לשם מה עלי לעשות חשבון נפש? למה עלי להיות נוקב וחסר פחד? מדוע חשבון הנפש הוא שלי ולא של אחרים?

זהו. אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא סיפור הצלחה כזה גדול והחלטנו שיש לנו בוס חדש... אבל רק השפעה מעטה תהיה להחלטה שלנו 'למסור' את רצוננו וחיינו אם לא נדע מהם המחשבות והפעולות השגויות שמלוות אותנו בחיי היום יום שגרמו לנו לפשיטת הרגל הזו, ברור לנו שהשימוש הוא תוצאה, הצעד הרביעי מלמד אותנו מה הן הסיבות למסע ההרס העצמי והסביבתי שלנו, אם אנו רוצים להצליח במשימה זו, לא נוכל לרמות את עצמנו בקשר לאישיותנו גם אם ההתבוננות הזו תקשה עלינו. המראה הברור מדי הזה לא נעים לאף אחד, ואצל לא מעטים מאיתנו התגברה תחושת מירמור וכעס על מי שחשבנו שאשמים במה שקרה לנו.

לא קל לעמוד מול 'הפיל הפראי', האני האמיתי שלנו, היה עלינו לאזור אומץ ונחישות כדי להסתכל רק בשגיאות שלנו, פשוט נראה סביר יותר שנתאים את עצמנו אל העולם ולא את העולם אלינו... משעשינו זאת בעקביות חשנו כמעט תמיד הקלה מיידית, הצעד הרביעי היה תחילתו של הרגל שילווה אותנו כל חיינו - נבדוק מה שגוי בהתנהלות שלנו. את האחר איננו יכולים לשנות, וגם אם נראה לנו שכן, זה לא תפקידנו.
(צעד ארבע מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)

- - - - - - - - - -

באתי לתוכנית כי קרסתי מבפנים, לא יכולתי יותר, בכל מקום שהייתי לא מצאתי מנוחה, לא יכולתי עם השימוש ולא הייתי מסוגל לחיות בלעדיו, והייתי מוכן לעשות כל שהציעו לי כדי לשמור על השקט והשלוה שהחלו להכנס לחיי בצעד השלישי, הסבירו לי ששום דבר מהם לא ישאר אם לא אחשוף את העיוותים הנפשיים והרגשיים ששלחו אותי לשימוש מההתחלה ואפעל לתיקונם, השתמשתי כל חיי כדי לא להרגיש וזה הצליח לזמן מה, עד שהייתי חייב להגביר את השימוש, כשהשימוש הגיע לממדים שלא יכולתי להכיל, נכנעתי, הרמתי ידיים ובאתי לתוכנית.

אם לא אכיר את דפוסי הפעולה והחשיבה שמחייבים את הצורך להכהות את ההרגשה שלי, התפילה שצריכה לבוא עם פעולה לא תתקיים כי לא אדע מה ביכולתי לשנות ומה לא, הכמיהה החזקה לשימוש לא תסור, כדוגמא אחת לעיוות שהיכה שורשים באישיותי החסרה אציין שמיד כשהתחלתי לכתוב את הצעד הרביעי שלי היה לי ברור שאני 'צודק'... ובשם הצדק הזה פגעתי בהרבה מאוד אנשים יקרים, כי כשאני צודק 'מותר' לי להיות ולעשות הכל... אסירות תודה על הצעד הרביעי כי למרות שגם היום אני צודק, אני משתדל שלא לפעול מהמקום הזה, רק להיום... 

לסיכום: הנסיון מוכיח שהסיכוי למפוכחות אמיתית בלי שינוי מהותי בגישה כמעט שאינו קיים ובכל מקרה הוא יורד ככל שחולף הזמן. הדרך הטובה ביותר להתחיל בשינוי היא לדעת את מה כדאי לשנות...

אשאל את עצמי: למה אני לא כותב חשבון נפש? בגלל שאני מפחד? זהו חשבון הנפש שלי או של אחרים? חשבון הנפש נוקב או שהוא מתפשר ולא עקבי?

- - - - - - - - - -

חברים יקרים, נא שתפו בניסיונכם. מצורף קובץ עם טבלאות לעשיה נוחה של הצעד. מומלץ מאוד לעשות את חשבון הנפש מתוך מפוכחות ולאחר הדרכה ממי שכבר עשה זאת - ספונסר.

למעלה מחודש הפוסט קיים ואין מי שהרים את הכפפה, אני מתנדב, אבל אזדקק לעזרה, אני כותב כאן עכשיו צעד 4 משלי, נסו לעזור לי למצוא את החלק שלי, אל תרחמו. שימו הכל על שהולחן. אם לא תצליחו אעזור לכם.

