שלום חברים,

לא חשבתי שכעת, אחרי שנה+ לפתיחת הקבוצה הטלפונית בצהרים וכשנה לתחילת הקבוצות החיות, הפוסט הזה ייכתב.
עוד יותר לא חשבתי שהוא ייכתב על ידי.

לפעמים המציאות מכתיבה את עצמה ואולי מה שלקח ל- AA כמה שנים להגיע, לוקח לנו הרבה פחות.
ואני מדבר על מסורת 2 ב- 12 המסורות: "לצורכי הקבוצה יש רק סמכות סופית אחת - אלוקים אוהב כפי שהוא עשוי להתבטא במצפון קבוצתנו. מנהיגנו אינם אלא משרתים שזכו לאמון; אין הם מושלים."

לפני כשנה הוקמה הקבוצה החיה של שמור עיניך.
היא הוקמה ע"י מספר מצומצם של חברים שרצו לשדרג את הקבוצה הטלפונית לקבוצה חיה ע"מ לקבל יותר החלמה.
(אני עכשיו נזכר שכשהועלתה ההצעה התנגדתי לה בתחילה - מי היה מאמין?)
לאט לאט נוספו עוד ועוד חברים.
היום מגיעים לקבוצה החיה שעברה לפורמט קבוע של פעם בשבוע יותר מ-30 חברים.
זה היה טבעי בהחלט שיוזמי הקמת הקבוצה "ינהלו" אותה.

התהליך הזה מוסבר היטב בספר 12 ו-12.
כתוב שם שמקימי הקבוצה המשיכו לנהל אותה במשך כמה שנים, עד אשר גברו הקולות בקבוצה הקוראים להחלפת ה"מנהלים".
היו כאלו שהתנגדו לזוז ממקומם ולהתחלף באחרים וניסו בכל כוחם להמשיך ולנהל את הקבוצה כשלא הצליחו, עקרונות התכנית וההחלמה נשכחו מהם מרוב ניסיונות להמשיך למשול והם נפלו !!!
הספר קורא להם: "כוהנים שותתי דם".

היו כאלה שכבדו את החלטת הקבוצה להחליפם וצפו בסבלנות בהתפתחות.
הם הפכו בחכמתם להיות הקול של המצפון הקבוצתי, מייעצים ועוזרים לאחראים החדשים.
הם הקול האמיתי של הקבוצה. הם הפכו למנהיגים ללא כל מינוי - מנהיגים ע"י דוגמא אישית.
הספר קורא להם: "מדינאים קשישים".

עוד כתוב בספר שכמעט כל ותיק עבר תהליך זה של מעבר מ"כהן שותת דם" ל"מדינאי קשיש".
אני רוצה לחשוב ומאוד מקווה שאצלנו זה לא יקרה.
זה לא חייב לקרות.

כפי שכבר ציינתי, אנו כבר מתגבשים לקבוצה קבועה ועל מצפון הקבוצה להחליט באשר לסגנון, התוכן ובעלי התפקידים ועוד החלטות שונות.

המנהיג האמיתי של הקבוצה הוא מצפון הקבוצה.

שיהיה בהחלמה לכולנו