץ. האורות מפוצצים את הכלים.
תפילת השלווה היא מהתפילות הפרטיות שלי.
אלי, תן לי את השלווה, האומץ והתבונה... רצונך יעשה.
הושיעה