שוחחתי אתמול עם חבר אהוב מהתכנית. דיברנו על השאלה הנ"ל. למה כשאני סוף סוף משיג שלווה, אני לפעמים מוצא את עצמי ממש קצת זמן אחר כך שוב חסר שקט מלא לחץ.
מדוע המצבר מתרוקן כל כך מהר?
הגענו להגדרה כזו, אנסה להמחיש לפי המשל הבא.
הרכב שלי עבר כמה תאונות. המצבר ניזוק באופן חמור ובלתי הפיך. הוא לא יכול להטעין את עצמו. לפעמים אני מצליח להטעין בו כמה פולסים, אבל בגדול זה גמור!
כשבאתי למוסך, המוסכניק בעל ניסיון אמר גם לי זה קרה. אין מה לעשות בנידון! החלפתי רכב. שמעתי מה הוא אמר, אבל לא נכנעתי. אחרי כמה פעמים שנתקעתי בכביש המהיר, הודיתי בחוסר אונים. חזרתי, ביקשתי הנחיות לקבל את הרכב החדש. זהו רכב מיוחד עם טעינה מיוחדת, יש בו אנרגיה אינסופית... ממש רכב רוחני! נסעתי עליו, הלך חלק.
ומאותו יום כל פעם שאני נוסע ברכב החדש הרוחני הכל זורם שליו. ברגע שאני מחליף לרכב הישן, עם המצבר הגמור, אני נתקע.
המעניין הוא שההחלפה בין הרכבים יכולה להיעשות בדקה. ונעבור לנמשל...
הגישה שלי בחיים עד התכנית, הייתה גישה של לקיחה, קבלה, אגו, אנוכיות. המצבר של הגישה הזו נגמר! זה תקוע. אין פיתרון! נכנעתי.
הגישה החדשה (הרכב החדש) היא גישה רוחנית. אהבה, סובלנות, נתינה, חמלה, אמונה... בגישה הזו המצבר נטען מאליו. מחובר ישר למקור הכוח האין סופי.
וכשאני מחובר לגישה הרוחנית, אני אפוף שלווה ואושר, ביטחון ושקט פנימי, מחובר נוכח, חי את החיים.
הנושא הוא שבחצי דקה ניתן לעבור מהגישה הרוחנית אל הגישה הקודמת.
מספיק אגואיסטיות אחת, חוסר כנות אחת, לקיחה אחת, טינה אחת, כדי להיפרד מהרכב הרוחני ולחזור אל הרכב הקלוקל התקוע.
ולכן גם אם היתה לי שלווה בבוקר היא יכולה להיעלם בצהריים. כי אולי מהבוקר עד הצהריים הספקתי לעשות פעולה שניתקה אותי, פעולה של צמצום ולא של הרחבה.
במקרה כזה, עלי לחשוב עם עצמי מה קרה? מה בדיוק ניתק אותי מהדביקות הרוחנית. בתקווה ובתפילה שנקבל את התבונה להבחין... נוכל לטפל במה שניתק אותנו.
נכתוב על זה, נשתף עם ספונסר וחברים, נתפלל על זה, נאיר את זה, ונבקש להתחבר חזרה... לרכב הרוחני.
תודה לחבר שאתו התלבן הנושא.
מתפלל לאבא שנתחבר. שנחיה את הגישה הרוחנית.