בצעד השלישי של תכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות אנו אומרים: "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו". די ברור שהמשפט "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו" נכתב מלכתחילה על מנת לאפשר לאנשים מכל הדתות בעולם לעבוד לפי שיטת הצעדים, מבלי שאף אחד ירגיש בעיה להתחבר לכח הגדול בו הוא מאמין באמצעות הדרכות התכנית. ביל וו. - אחד ממייסדי התכנית - מספר כיצד התמרד בעצמו כנגד הצהרה של חבר שהחלים באמצעות הפיתרון הרוחני, כאשר הלה רק הזכיר כי "יש לי דת", ובסופו של דבר הוא קיבל את העקרונות רק לאחר שהוצע לו: "למה לא תבחר את האלוקים לפי ההגדרות שלך". אז כאשר החברים הראשונים ניסחו את הצעדים, הם לא רצו שאף אחד יימנע מהצעדים רק בגלל שהאמונה שלו שונה משלהם, וכך התקבל הנוסח "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו".

אבל מה זה אומר לי כיהודי מאמין? אולי היה מן הראוי שבקבוצות בהן כל המשתתפים הם יהודים מאמינים נשמיט את החלק האחרון ונאמר רק "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים", כיון שבמילא כולם מתכוונים לאותו אלוקים. אז זהו, שלא. "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו", הוא מסר מאוד חשוב עבורי בתהליך ההחלמה, כי האמונה באלוקים באופן שבו האמנתי בכל חיי - לא תעבוד עבורי.

הסיבה לכך שאני צריך אלוקים "כפי שאני מבין אותו", היא פשוטה בתכלית: כאן נדרש ממני משהו אחר לגמרי ממה שנדרש ממני בכל החיים שלי בקשר ביני לבין אלוקים. הרי כל החיים הכרתי את אלוקים רק בפן של לקיים תורה ומצוות ולשמור על אורח חיים מסויים, אבל התעלמתי מכל הפנימיות של זה. לא שלא רציתי, לא שלא ניסיתי אלא שלא הצלחתי. אמרתי "על חיינו המסורים בידך", אבל לא באמת הבנתי מה אני אומר, ובודאי שלא ניסיתי למסור לאלוקים באמת את החיים שלי. שחררתי את העפיפון אבל המשכתי להחזיק בחוט, ולא הבנתי למה העפיפון תקוע.

אבל כאשר הגעתי לתכנית נדרשתי לשחרר את החוט ולתת לעפיפון לעוף לפי רצונו של אלוקים, בלי שתהיה לי עליו שום שליטה. נדרשתי "למסור את רצוני וחיי להשגחת אלוקים", וזאת משימה שאי אפשר לעשות סתם כך. הרי אין סיכוי שאתן את חיי לאלוקים שהוא נקמן ומפחיד, בדיוק כפי שלא אתן את כספי לאדם שאני לא סומך עליו. אם אני רוצה למסור את חיי בידי מישהו - אני קודם כל צריך לסמוך עליו. זה כמו ללכת לרופא לניתוח לב פתוח, שברור לחלוטין שלפני הניתוח עורכים בירורים ופגישות וכן הלאה כדי לדעת שחיי המנותח מופקדים בידי מי שניתן לסמוך עליו.

הבעיה היא שאלוקים כפי שגדלתי איתו הוא לא ממש יישות שאני יכול לסמוך עליו להפקיד את חיי ורצוני בידיו. הרי מעולם לא הקדשתי זמן איכות אמיתי לחשוב מהו אלוקים. בגן שושנה שמעתי שיש אלוקים ומאז זה נותר בערך אותו דבר, עם החמרה מסויימת מידי שנה. כל פעם אלוקים נהיה תובעני יותר (או מפחיד יותר וכן הלאה אצל כל אחד לפי הדרך בה הוא גדל), וכך התקבעה במוחי יישות אלוקית שהקשר בינינו הוא חד סטרי להחריד והוא לא מבוסס על אמון.

