בספר הלבן (היעודי עבור המכורים לתאווה) ישנו חידוש שלא מופיע בספרות של תוכניות האחרות. הצעד השמיני "וחצי". נכתב שם (ע"י רוי K מייסד SA) שישנה דרישה בלתי כתובה שנסלח לאחרים. כשקראתי זאת לראשונה ידעתי שאני בבעיה, היה לי ברור שבתוך תוכי איני יודע סליחה מהי. לסלוח? מה זה? מיום זוכרי את עצמי נתרציתי רק כשנשוא כעסי בא על עונשו, וגם אז בדקתי הייטב שנענש כל צורכי, ואם לא, לא נרגעתי בקשר אליו. בשורות הבאות אעבור יחד איתכם על אחד האתגרים המשמעותיים שלי בהחלמה. לסלוח.
משמעותי בגלל המשמעות שלו. הרגשתי שהגעתי אל 'תיקרת הזכוכית' שלי, קריטי למכור לסלוח. מי שלא יכול למעשה אינו עוזב את 'הצינוק', הוא לא מסוגל לפנות אל אור השמש.. עשיתי את הפעולה גם 'כשלא חשתי סלחן', אך הסליחה חמקה ממני, לא מעט זמן, לא די שלא הצלחתי להגדיר אותה, לא הצלחתי ליישם אותה, נשארתי מרוחק סר זעף ומריר, היה לי ברור שכך לא ניתן להתחבר לחיים.
זה לא שלא רציתי, השתדלתי לעשות כפי שלימדו אותי - הודיתי בחוסר אונים - 1, פניתי לכח גדול - 2, קיבלתי בכל פעם החלטה מחודשת, גם כעת חיי מסורים לידי הבורא - 3, כתבתי צעד 4. שיתפתי בחסרונותי את אלוקים בנוכחות אדם נוסף – 5. בדקתי מי מפגמי 'הרים ראשו' – 6. חיפשתי ומצאתי את ההפך מהם ובקשתי שילקחו ממני החסרונות וינתנו לי היתרונות - בצעד 7, ביקשתי נכונות לכפרה - צעד 8, ועשיתי אותה לאחר שיחה עם הספונסר - צעד 9.
רציתי לסלוח לכל האנשים בחיי, כששמעתי שכדאי להתפלל עליהם ולבקש עבורם את הטוב שאני מאחל לעצמי מדי יום בקביעות, התפללתי. כשהבטיחו לי שאחרי שבועיים אחוש בשינוי. אמרו לי אמת. זה היה נכון, שינוי מהותי התרחש. היו מקרים שהכעס נעלם כליל, פשוט התאייד, על אחרים כעסתי הרבה פחות, אבל היו כמה אנשים בודדים שסליחה להם נראתה חסרת סיכוי. לא הצלחתי. הסבירו לי שאני חסר אונים מול חוסר הסליחה כמו מול התאווה. הבנתי. עשיתי מול הטינה את הצעדים 1-2-3 ברצף, הייתי נכון שאלוקים יקח אותה ממני, זה לא קרה. עדיין הייתי תקוע.
באחת משיחותי עם הרב שלי שוחחנו על צעד 9, שיתפתי אותו על אחד המורכבים ביותר שבהם – איש שפיניתי מזמני למענו רבות, והלה החזיר רעה תחת טובה, ניצל בציניות את הקשר ביננו באופן שהתקשיתי להתאושש ממנו. מורי ורבי תרם עבורי את נסיונו – 'אתה קופץ גבוה מדי', טען, יש רבדים שונים בסליחה. באופן הפשוט ביותר לסלוח פרושו לוותר, לוותר על מה הקשיתי, על הזכויות הממוניות המגיעות לנפגע בדין כתוצאה מהפגיעה שפגעו בו. ענה. אם אלך לבית דין אוכל לקבל ממון? על הבושה, על הנזק 'לשמי הטוב'... עליו אני מוותר, זו נקודת פתיחה יפה למי שרצה להשמיד להרוג ולאבד...
אהה, לסלוח הכוונה לוותר, הפגיעה מפרנסת אותי, מזינה איזשהו צורך אצלי. עלי להפסיק לאחוז בה, לשחרר אותה. לתת לה ללכת. רציתי. באמת. כי הרי מי שאינו מוחל נחשב כאכזרי... ניסיתי, לא הצלחתי... אז זו הסיבה שהיא לא נלקחה ממני. המשכתי להחזיק אותה. פשוט היתה חזקה ממני, בכל פעם שנדמה היה לי שזה מאחורי, שהנה אני יכול להתנהל כאביר על הסוס הלבן, כל ישותי התקוממה כנגד. זה פשוט לא צודק. לא יתכן שההוא יצא ללא פגע ממה שחולל ועולל לי. לא יכולתי לקבל את המציאות הזו.
ואז פגשתי ב S.A חבר מחו"ל שהגיע לביקור בישראל. היה משהו רך בעיניים שלו כשחלקתי איתו את הכאב הגדול שלי. הרגשתי שהוא יודע על מה אני מדבר. הוא שתק והנהן עד שעברנו לשלב הבא, אני שתקתי והנהנתי והוא דיבר - אתה רוצה חמלה לעצמך וצדק מולו, זה לא עובד. ישנה מזוודה אחת לבחירה - צדק או חמלה, דע לך שמה שיהיה לך יהיה גם לו.. כשהציע לי לנהוג בו במידה שהייתי רוצה שינהגו בי (ואהבת לרעך כמוך) חייכתי, גם הוא, שנינו ידענו שזה היה נוק אאוט.
אהבתי את מה שאמר ואני עדיין מתרגל את הדברים, זה הולך ומשתפר למרות שיש פעמים שאני עדיין מתקשה, חשתי שעליתי מדרגה נוספת בהבנת התהליך כשנתקלתי ברב דסלר שהביא אבן עזרא ששואל כיצד ניתן לחייב אדם על 'לא תחמוד', וכי הוא יכול לשלוט ברצונו שלא לרצות. ותשובתו החד משמעית הוסיפה לי נדבך חשוב – כן. כשמברר לעצמו שהשגת הדבר היא 'מן הנמנע', כשם שאין הכפרי מתאווה לבת המלך...
החלק החסר בפאזל שלי, הבנתי שאין הבדל בין טינה לקנאה, עלי להפוך את האמונה שמה שקורה בעולמו של אלוקים הוא מה שאמור לקרות, לדרך חיי. אקבל את התוכניות שלו. גם ביחס לפגיעות שנפגעתי. ההבנה הזו יכולה להיות חלק בלתי נפרד מנשמתי, הוא כל יכול, אתפלל שיעזור שאגיע להרגשה אמיתית שאיני מערער על מעשיו של שליח הבורא.
בדיוק כפי שניתן לקבע בלב שדבר השייך לשני לעולם לא יתן את אותה המשמעות אצלי, אפשר לחיות באמת לפי האמונה שמה שנעשה לי ואיתי הוא שהיה אמור להתרחש. למעט מקרים נדירים ומיוחדים אני משתחרר מיד. למדתי שהסליחה אפשרית, למתקשים כמוני אזכיר שאנו אנשים שמורגלים בטינה ויקח זמן עד שנתנקה ממנה לחלוטין.
ישנו אחד ולו מלוא הכח. שנמצא אותו עכשיו.
