כמי שמנסה ותוהה, בודק וחוקר,איפה אני עושה לא נכון, איך אוכל לצעוד נכון יותר בדרך לחופש.
עולה בי תהיה אותה רציתי לשתף, ובעיקר לשאול את דעתכם ונסיונכם וכו'. ייתכן גם שנכתב ודובר כבר בהקשר זה, בפורום כאן ,או זה השכן. אך אני בחיפושי לא מצאתי משהו ברור, במידה ואכן כבר נכתב על כך אשמח אם תפנו אותי לנאמר שם.

וזו שאלתי ותהייתי - בצעד ראשון אנחנו מודים שאנחנו חסרי אונים ואבדה לנו השליטה על חיינו.

האם הודאה שאני חסר אונים מול תאוה ושאבדה לי השליטה על חיי, פירושה הודאה בכך שאני חולה במחלה פיזית נפשית ורוחנית?

האם בשביל להודות באופן מושלם בכך שאני חסר אונים ואבדה לי השליטה על חיי, אני צריך להכיר ולהודות שזו מחלה ולא יצר טבעי ששולט בי? האם לא תספיק ההודאה בכך שאני פשוט חלש מאותו יצר, נקודה. ולא, לא בגלל שזו מחלה, אלא בגלל שרוח הטומאה של מעשי שולטת בי, או בגלל שהורדתי את נקודת הבחירה שלי למטה יותר בהקשר הזה, או כל הסבר אחר [ויש....]
אך כן אני מודה שאכן כעת, היום,עכשיו, אין לי כוח מול תאוה. אך לא מהסיבה שזו מחלה. האם הודאה כזו היא הודאה מספיקה?

אסכם: האם בשביל להודות שאני חסר אונים אני גם צריך להודות בסיבה לכך שאני חסר אונים? והאם הסיבה הזו צריכה להיות מחלה?

[נ.ב להסיר תחושות אשמה וכדומה שיכולות להפריע לי להחלים, זה לא תנאי מחייב בעבודת הצעד כמובן.]

אם תשובתכם לשאלות אלו כי אכן יש צורך להכיר בכך שזו מחלה בשביל להודות כפי הנדרש בצעד הראשון, אודה לכם אם תלמדוני ותאלפוני בינה כיצד אוכל לרכוש קניין בנפשי להכרה זו. [רק אקדים שלכתוב צעד ראשון, להודות בו בקבוצה, לקרוא אותו עם עצמי ללמוד אותו, להתבונן בו, להזכיר אותו  ולזכור אותו [ואפילו לשיר אותו  ;)]כבר עשיתי. אשמח לשמוע אם יש לכם עוד משהו להציע לי]]

ועוד. איך אוכל לעזור לעצמי להכיר בכך על אף שסברות שכלי ששולטת בתחושות הפנימיות שלי סוברות הן כי הדמיון בין מחלה כזו, ליצר הרע .הוא דמיון מוחלט [לכאורה] גם בהקשרים של "המינעות" "נסיגה " וכל המתואר בספר הלבן והגדול כאחד. [ יצר הרע לא מכוון רק למה שהוא עבירה, גם לשתית אלכוהול מופרזת והרסנית שאינה עבירה  כינוהו חכמינו יצר הרע. ולזו כונתי כשאני מכנה את הדחף הנ"ל כיצר הרע]

לא הבנתי מה זה משנה איך אתה קורא למחלה שלך, 'מחלת התמכרות' או 'מחלת היצר'?!
בשניה שאני לא בא מנקודת הנחה של אשמה, אלא של חוסר אונים מול הדבר הזה ששולט עלי ושאני לא יוכל יותר בחיים להתמודד איתו לבד, עשיתי צעד ראשון בדרך להחלמה.
כשאני גם מבין שהחוסר אונים הזה הוא לא רק בקשר לתאווה, אלא בכך שכל כושר (או יצר) השיפוט שלי חולה, אני בעצם משלים את הצעד הראשון.
כך על פי הבנתי הדלה.

