בס"ד
כפי שעד כה הבנתי את הצעד הראשון, יצא לי להבין שאני צריך לדעת שאני לא במלחמה עם התאווה, אלא אני נכנע לפני התאווה.
וכל מי שנלחם את מלחמתי זה ה', דהיינו אני מוסר את עצמי לפני ה' למען שהוא ילחם את מלחמתי.
שאלתי היא כזאת!
והיה וחס וחלילה נפלתי שוב לתאווה, זה אומר שכביכול ה' נכשל במלחמתו!
ואם תאמרו לי "שבע יפול צדיק וקם" ואז אם כן ה' הוא לא נלחם?
חשבתי על השאלה הזו היום בבוקר וחשבתי שאני צריך לשתפה.
ברור שאין לה משמעות מעשית, אבל זה שאלה תאורטית שמאוד מעניינת אותי.
אשמח לתשובה!
תודה רבה
ויהי רצון שנהיה בגדר של "ה' ילחם לנו ואנו נחריש"