אז כאשר באתי לתכנית, מה שבעצם אמרו לי זה: כעת הזמן להתחיל להבין מהו אלוקים עבורך. שכח מכל מה שאתה יודע ותתחיל "להבין" את אלוקים. לא, אף פעם לא באמת תבין מיהו אלוקים או מהו אלוקים, אבל תהיה לך דמות שפויה של אלוקים שהוא אוהב, רוצה בטובתך ומלווה אותך עשרים וארבע שעות ביממה. לאלוקים כזה אני יכול למסור את חיי ורצוני.

תודה, תענוג מתמיד לקרוא מה שיוצא המקלדת שלך, החוויה שלי אותו היתה בעיקר ניתוק ופחד בגלל רשעותי הגדולה.. האמונה שלי בו לא השתנתה, סביר שהוא עדיין יעניש חוטאים, התפיסה שלי את עצמי ומעשי השתנתה, ומרגע שאינני חוטא אלא חולה אני יכול לחוות אותו כאוהב וחומל.

ובמילים של התוכנית -

1. הודיתי שאני חסר אונים מול המחשבות על גודל עוונותי והפחד מהעונש הנורא שיתן לי אלוקים.

2. הגעתי לאמונה שאיני חוטא אלא חולה שאינו בר עונשין ואלוקים הוא אוהב שעשה עושה ויעשה עבורי טוב.

3. לאחר שהבנתי שלא מגיע לי עונש החלטתי למסור את עצמי בידיו האהובות.

בהחלמה.

בשבילי המשפט אלוקים כפי שאנו מבינים אותו הוא משפט המפתח של התכנית. בלי זה אין לי תכנית.
יתירה מזו, תחילה דילגתי על הפרק אנו הכופרים, כי מה שהוא שייך אלי? אבל בסופו של דבר זה הפך לפרק חשוב מאד בשבילי.
העובדות האלו קיימות למרות שאני מאמין בכל מוחי באלוקים, ואין לי צל של פקפוק בקיומו ובכך שכל מה שכתוב בספרי הקודש נכון.

אבל, וזה אבל גדול מאד, כל זה בראש. כשאני מגיע לרגש שלי, שם אני כופר גמור, לא מסוגל להרגיש בלב שאלוקים קיים. גם כשנדמה לי שאני מרגיש, מגיע רגע מבחן שמוכיח לי שאני לא מסוגל לתת לאלוקים כניסה ללב שלי.

כל חיי גדלתי באווירה חרדית, למדתי מאות דפי גמרא, אלפי דפים של אמונה והשקפה אבל תמיד ברגעי מבחן של חרדות ושל פיתויים המציאות הוכיחה לי שיש איזשהו מקום עמוק בליבי שאין בו כניסה לאלוקים. לא בגלל שפחדתי ולא בגלל שנפלתי, אלא בגלל שהרגשתי בודד, ורגש הבדידות הזה מעיד שהייתי שם לבד, בלי אלוקים.

רק כשהגעתי לתכנית, וקראתי על ה"אמונה בכוח חזק ממני" הצלחתי לראשונה בחיי לחוש שאיני בודד. לאחר ששיתפתי את אשתי היה לי רגע מבחן מאד קשה, חשש ותחושה שחיי עומדים להיחרב. שוב הרגשתי את הבדידות הנוראה. אני לבד. ואז בעקבות ההיכרות עם התכנית שאלתי את עצמי: "מנחם, האם אתה מסוגל להרגיש שיש כח רוחני חזק ממך שנמצא איתך פה בחדר"? והתשובה היתה חיובית.

אחר כך קראתי בעיון את הפרק אנו הכופרים ושוב שאלתי את עצמי: "מנחם, האם  הלב שלך השתכנע שאתה לא לבד, שאתה לא בודד, שיש כוח רוחני חזק ממך?" ושוב התשובה היתה חיובית.

זה פטנט כזה פשוט, כזה חזק. יש לי תחושה שגם בלי להכיר את התכנית זה יכול לעבוד לפחות באופן חלקי כדי לסייע בעתות של מצוקה נפשית.

