בשורות הבאות אשתף אתכם בהתרחשות אמיתית מהימים האחרונים בקבוצה הטלפונית. ארוע שהפיח בי המון תקווה, תקווה באנושיות שלנו גם בזמן ההתמכרות. שלמרות ההרס האישיותי עדיין יש לנו אפשרות להתנהג כבני אדם. כשנהיה נכונים אלוקים יעשה עבורנו את מה שאיננו יכולים לעשות עבור עצמנו, אשנה רק מספר פרטים מועט בכדי שלא יוודע במי המדובר, אציין שקיבלתי כמובן את רשותם של הנוגעים בדבר. ואתפלל שיהיו הדברים לתועלת.

אחרי אחת הקבוצות בשבוע שעבר פנה אלי משתתף ושאלה בפיו - לדעתו הוא זיהה את קולו של אחד המשתתפים, מה עליו לעשות.. שאלה, הוא רוצה להקל על החבר, אולי ההוא גם זיהה אותו ועכשיו 'מתבשל' לו לאיטו, אולי כדאי להרים אליו טלפון ולעזור לו 'לחצות את הכביש', שמעתי את הפרטים, שיתפתי אותו מניסיוני, המסקנה היתה 'שב ואל תעשה', יתכן שלא זוהית, ויתכן שגם תבריח אותו.

חשבתי שאני מבין משהו מהחיים שלי.. שימו לב לדבר הבא –

'המטלפן' שלח סמס, ואז התקשר עוד פעם, ושוב סיפור מדהים בפיו -  שמע, קיבלתי טלפון מההוא, וזה אכן 'הוא'. הוא זיהה את קולי בקבוצה הטלפונית והרגיש שזה חוסר כנות מצדו להיות שם על הקו ולשמוע את השיתופים שלי, בלי להזדהות. אז למרות שמלכתחילה תכנן רק להקשיב ולא לשתף, הוא עלה לקבוצה ושיתף. ועכשיו הוא נחשף בפני, התקשר כדי לבדוק שוב שזה בסדר שהוא משתתף בקבוצות הטלפוניות למרות שגם אני שם. דיברנו והיה כיף".

חברים, התרגשתי, חשיבה כזו על האחר לא מצויה בשפע במחוזותינו, זה היה רגע רוחני טהור, נקי. במיטבו, אלוקים היה שם. נתן לאנשים את האפשרות להיות אנושיים. אין סיכוי שמשהו מזה היה קורה בלעדיו, באיזו פשטות הפלונטר המורכב הזה נפתר, על פניו יש כאן את כל הנתונים 'לברוך' אמיתי - פחד בושה ואשמה - התמהיל הרגיל שחיסל לנו תמיד כל קשר אנושי סביר, מה שגרם לכל מכור באשר הוא צער רב כל כך, לרגע חשבתי שיתכן ואינם מכורים.. (תרגעו, אתם כן..)

לימדו אותי שלחשוב על האחר, לפעול למרות הפחד, זו אבן הדרך בדרך. המפתח להחלמה, חברים, יש לכם אבא אוהב שנתן לכם מתנה, שימרו עליה, תתעודדו, לא נראה לי שהוא עשה את כל זה בשביל 'לדפוק' אתכם.. אני מאמין שחיים נהדרים צפויים לכם. תודה שנתתם לי לקחת חלק, תודה שאיפשרתם לכתוב את זה כאן.