בס"ד
הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה ושאיבדנו שליטה על חיינו...
קודם כל לקח לי המון זמן להסכים עם הרעיון הזה
אז בהתחלה הסכמתי (לאחר וויכוחים לא מעטים)  :-\
שאני חסר אונים מול התאווה -
(כי לא הייתה לי ברירה פשוט חזרתי כל פעם למחשב לחפש...  :-[ )
אך עדיין לא הסכמתי לקבל שאבדתי שליטה על חיי
הרי אני אדם שפוי ושולט על חיי -
אך גם בזה הייתי חייב להודות, 
שיש משהו אחר - כנראה שמנהל כאן את העניינים...
(זה לא אני... )

אבל כאן בדיוק מתחילה הסכנה...
לאחר שמסרתי צעד ראשון בקבוצה שלי (בבית שמש)
כבר אין דרך חזרה הודתי בפני כולם שאני חסר אונים
ומאז (לפני למעלה מחודשיים)
אני מרגיש את החוסר אונים בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי
ומה שחסר לי זה את הכניעה המוחלטת...
כלומר הבנתי שאני חסר אונים
אך לא באמת נכנעתי וכאן הסכנה הגדולה...
אם אתה מבין שאתה חסר אונים - זה אומר שאתה אלגי לתאווה
אם אתה אלרגי לתאווה - זה אומר שאסור לך לצרוך אותה
בשום צורה שהיא - לא ביוטיוב, לא בגוגל, לא ברחוב ולא בראש...
כנראה שלכן הצמידו את צעדים שתיים ושלוש לאחר הודאת/הודעת הכניעה.
כי אסור להישאר בחוסר אונים חייבים למצוא את הדרך לצאת מהמעגל הזה...
מקווה מאוד להצליח לצאת מהחוסר אונים להבנה שכח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיות
ומתוך כך להצליח להגיע להחלטה אמיתית למסור את רצוני ואת חייל להשגחת אלוקים אלוקי ישראל...

אח שלי, אתה כותב על מודעות לצעד הראשון. בשביל לצעוד אותו ממש צריך להתנהג כמי שאין לו כח.. זכור, ההודאה מחייבת. זו לא תיאוריה.

קוראים להם 12 צעדים לא 12 המחשבות..

בהחלמה.

בס"ד
ל- אסירותודה היקר!

כנראה שלא הבנתי מספיק את צעד אחד
אשמח אם תוכל להרחיב כי נראה לי שמה שכתבתי בסוף דברי
mi כתב on 23 מאי 2013 13:22:


ולזה התכוונתי שיש אצלי סכנה
כי רק להתנהג כמי שאין לו כח לבד זה לא מספיק
זה רק אומר לי (וכנראה חזק כל כך... :-\)
אין לך אפשרות להתנגד לפיתוי
אז פשוט תעשה אותו...
אמנם להתנהג כמי שאין לו כח ורוצה מאוד להצליח
אז האפשרות שלו זה להעזר בכל מי שיכול לתת לו כח
אבל זה כבר צעד שתיים (אם הבנתי נכון)
או שאולי אני צריך עוד הסברים בנושא הזה...

יש צורה נוספת - אין לי כח מול התאווה ולכן אני נמנע מכל מגע איתה. היא תמיד ניצחה, היא תמיד תנצח.  אותי לימדו שהמשמעות של ההודאה בחוסר כח היא ההתנהגות מתאימה. לדוגמא, אדם חולה סכרת, שינגוס בטילון נוטף מריבת חלב לא מתנהג באופן ההולם את המחלה שלו..

כדאי לראות גם בספר הלבן 'באפשרות השלישית'..

בס"ד
לאסירותודה היקר!
נראה לי שהבנתי ואנסה ליישם... :-\
אך בכל זאת יש הבדל בין סוכרת למכור
בסוכרת החולה לא ח"א מול המתוק...
למשל יש לי בן אלרגי לחלב
זה מדהים איך הוא מסוגל לסרב לשוקולד חלב בגלל שיש בו מעט אבקת חלב
כי הוא פשוט לא חסר אונים מול זה - זה פשוט לו. אסור וזהו (הוא רק בן 5...)
אך אצלי הראש שלי מדבר שטויות ומראה לי
כמה זה לא יזיק ... :-\
וזה לא ממש קשור לאלרגיה... :-\
ובדיקת גבולות החסימה זה אפילו משימה חיונית... :-\
וכו' וכו' וכו'
(לא אומר זאת להתנצח.
אלא מנסה להסביר למה, לצערי,
למרות שהבנתי שאני ח"א
בכל זאת לא מצליח להפסיק לצרוך תאווה...)
מבקש עזרה מה' שיתן לי את הכח לסיים את היום הזה בנקיות ובלי תאווה...

