מה לעשות, אנשים אוהבים אקשן ופחות אוהבים עבודה קשה ומעצבנת, אבל אין ברירה והדברים חייבים להיאמר, גם אם לא יהיו לפוסט הזה הרבה צפיות ותגובות. ומאידך, אם הוא יפעל אפילו על אדם אחד (קרי: הכותב) אז היה שווה הזמן.
ברור שהפוסטים הנצפים ביותר הם אלו שנוגעים בנו כאשר מישהו מתאר את הכאב והסבל שכל אחד מאיתנו, המכורים למין, מכיר כל כך טוב, וזה הגיוני כי אחד הדברים הבסיסיים ביותר שאנחנו מחפשים הוא הזדהות וקבלה. דווקא בגלל שאני לא יכול לקבל את עצמי בגלל המעשים שאני עושה בהתמכרות, חשוב לי כל כך לראות אנשים שמקבלים אותי כך, כפי שאני. אבל הקבלה הזאת היא רק תחילת המסע, ואם אעצר כאן - זה רק שאלה של זמן עד שאני חוזר להתמכרות. מיד אחר כך יש 12 צעדים.
שלושת הצעדים הראשונים הם עדיין חלק מהאקשן. הצעד הראשון עוסק כמובן בחוסר האונים שלנו ובאיבוד השליטה על החיים והוא מספק המון פוסטים מדממים. הצעדים השני והשלישי גם הם קשורים ישירות להתמודדות עם התאווה והם גם אלו שעושים את פריצת הדרך המופלאה של כל מי שהגיע לתכנית. אבל הצעדים הבאים הם משהו משמים וקודר, ולמרבה הצער ישנו מעט מאוד שיח על כך בקבוצות ובפורום.
אבל בתכל'ס, לעשות שלושה צעדים ולעצור זה דבר בעייתי מאוד, וספק רב האם הוא יכול להחזיק מעמד לאורך ימים. הרי כאשר הגענו לכאן גילינו שהתאווה היתה הפיתרון ולא הבעיה, והבעיה האמיתית שלנו היא חוסר אפשרות להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לנו בצירוף כמיהה שאין לנו דרך לשלוט בה. לכן, כל פעם שניסינו להפסיק לא החזקנו מעמד, מהסיבה הפשוטה שהיינו חייבים להשתמש בתאווה, פשוט כי לא היה לנו שום פיתרון אחר.
ואז הגענו לתכנית והפסקנו. יופי לנו, אבל איזה פיתרון יש לנו כעת לבעיות שבגללן השתמשנו בתאווה?
אם למשל ברחתי כי סבלתי מצורך נואש בשליטה, אז כאשר הגעתי לתכנית ועשיתי את שלושת הצעדים הראשונים, הצורך בשליטה לא נעלם אלא נותר כדחף עצום לפרוץ - רק בלי הפיתרון שהיה לי לפני כן, מה שגורם לכך שהלחץ רק מתגבר יותר ויותר. בעבר, כל פעם שהלחץ הגיע לנקודת רתיחה, השסתום נפתח, אני השתמשתי בתאווה והלחץ ירד שוב לרמה שניתן לחיות איתה (אלא שההליך הזה גבה ממני מחיר גבוה מידי שאני לא יכול להרשות לעצמי). אבל כעת הלחץ ממשיך בדיוק כבעבר, ומאידך השסתום כבר איננו פעיל.
לכן אני חייב להתקדם לצעדים ארבע עד תשע כדי לרכוש נסיון בדרך חיים רוחנית שהיא הפיתרון היחיד לכך שהלחץ בכלל לא יצטבר בפנים. רק על ידי מימוש הצעדים עצמם בעבודה צעד אחר צעד, אני יכול לעבור לחיים שפויים שבהם אני מקבל "ניצחון גובר והולך על התאווה", כיון שעשיית הצעדים זה מה שמשחרר אותי מההתמודדות הבלתי אפשרית עם הגורמים שהביאו אותי לאן שהגעתי.