תודה רבה סוד. תודה לאלוקים כפי שאני מבין אותו שהמציא אותך... מה היינו עושים בלעדיו?!  :D
הנסיון שלי הוא שונה משלך בנושא של החיבור לאלוקים.
אני כן זכיתי באזור גיל ה20 להארה רוחנית. הרגשתי אותו כאבא אוהב. ראיתי בו את מקור הטוב. מאז לא פחדתי ממנו. בניתי קשר של אהבה. לא בכוחי בכלל.
ועדיין למרות שהגישה הרוחנית של התוכנית לא זרה לי, בכל זאת זכיתי לקשר חדש ומיוחד יותר עם אבא אהוב, אלוקים כפי שאני מבין אותו.
אינני יודע מה בדיוק התחדש, אולי ההכנעה שהתכנית דורשת ממני, להרפות מהחוט של העפיפון היא זו שנתנה רעננות ומוחשיות לקשר עם ה',
עבורי המושג אלוקים כפי שאני מבין אותו בא לבטא שבכל נקודת זמן זה יכול להשתנות. אלוקים משתקף אלי בדיוק כמו שאני משקיף עליו...
ביום שאני שמח ואופטימי הכל בהיר, גם אלוקים מחייך. ביום שאני סוער ועצבני הכל דפוק, קשה לי לראות את החיוך.
ולכן לא מספיק לי שאתמול ושלשום ובשנה שעברה ובגיל 20 "הבנתי אותו". אלא אני חייב כל פעם מחדש להשיג את טובו כפי כוחי.
ולכן כל פעם צריך צעד 2 וצעד 3 מחדש, להגיע לאמונה, באלוקים כפי שאני מבין אותו.
ולכן היתה לי תועלת מאוד גדולה כשראיתי חברים ותיקים קוראים לאלוקים הזה, אבא'לה... טאטע... כך הם הבינו אותו.
שבוע טוב ונקי לכולנו

תודה סוד. לפי דבריך אולי דתיים צריכים נוסח אחר: אלוקים כפי שאיני מבין אותו. בסך הכל תוספת של יו"ד אחת...

הבעיה הגדולה במשפט "אלקים כפי שאנו מבינים אותו" היא שהוא עלול לצמצם את אלקים למידות שלי. הרי אלקים באמת לא ניתן להבנה, וכל דמיון שאנחנו מבינים אותו הוא כפירה בזעיר אנפין, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל.
אלא מה? אני, כדתי, הרחקתי ממני את אלקים, בגלל החשש הזה לכפירה, וזה גרם לכך שאלקים יהפוך לדמות שאין לה נוכחות אמיתית בחיים שלי. הוא לא היה נוכח עבורי. גם כשהתפללתי אליו, חצץ בינינו מסך עבה שהקמתי, שהלבנים שלו היו עשויות מהעבירות שלי ורגשות האשמה שלי. הייתי מנהל החשבונות של אלקים, ונאלצתי להודות שוב ושוב שפשוט לא מגיע לי שהוא יתקרב אליי, לא מגיע לי שהוא יקשיב לי או שיהיה אכפת לו ממני.
התכנית מלמדת אותי לוותר על המסך. למסור את חיי לאלקים. כלומר לוותר על כל הנהלת החשבונות, שהיא באמת סוג של שליטה, ולמסור לו את החיים. איך זה קורה? עד עכשיו האמנתי שהמסך הוא משהו שאלקים יצר, אבל ברגע שהסכמתי למסור לו את החיים, כלומר הסכמתי לשכוח לרגע מהנהלת החשבונות, גיליתי שאלקים קרוב אליי הרבה יותר מזה. שאין לו שום בעיה להתעלם לגמרי מהנהלת החשבונות ולאהוב אותי כמו אבא רחום.
כך יוצא שעבורי, כדתי, הצעד השלישי מגלה לי ש"אלקים כפי שאני מבין אותו" הוא דמות מעוותת שציירתי מתוך פגמי האופי שלי, ואלקים האמיתי רק מחכה שאפנה אליו כבר...
אז לתפיסתי "אלקים כפי שאנו מבינים אותו" משמעו: לכל אחד יש מושג כלשהו של אלקים. במקום להתבצר במושג ולריב עם אחרים על השאלה מיהו אלקים, תשמש בו כידית אחיזה, כמקפצה, כדי להגיע מאלקים כפי שאתה מבין אותו לאלקים שאין מחשבה תופסת בו כלל.