אבהיר מראש: מדובר בדעתי האישית ואני לא בטוח שהיא נכונה כמובן.

נראה לי שאין מחוייבות להכיר במחלה כחלק מהחוסר אונים, אבל זה עוזר מאוד. אסביר את עצמי: החוסר אונים הוא עובדה ולא שייכת לשאלה למה אני חסר אונים. אני חסר אונים מול זה שלא טסתי לירח, האם משנה הסיבה? לא. אבל קל לי לקבל את העובדה הזאת כיון שאני יודע כמה הוא רחוק. לכן, כאשר אני יודע שמדובר במחלה - קל לי יותר לקבל את החוסר אונים.

למיטב הבנתי, זה בדיוק מה שכתוב בסיפור המועדף עליי על הרופא אלכוהוליסט מתמכר, שהקבלה עזרה לו מאוד. יכול להיות שהוא נכנע גם קודם לכן, אבל הקבלה של הדברים יותר קלה כאשר מדובר במחלה ולא סתם באיזה בעיה בכח הרצון או עודף בחשק.

לגבי השאלה מהי המחלה - אני נוטה להחמיר בשלב ראשון ולהקל ככל שעובר הזמן. כוונתי היא שבהתחלה העדפתי לראות את הכל בכל מכל כמחלה ולא לדון בשום אופן בנושא איזה חלק מחלה ואיזה לא ומה הפירוש מחלה וכן הלאה, וככל שעובר הזמן בהחלמה, אני יכול יותר ויותר להבין שיש חלק שהוא מחלה פיזית לכל דבר במוח ועליו אין לי שום שאלות, וישנם חלקים שהמחלה הוא כינוי יותר כללי לבעיה.

לסיום, לי אישית עזר מאוד ללכת לפסיכולוג מקצועי שאיבחן אותי ואמר לי שאני מכור ושזאת מחלה. אני אדם שמאמין במערכת, וכאשר אדם שלמד הרבה שנים ועובד בתחום הזה בדק אותי וקבע שאני חולה - אני נוטה לקבל את דעתו (למרות שכמובן ההכחשה לא נעלמת וממשיכה מידי פעם לספר לי שאני בכלל ילד טוב ירושלים).

חסר אונים וסוד היקרים, הייתי סבור כמוכם וכפי שהסברתם. רק שמקריאה בספר הגדול בפרקים על האלכוהוליזם עולה בי תחושה אחרת. ואסביר לאיזה חלקים בדבריהם שם אני מתכוון.
בספר הגדול מתמקד שם המחבר ב2 מרכיבים במחלה.  ה1, היא האלרגיה הפיזית שמתרחשת כשהאלכוהוליסט לוגם את הלגימה הראשונה. ה2, הוא הדחף הבלתי נשלט, מה שהם מכנים כ"כמיהה " הם גם מכנים זאת כ"שיגעון" ואף מוסיפים שם לאותה כמיהה עיוות שכלי שמתלווה איתה. 

החלק הראשון שתואר כאלרגיה פיזית בא כאזהרה לאלכוהוליסט ואינו מצריך עבודת 12 צעדים וכמו שהם כותבים שם, "אילו לא היה בא משקה לאלכוהוליסט והיה מצליח להמנע מהלגימה הראשונה הרעיון שלנו שזו מחלה היה רק תאוריה יפה."[זה לא ציטוט רק רוח הדברים שם] העבודה של הצעדים נצרכת בגלל החלק השני של המחלה שזו הכמיהה שאנו חסרי הגנה מולה, עוד מול הלגימה הראשונה .