- - - - - - -

שם: כביש שש – חברת דרך ארץ

סיבת הכעס:

בעקבות חילופי כתובת עקב מעבר דירה, נדרשתי לשלם על נסיעה שעלותה 26 ₪ תשלום של 950 שקלים חדשים - - -  איימו להטיל עיקול על הרכב שלי באם לא אשלם הקנס + דמי טירחת עריכת דין דמי הוצאה לפועל וכו'.

היכן נפגעתי:

כלכלית: שילמתי סכום של שלושים ושש נסיעות! תחושת הערך העצמי שלי ניזוקה: הרגשתי קטן מול 'המערכת'... אני האזרח הקטן אפילו לא גרגיר אבק בתוך כל הממסד הענק הזה, אין מי שמתחשב בי, מזכירות חמוצות מאחורי אפרכסת קרה... אין אונים, זעם טהור הציף אותי בכל פעם שניסיתי לשנות את רוע הגזרה, לבסוף שילמתי טבין ותקילין. ונשבעתי בכל הקדוש והיקר לי שלא אסע לעולם בכביש הזה עוד...


החלק שלי:

?
?
?
?

חיפוש תועלת עצמית, אנוכיות.

טוב. מה עוד?

חוסר יכולת לקבל שכח עליון מסובב את כל זה
וממילא לקבל שאין קשר אמיתי בין ה950 ש"ח לסיפור הספציפי
והוא גם יכל לצאת מהכיס בצורה אחרת

איזה כיף לראות את הפגמים של השני, אה... יופי. עוד.

עצלות - איך זה הגיע ל 950 שקל?
שאננות - לי זה לא יקרה.
נקמה - חפשו אותי.
וכחנות - לריב בלי סוף עם..
צדקנות - לא מגיע לי..

טוב, אשאיר גם לכם, יש פה עוד, הבאתי דוגמא שניתן לנבור בה..

אם יורשה לי לשאול.
מה הטעם בכל המסע הזה? הרי אם אני מספיק מוכשר אמצא בכל מקרה שקורה כנגדי רשימה מכובדת של פגמי אופי. ובעצם אחרי עבודה מסודרת אגיע לאותה רשימה שיש לך במחשב. ואז יהיה לי סך של x פגמי אופי ואתוודה עליהם וכו'.
למה שלא אתוודה היום על הרשימה שלך שדי ברור לי שעם מעט כישרון אצליח למצוא אצלי כל פגם ופגם?
ברור לי שאני פגום. לא צריך לזה ראיות.
אז אם המטרה היא לנטרל טינות על המקום אני מבין.
אבל אם לאסוף רשימה של פגמי אופי, מה התועלת הקריטית הרשימה ספציפית משלי? (כשאני מתאמץ לדחוף פגמי אופי בכל פקיד זבל ששולח לי קנס של 950 שח)

אין בעיה, אתה באמת מוכן להתוודות על הרשימה שיש לי במחשב? או שמא כשהדברים יחייבו אותך (9 - כפרה, אתה רוצה לדעת מה עשיתי עם כביש שש?) אתה תתחיל למצוא הבדלים.. תסביר לי באותות ובמופתים למה אני לא בסדר, אבל אצלך - - - הוא באמת פקיד זבל (הפתעה, הוא לא)

ולא, אין טעם 'לאסוף' פגמי אופי, כדאי להגיע לאמת על עצמנו, לקבל אותה, ובלי לגלות לאף אחד, יש שם דברים שאתה לא יכול לקחת לעצמך.. ומהכרותינו הקצרה יש אצלך כמה דברים שלא אוכל לקחת..

דוגמא - טינות ישנות - לי מאוד מורכב לסלוח, אני יכול לחיות רגע של כעס חודשים שנים ומעבר לכך, זוכר לפרטי פרטים מילים משפטים ואף מבטים שנצרבו בתודעתי. מתחלף איתי? מזדהה? מוכר?

בנוסף, נכון שאנו דומים, אך יש שוני באופן בו הדברים נספגים באישיות שלנו, בדיוק אותו הדבר כמו 'שבוס' יריח אחרת עלי ועליך. הארומה משתנה.. הניואנסים אחרים, חשוב לזהות את 'החתימה האישית'..