תודה רבה על פוסט מדהים ועל דיון מדהים ומכובד שבא בעקבותיו.
אלוקים כפי שאני מבין אותו......
האמת היא שקשה לי לחשוב על אלוקים. הריכוז העצמי שלי  מקשה עלי לחשוב גם על אלוקים כפי שאני מבין אותו.
אבל ברור לי שאחרי שאני ירפא מעט ממחלת הריכוז העצמי שלי, ואפתח פתח למישהו להכנס אלי ואל רגשותי, הראשון שיכנס יהיה אלוקים כפי שאני מבין אותו.
בזכותכם.
תודה.

כמה שאני יותר מתעמק בחיים על פי הצעדים והמסורות של SA אני מוצא עצמי מתרחק יותר ויותר מחיי הדת כמו שהכרתי אותם עד שהגעתי לSA.

היום אני יודע שהתאווה הייתה בשבילי בריחה מהחלטה לקבל את המסורת/ההלכה ודברי חז״ל כמו שלימדו אותי. הספקות תמיד אכלו אותי ואף פעם לא ״קניתי״ כפשוטם את הדברים שלימדו אותי בבית ובישיבה.

יש כל כך הרבה דברים ביהדות שאני אוהב ומתחבר אבל ישנם לא מעט דברים שקשים לי ומפחידים.
אני מפחד פחד מות מאלוקים הזה שגדלתי עליו כל השנים, אני מפחד שהוא עצבני עלי שמצאתי אלוקים חדש... אני מרגיש חסר אונים לגמרי באיך להתייחס למצוות ולאיסורים שבהלכה.

אני מתפלל ומבקש מהכוח העליון הזה שברא אותי והביא אותי לעולם הזה, ונתן לי את כל מה שיש לי - וזה הרבה מאוד..., שייתן לי הארה וגילוי וארגיש נוח ושלו עם עצמי. אני כל כך זקוק לזה. אני רוצה לא רוצה שוב ליפול לעולם של ההתמכרות. זה יהרוג אותי לגמרי.

תודה לכולכם. הועלתם לי מאוד. כל א' מזוויתו הוא.

גם לי היה קשה להתחב למילים הללו ונמנעתי לקרא (בקבוצות החיות) ע"מ לא להתקל שוב ב"משפט-כפירה" הזה. וגם אני החלטתי שפעם הבאה אני אקרא "כפי שאיני מבין אותו" כהצעת הד"ר... אלא שעדיין לא הזדמן לי קטע-כפירה זה מאז ההחלטה. עכשיו אני מבין זאת טוב יותר.

ולעניין דברי הושיעה-נא אזכיר רק את המעשה המפורסם עם ר' סעדיה גאון שהלך בדרך ובדכו נקלע לאכסניה. בעל האכסניה "הריח" שעומד מולו אדם קדוש ונהג עמו ביותרת-הכבוד. בעת פרידתם נודע לבעל האכסניה כי האדם שעומד מולו היה ר' סעדיה גאון והתנפל לפני רגליו בבקשת מחילה על "אי-כבוד". לתמיהת ר' סעדיה ענה המארח "אילו ידעתי מי אתה הייתי עושה פי אלף יותר" ומאז ר' סעדיה התחיל לחזור בתשובה כל יום. "כיוון שאם אתמול הייתי מכיר את אלוקים כפי שאני מכיר אותו היום הרי שהייתי עובד אותו יותר"