בחלק הזה שהוא החשוב בהודאה שיש בצעד הראשון, הם טורחים חזור והדגש לא רק להוכיח את העובדה שאנו אכן פשוט חסרי אונים אלא גם מסבירים ושוב מסבירים זאת כמחלה, מוסיפים לה כינויי חיבה של חוסר שפיות וכו'. ולא עוד אלא גם מוסיפים מרכיב נוסף במחלה שזהו העיוות הנפשי והמוחי. הם גם מקדימים וכותבים שחשוב להם להסביר את המצב הנפשי הזה כי זה שורש הבעיה.

אני לא זוכר מספיק בשביל לצטט וגם אם הייתי זוכר ספק אם היה כאן מקום להביא את כל הציטוטים משם. אבל אני חושב שיש שם דגש מאד ברור שחשוב להם להסביר זאת כמחלה ולא רק להוכיח את העובדה שהאלכוהוליסט חסר אונים מול האלכוהול. אם ההסבר לעובדה הזו שאנו חסרי אונים וכו' שזו מחלה לא היה חשוב, לא היה להם צורך להתעסק בהסבר הזה כל כך, מספיק היה שיוכיחו את העובדה הזו מסיפורם האישי כפי שעשו זאת שוב ושוב.
[ויתרה מכך להסבר שלהם אין הוכחה, ההוכחות שלהם הם רק לעובדות שהאלכוהוליסט חסר הגנה ותו לא, העובדה שעל אף שהם לא הצליחו להוכיח את ההסבר הזה ובכל זאת מציינים אותו, מרשימה אותי יותר שזה הסבר נצרך לצעד הראשון. אני מפלפל מידי? ;)]

אציין רק שחבר ותיק מאד כשהיה פה בארץ מספר פעמים אמר לי שחשוב מאד להבין ולקבל שזו מחלה כי אם לא לא אוכל לבצע את הצעד הראשון. בכל זאת שאלתי כאן כי חשוב לי לשמוע אחרים איך הם חווים את הצעד הראשון שלהם

הלוואי והיה עוזר לי שאיש מקצוע היה אומר לי שאני חולה. כי אנשי מקצוע רבים אמרו לי כך. ורק אני החכם... חושב לעצמי בשקט ובסתר כי אולי הם טועים. הלואי והייתי משוחרר מהמחשבה הזו.

חבר ותיק מארה"ב (ואולי מדובר באותו חבר) אמר לי שכדאי לבקש עזרה מאבא גם כדי לקבל את המחלה

מוישלה, צדקת, נכון הוא כי שומע כל תפילה ישמע גם תפילה כזו. ותודה לך שהזכרת לי זאת.

נכון הוא גם שציינתי בסוגריים את דברי החבר הקדוש שאמר לי את נסיונו, רק שהיבטים נוספים יש בהחלמה והצעדים . ניסיון של זה לא כניסיון של האחר, דעתו של ההוא לא תהיה כדעתו של ההוא האחר וכו'. לכן דבריו נכנסו לתוך הסוגריים.

נ.ב למעשה רק אחרי שרשמתי את שאלתי כאן, נזכרתי שאכן שמעתי מאותו חבר צדיק וקדוש.. כעין הדברים שכתבת רק שהוסיף הוא "לתקן" לי נוסח תפילה מיוחד  [ומצמרר..] שיכול היה להועיל לי מאד לחיות את הרעיון שזו אכן מחלה. אלא שניסוח זה הפחיד אותי מחמת חריפותו.  ולא הצלחתי לעשות זאת יותר ממספר פעמים. אולי דרכו של אותו הצדיק צדקה ואצדיק גם אני את דרכו. וה' יאיר עיני

שלום כאוב היקר ,

מה שמעניין אצלי , שיש תקופות שאני בטוח שאני חולה נפש מטורף , וכו' וכו' ,
כשאני לבד יש לי הרגל לפעמים לדבר לעצמי , וברגעי חוסר שפיות הייתי רגיל (זה עדיין קורה ) "לברך" את עצמי בשפע ברכות וכינויים ,