תודה אסירות. תודה שנתת לי צ'אנס להישאר עם הפעקאלה שלי...
אני מבין כעת למה צריך ספונסר בצעד 4.
כאן מגיע פגם אופי מקצועי שלי...
אם הייתי אמור להכין לבד רשימה של פגמי האופי שלי, זה היה יוצא לפי סדר א ב, בחרוזים, שזור בהומור, בכתב יפה.
היה יוצא לי בצעד 4 הכי מרהיב במזרח התיכון. עם פגמי האופי המושלמים ביותר...
אני מפחד שהספונסר יהרוס לי את הסימטריה של הרשימה האמנותית שלי  :-[

יפה. וביחס למזרח התכיון, אני מכיר מישהו שיש לו קשר עם סקסוהוליסטים איראנים.. באמת.. אם תרצה נערוך השוואות אחרי שתסיים את הצעד..

תודה רבה למי שהחזיר את הנושא החשוב לסדר היום.

יש לי כמה שאלות על צעד 4, אשתמש כמשל בפגם האופי "צדקנות". (שהוא די חדש לי, נשמע מגניב)

1. אם הרה"ג הר"ר ____ שליט"א בוכה על גזרות הממשלה לעשות _____. האם הוא אמור לחפש בבכי שלו את פגם האופי צדקנות? ועוד שלל פגמי אופי?
והרי אם הוא יחפש, והחברים היקרים בפורום יעזרו לו הוא ימצא. כמו שאני ימצא. אז מה ההבדל בינינו?
(היה אפשר לחלק שיש לו חזקת כשרות ואני איבדתי את שלי, ודוחק שזה החילוק היחיד.)

2. נניח ואמצא בעצמי את פגם ה"צדקנות". והנה גם לך יש פגם זה. רק שאצלי בסולם 1-10 זה 1 ואצלך 10 (או הפוך) איך מדרגים את זה?
ובמילים שלך, איך נותנים לרשימה שלי את הניחוח והארומה המיוחדים רק לי בכל המזרח התיכון?

3. מי הלמדן או הדיין שמחלק בין הפגם "צדקנות" לבין הפגם ווכחנות? וגם אם נניח שיש ביניהן חילוק, למאי נפקה מינא? (אולי ללשון הוידוי?)
האם מבחינת צעד 4 יש הבדל אם זיהיתי צדקנות או ווכחנות במקרה שלי?

תשובות:

1 - צעד 4 הוא שלי, אני לא הר"ר____ שליט"א. וכן, יש הר"ר שהם צדקניים. תלוי עם אתה מחבל שונא או סתם פאנט ירושלמי (ועכשיו כתבתי מתוך פגם אופי של שיפוטיות)

2 - במניעים, ובמה שהפגם גורם לעשות. כל אדם וסגנונו ושילוב שאר פגמיו, לדוגמא, אני גם נקמן וגם צדקן.. אתה יודע מה זה גורם לי לעשות?

3 - אתה ניגש לזה כמו ישיבע'בוחר. טעות. אתה לא לומד כאן איזה שטיק'ל רע'בלחנון. תשאיר את זה פשוט. וכן, יש הבדל בין ווכחנות לצדקנות. איני למדן כלל ועיקר, פשוט בדקתי את המניעים שלי, ומצאתי שהויכוח נערך למען הויכוח, לא בגלל שקיבלתי משהו מעבר לכך שדיברו איתי.. בשונה מהצדקנות שם אני תמיד צודק, ולכן התנצחתי למען התוצאה..

בנוסף, גם במבחן הפעולה הנכונה שכדאי לפעול יש הבדל. משמעותי ותועלתי. אם זו ווכחנות כדאי לשתוק, כי ויכוחים מביאים רק צער. ואם זו צדקנות, כדאי לדבר, רק בלי האני צודק. יכולה לבוא תועלת מדיבור ראוי.

יותר ברור עכשיו?

אני מוכרח לומר שגם לי קשה לקרוא את הרשימה הזו. קשה לי לראות את ההבדל בין זה לבין הלקאה עצמית / להגיש את הלחי השנייה.
קשה לי גם לראות את ההבדל בין זה לבין ריכוז עצמי: שום דבר לא קורה בחוץ. בכביש 6 לא עשו כלום. רק אצלי קורה הכול. כל האחרים הם רק סטטיסטים בהצגה שלי.
וגם חסר פשוט משהו בתיאור הסיפור. תיארת בעיקר מה עשו לך ופחות מה אתה עשית בתגובה. זה נשמע כאילו בוקר אחד שלחו לך איום בעיקול ואחרי כמה שיחות עם הפקידות התיישבת לכתוב צעד 4. אין לי שום דרך לנחש איך התנהגת מסביב לזה וממילא קשה לי לדעת שפעלת מתוך וכחנות למשל.
ועולה על כולנה האמירה שלך שאתה צריך לכפר מול כביש 6. אני מפסיק לכתוב ברגע זה כי הכעס ממש מתחיל להציף אותי...