מול התאווה אני כתינוק שעוד לא למד להתהפך מהגב לבטן.. זו הסיבה שכדאי לנתק את הפעולות מהמחשבות, אני לא מתפלל לעשייה ללא קשר למחשבה, הרגשה. לעשות כי לעשות.

ולגביך, לא בטוח שהבן שלך מבין את מלוא המשמעויות של האלרגיה שלו לחלב (שתהיה לו רפואה שלימה) מרגע שהסבירו לו שזה לא בריא לו הוא חתך משם. אתה יכול להיות ילד בן חמש?

ישנו אתר חדשות ידוע שהוא עבורי מדרון חלקלק.
אני יודע את זה אבל שוכח כל פעם מחדש...
אני מצהיר בצהרים שהאתר הזה הוא רעל, ואז בערב אני לא זוכר מה הטעם שבגבול הזה. ההכחשה נכנסת לפעולה... ואני שוב שם, מחליק, מועד, כמעט נופל.
זה הזוי! ממש איבוד שליטה.
אני לא סומך על עצמי שלא אהיה שם הערב. הסיפורים שהמח שלי מספר לי...
תודה חברים. לילה טוב.

ראשית כל תודה רבה מי אני ואסירות על המאמר המדהים. אדפיס אותו בל"נ ע"מ לקרא שוב בעיון. אולי אוכל להעמיק את התובנה. אולי אזכה גם ליישם.

ולהושיעה, אתרי חדשות הם באמת טריגר בשבילי. (חדרי-חרדים מזמן הפסיק לעניין אותי. אין שום דבר "מושך" או "מסקרן") אבל אני לא צריך להשתמש במעקף. אני ניגש ישירות לכביש-הראשי... וכפי שמי אני הטיב להגדיר זאת.mi כתב on 23 מאי 2013 13:22:


ובמאמר שלאחריוmi כתב on 23 מאי 2013 21:25:

בקיצורmi כתב on 23 מאי 2013 21:25:
ושוב תודה

בס"ד



מאוד רוצה את התמימות והפשטות של הילד בן חמש...  ???
(במיוחד הילד הזה - מתוק אמיתי... )
אבל מה לעשות, לצערי כבר מזמן לא שואלים אותי "שאלת תינוק"  :-\

http://www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=2174.msg22807#msg22807

במחשבה שניה אני חושב שהרבה אנשים (לאו דווקא מכורים) סובלים מהבעיה הזאת. כולל אני אישית. לא אחת אני "נתקע" בנתיב המהיר בכביש עמוס ללא יכולת לעבור נתיב. מכוניות מכל הכיוונים "טסים" ואני נוסע 10 קמ"ש מעל למהירות המותרת וחש מאוד שלא בנוח. נמצא בקונפליקט. מצד א' אני לא יכול לעלות את המהירות. וכל מכונית חשודה כניידת סמויה שתעצור אותי על מהירות. מצד שני מכוניות מכל הכיוונים עוקפים ומצפצפים. ואז מה קורה? אני נכנס לחוסר-אונים מוחלט. חוסר-אונים משתק.  לא יכול לעשות דבר.עלי לעשות צעד 2 ו-3 ולמסור את ההגה לבורא.

בס"ד
העירו לי היום הערה נכונה
מקומו של הפוסט הוא בפורום 12 הצעדים
ולא במסע 90
מי שיכול לכוון אותי כיצד לעשות את זה
או לעשות זאת בעצמו יבורך (לא הצלחתי לעשות זאת בעצמי...)

עשית את זה בהצלחה מרובה. (או שמלכתחילה שמת את זה פה ומיי שאמר לך הוא פשוט לא שם לב לכך) (תעיף מבט למטה או למעלה ותראה GUARDYOUREYES>>פורום למתמודדים עם תשוקה>>פורום קבוצות 12 צעדים>>צעד ראשון מסוכן מאוד

אחרי שהאור יתגלה... לא נבין היכן שכן לו הצל...

בס"ד
רוצה את האור...