ומצד שני.  בזמנים של שפיות , כשנראה שהכל בסדר , התאווה רדומה משהו ,  אני חושב שאולי אני לא חולה , וזה יצר רגיל וכו' , עובדה, הכל טוב כרגע.
אז אני צריך להתבונן איפה הייתי , ומה עשיתי (התבוננות של שניות) בשביל לחזור לפוקוס .
כי זה ברור שאם השכנע את עצמי שאני אדם רגיל ,  מהר מאוד אחזור למעגל השימוש , שא-לוקים רק יודע מתי אצליח לקום שוב ,

לסיום אני חולה ,    ומתוך הכרותי הקצרה אותך, מהדברים שכתבת .. , ברור לי שגם אתה חולה , ( אפשר לארגן תעודת חולה לשנינו  )

אבל אני בטוח שכל אחד מאיתנו פה הוא גם לוחם  וגיבור .    התוכנית הזאת זה חתיכת פרוייקט , עבודה קשה , ולכל החיים ,
  ולכן אני חושב שאנחנו צריכים גם לאזן פה את הדברים ,
                                                     
                                              חברים  אתם גיבורים

דובי יקירי.

הזדהיתי מאד עם דבריך הראשונים, אגב הכינוי האהוב עלי כשאני מכנה את עצמי הוא "אידיוט פשוט אידיוט" 

נהניתי ממך דובי שצירפת את דעתך לחוות דעת אנשי מקצוע שהגדירו אותי כחולה במחלת ההתמכרות. מקוה ומתפלל שגם אני יסכים בכל נימי נפשי [לא רק בדעתי] לדעתכם הנבונה כנראה.

אני מודה לך מאד על המשפט שכתבת אני צריך להתבונן איפה הייתי , ומה עשיתי (התבוננות של שניות) בשביל לחזור לפוקוס
זה אכן מה שאני צריך לעשות כנראה, רק אצלי זה צריך להיות יותר שניות, יותר פעמים.

תודה דובי

כאוב יקר,

ניסיתי לכתוב כאן תגובה די ארוכה מהנסיון שלי, אבל אז ראיתי שאני לא ממש מגיב לדברים שאתה כותב, וזאת כיון שאני לא חזק בפלפולים וגמרא וכל זה. אשמח לנסות לכתוב מהנסיון הקצר שלי, אבל אודה לך אם תכתוב קצת יותר ברור את התגובה שלך (בלי קשר לספר, על איזה חלק אתה מתקשה?)

סוד יקר.

סליחה אם נשמעתי מתפתלפל מידי.

שאלתי בתמצית ובקיצור היתה, האם ישנה חשיבות לכך שאכיר בזה שהסיבה לכך שאני חסר כוח מול תאוה ,היא מחלה ולא רק יצר הרע חזק מאד וכדומה. או שמספיק יהיה להודות שאני חסר אונים מול תאוה בלי חשיבות לסיבה שבגללה אני כזה.?

כתבת אתה את דעתך ועל כך הגבתי, שההיגיון שלי מסכים אתך, רק שמהספר הגדול נראה היה לי אחרת. [ובשבילי יש לכך חשיבות]

שאלתי כאן לחברים לדעתם ונסיונם. וכן ,היה חשוב לי לשאול לדעתכם ולא רק לנסיונכם. כי אני לא חושב שיש כאן מישהו [עם אורך זמן של מפוכחות]שיאמר לי שהוא לא מודה שהוא חולה. לכן שאלתי גם לדעתכם.

ושאלתי גם לניסיונכם. איך אתם הצלחתם לשכנע את עצמכם לא רק שכלית, אלא נפשית בעיקר שאכן אתה\ם חולה\ים?

ואני חוזר להודות מראש לכל תגובה, כי אולי הייתי נשמע מתפלפל, אבל כפי שהקדמתי בראש דברי לעיל. אני אכן מחפש את הדרך לחופש, בודק ותוהה איך אוכל למצוא את הדרך הכי נכונה בשבילי, ומשכך פניתי אליכם כדי ללמוד מה ואיך לעשות...