תודה לכם הושיעה ודוקטור. באמת. כתבתי כאן בצורה חסרה, בעיקר כדי לא להבליט את הטירוף שלי. שתשאר עוד עבודה 'לדלות' את הפגמים..  שים לב לפירוט הסיפור הבא, ולאחר מכם כדאי לחזור להתחלה ולראות  איך אפשר לעטוף התנהלות מטורפת במילים נחמדות.. מטבע הדברים לא ניתן להרחיב בפרטים טכניים אמיתיים במקום ציבורי שכזה. אשר על כן אוסיף פרטים בדויים. העיקרון יהיה אמיתי.

- - - - - -

שם: כביש שש – חברת דרך ארץ.

סיבת הכעס:

נסעתי בכביש שש, וקיבלתי כמקובל בדואר דרישת תשלום, דחיתי אותו כי - הכרטיס אשראי היה מלא.. לא היה לי כח ללכת לבנק, חוצמיזה הייתי 'קצר' במזומנים. חודש שלאחר מכן היו שוב הוצאות, והבטחתי לעצמי שבחודש שלאחריו אשלם. שכחתי, אחרי עוד כמה חודשים עברתי דירה, לקח לי חודש נוסף לארגן 'דואר עוקב', כשכל הדואר הגיע היתה גם דרשה חדשה מחברת דרך ארץ (לא תאומן הפארודיה. פושטי העור הללו נקראים דרך ארץ..) לסכום כפול.. +  דמי 'טיפול'.

כעסתי, לא רק שאתם לא נותנים לי הזדמנות נוספת לתשלום, אתם עוד מכפילים +, אראה לכם. שקל לא תראו ממני. דברתי עם פקידה באופן ההולם את עוצמת הטינה שלי. היא טענה שהמחשב לא יודע שעברתי דירה כי משרד הפנים לא עודכן, אני מילמלתי בזעם משהו על הביוקרטיה הישראלית 'המוצלחת', והיא אמרה שמהנסיון שלה כדאי לשלם כי זו חברה חיצונית שגובה את התשלום. האדישות שלה הקפיצה אותי ורגע אחרי שניתקתי את השיחה החלטתי שהם יראו כסף כשיצמחו לי שערות בכף היד.

אני אראה לכם, חפשו אותי בסיבוב.. כשדרישת החוב הגיעה למאות שקלים,‏ צחקתי.‏ בטמטומי התקשרתי אליהם והתפוצצתי מצחוק,‏ נראה לכם שתראו משהו? אידיוטים.‏ המכתב הראשון מעו"ד תפס אותי לא מוכן,‏ זו היתה הפעם היחידה שהתמודדתי עם החוק,‏ הלוגו והחותמת הרשמית כיווצו לי את הבטן אבל עוד לא  למדתי לקח,‏ עו"ד שמכודין, עלי זה לא יעבוד.. ב 750 ₪ (?!) החלטתי 'שהגיע' הזמן להעמיד אותם על טעותם. ישבינו עם מי יש להם עסק. כתבתי להם מכתב מנומק מדוע זו עזות מצח לתבוע ממני סכום כזה על נסיעה ששווה ‏26‏  ₪..‏ הם אפילו לא הגיבו.‏ המכתב הבא היה עיקול על הרכב (רציתי למכור אותו ולא יכולתי ) וקפיצה ל 950  ₪..

היכן נפגעתי?

אם היה אפשר להרוג עם כעם, כביש שש היה חדל מלהתקיים, אף אחד לא היה מעיז לינסוע בו..

לא יכולתי לתפקד.. שילמתי על 36 נסיעות שלא נסעתי..

אוייי.

- - - - -

מספיק או שאתה רוצה לקרוא את החלק שלי? אתה יכול לעשות אותו לבד עכשיו.. כשתגיע לצעד 8 – 9 אספר לך איך כיפרתי שם.

בהחלמה.

טוב, אז עכשיו עברתי לצד של כביש 6... ברור שהסיפור (הדמיוני) הרבה יותר מורכב, ושעשית הרבה טעויות בדרך. הרבה יותר קל לי להבין את הצורך בעשיית צעד 4 במקרה כזה. הבעיה שהדבר הכי גרוע עבור מכור זה להיות צודק, ואני שומע אנשים עושים צעד 4 כשהם צודקים בעליל, וזה פוגע לי בנקודה מאוד רגישה...