[נ.ב. מאמרך על תפילת השלוה, ובכלל.. עושה רושם אחר קצת על יכולותיך בשדה הפלפול.. ;)]

שלום לך כאוב היקר,

לו אין צורך להגיע בצעד הראשון למניע של חוסר האונים, אתה יכול לסמן V על צעד ראשון?
האם אתה חש חוסר אונים מוחלט מול התאוה?

אם כן, מענין אותי לשמוע איך אתה מסביר את העובדה כי אתה מוצא את עצמך שוב ושוב במקום שאתה כל כך לא רוצה להיות בו?

סברס היקר, לא הבנתי את שאלתך.

שאלתי ובקשתי מחברי כאן בפורום היתה לעזור לי לחוש עמוק יותר ונכון עוד יותר את הצעד הראשון.

לכן שאלתך אותי האם אני חש חוסר אונים מוחלט? כבר קיבלה תשובה בשאלתי ובקשתי לעיל.

אגב, אם אתה סברס חושב שלא אמצא את עצמי שוב ושוב באותו מקום רק בגלל שאחוש חסר אונים ,הרי שטעית טעות חמורה. כי תחושת חוסר אונים הוא רק צעד 1 מתוך 12. ובשביל שלא תשאל אותי שוב למה לא עשיתי את כל 12 הצעדים או אם עשיתי את כל הצעדים וכו' אומר רק שייעודו של הפוסט הנוכחי לא באה לעסוק בהחלמה שלי ובאישיות המקסימה שלי . אלא רק באיך א[נ]וכל לעבוד טוב יותר את הצעד הראשון. אשמח לשמוע את דעתך בהקשר הנוכחי.

התכוונתי לנקודה פשוטה, ואשתדל להבהיר אותה ישירות, כי לא הובנתי כנראה.

כשאני חשתי חסר אונים באמת מול התאוה, לא הייתי צריך לשאול האם אני צריך להרגיש שזו מחלה, פשוט הבנתי את זה. מול חוסר אונים אמיתי אין תשובה הגיונית.

לכן לדעתי התשובה לשאלה שלך כרוכה בתשובה לשאלה שלי, האם הגעת למקום של חוסר אונים מוחלט? אם כן, איזה הסבר הגיוני אתה נותן למצב הזה חוץ מהעובדה שזו מחלה?

סלח לי אם אני טועה לגביך, אבל אני מרגיש ומפנים יותר את חוסר האונים שלי כשאני עושה את הפעולות שהספונסר מורה לי, אני פועל כחסר אונים ואחר הפעולות נמשכים הלבבות.
אני גם מרגיש חזק יותר את חוסר האונים שלי, כשאני לא פועל לפי ההוראות ואני אכן מועד ונופל. על כל מעידה יש סיבה והיא כוללת את זה ששכחתי שאני חסר אונים.
בהחלמה

סברס היקר,

אני יכול לחוש בכך שאני חסר כוח מול תאוה גם אם יש לזה סיבות אחרות כמו למשל שנמסרתי בידי יצרי הרע, רוח טומאה שמלווה אותי, ועוד ועוד.. העובדה שכיום אני חסר כוח לחלוטין לא מכריחה שההסבר הוא מחלה, היא רק מכריחה את העובדה שאני אכן חסר כוח.

רק שאם אכן צריך להיות הכרה גם בכך שהסיבה לעובדה הזו היא כי אני חולה, אם צעד ראשון מציע לי להכיר שאני חולה, הרי שהסיבה היא רלוונטית, וחשובה. וזו היתה שאלתי א. האם חשוב ונצרך להכיר בכך שאני חולה. ב. איך אוכל להפנים את העובדה הזו.

מקוה שהובהרתי גם לך