למה חשוב כל כך להתוודות? מה כבר אחדש לאלוקים, מה הוא לא יודע מי ומה שעברתי? מדוע הווידוי צריך להעשות בפני 'אדם נוסף'? במי כדאי לי לבחור?

השלמנו את הצעד הרביעי, נוכחנו שאיננו יכולים לשנות את הזולת, עלינו להתמקד בעצמנו, בדקנו בעקביות מה היה שגוי בהתנהלות שלנו! 'שמנו אצבע' על הנקודות החלשות באופיינו וראינו את פגמנו, אם ברצוננו להפטר מהם נידרש לפעולה - שיחה עם אדם נוסף על טבעם המדויק של פגמנו - וידוי! לא נחדש שום דבר לכח העליון, הוידוי הוא עבורנו! איננו יכולים להמשיך לנהל חיים כפולים!

הפחד שאנשים מבחוץ ידעו מי אנו באמת מפריע לנו לחיות, אין לנו ברירה, עלינו לספר לאדם אחר את סיפורנו, ננהג באומץ, נוכיח את כנותנו עם עצמנו ועם אלוקים. כמעט כל מי שניסה להימנע מהצעד המשפיל ושמר לעצמו עובדות מסוימות על חייו חזר להשתמש, הסיבה היא כנראה בגלל שניקיון הבית שלו לא הושלם, לא ניתן ללמוד מספיק על ענווה  חוסר פחד וכנות מבלי לחשוף בפני אדם אחר את כל סיפור החיים, עד שלא נשמיע בקול רם את מה שהסתרנו זמן רב כל כך, תישאר הנכונות שלנו לעשות 'בדק בית' רק בגדר רעיון.

בגלל שהפכנו למומחים באשליה עצמית ויש לנו נסיון עשיר בהצדקה עצמית, אדם כמונו לכשישמע אותנו יוכל להאיר לנו את המניעים שלנו באופן הברור ביותר ולכוון אותנו בנתיב הרוחני הרצוי לנו. ננקוט בזהירות ובתבונה כשנחליט מי ישמע את הסיפור שלנו, יש כאלה שיבחרו בספונסר, בכל מקרה כדאי שיהיה איש עם נסיון, אדם שיש לנו בו אמון, אם נצליח 'לומר הכל' מבלי להסתיר דבר, הכאב ידעך ובמקומו תבוא שלווה מבריאה.
(צעד חמש מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)

- - - - - - -

התביישתי, פחדתי ממה שבן שיחי יחשוב עלי, גם אם יהיה לו מספיק טקט והוא לא יראה לי את זה, בעיני עצמי הייתי המפגר הגדול ביותר בעולם. תינוק מגודל שמתעקש על זוטות. מספיק שזה מה שאני יודע על עצמי, עכשיו יש עוד מישהו שיתייחס אלי כאידיוט מושלם, אבל אחרי שראיתי את המבט בעיניו, כשהקדים ואמר שסביר להניח שלא אשמע כאן היום שום דבר שלא שמעתי בעבר או עשיתי בעצמי, הוקל לי, כששנינו פרצנו בצחוק אחרי עוד סיפור הזוי והזדהות משחררת ממול.

צמרמורת הרעידה את גופי כשקלטתי את גודל הזוועה שעברתי בילדותי, כשראיתי דמעות של צער אמיתי נקוות בזויות עיניו, פשוט ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון, משקל עצום ירד מעל כתפי, פשוט הלכתי יותר זקוף, קליל. איזו שמחה שלא ויתרתי על החויה הזו. תחושת החופש והשחרור שחוויתי שם לא דמתה לשום דבר שחשתי מעודי, אני חושב שגם הצורה שאני משתף בקבוצה השתנתה מאז, לא עוד דופק מואץ כשהתור שלי לחלוק מתקרב, נראה לי שאני יכול לחלוק בצורה כנה לאין ערוך מאז, משהו בתוכי פשוט נרגע.

לסיכום: מבלי להישמע דרמטי מדי, את החוויות שלי בהחלמה אפשר לחלק לפני הצעד החמישי ולאחריו, אני מקבל על עצמי להמשיך ולעשות 'צעד חמש', לא אשמור סודות! אמצא אדם שאסמוך עליו ואשתף מהר ככל האפשר. אני לא יכול להתווכח עם הצעד הזה, ראיתי את הפירות.

אשאל את עצמי: מצאתי את האדם המתאים לשמוע את הסיפור שלי? אני מוכן להפסיק לחיות חיים כפולים? האם ספרתי הכל? יש משהו שהעדפתי לשמור לעצמי? מה קיבלתי מהצעד החמישי? 

- - - - - -

חברים יקרים, הנכם מוזמנים להתוודות. נא שתפו בניסיונכם בצעד החמישי. רק זכרו שזהו פורום פתוח ויש כאן עוד כמה בני אדם נוספים... לא כל 'סוד' ראוי שיחשף ציבורית.

בהחלמה.

וואו,

אצלי גם, אחרי צעד 5 הכול השתנה. ואפילו ביחס לתאווה, כל המפה השתנתה לי. נהיה לי קל יותר בהרבה.

בהתחלה כששמעתי על זה חשבתי שזה סוג של התבכיינות רבתי על כל מה שפגעו בי. סוף סוף מישהו יהי מוכן להקשיב לי... אבל למעשה זה היה תחילתו של הסוף של כל ההתבכינויות... למדתי לקחת אחריות, והרבה פחות אני כועס מאז. הרבה פחות מוטרד מכל מה שקורה סביבי. התחלתי להבין שאני החולה בכל סיפור שלא נעים לי. יכול להיות שגם אחרים חולים, אבל זה לא רלוונטי, זה לא יעזור לי.

גם פחדתי מזה. היו לי כמה דברים שלא האמנתי שאוכל לחשוף בחיים. מנקודת המבט שלי חשבתי שיהיה נורא לדבר עליהם. בסוף צחקנו ביחד, קלטתי שזה באמת מצחיק... מבפנים זה נראה נורא - אבל בחוץ, כשמוציאים את זה, זה נראה אחרת לגמרי...

הרגשתי טוב אח"כ, ויכולתי סוף סוף לאהוב את עצמי יותר. אני מסתכל במראה ואני לא מבין מה שנאתי כל כך בבנאדם הזה... החסרונות שלי כבר לא מבודדים אותי מהסביבה. מתנה גדולה בשבילי.

חוויה לגמרי משמעותית ומרוממת.

תודה רבה אסירות על הפוסט הזה.
הוא בא לי בדיוק טוב.

הבנתי מה זה בפני אדם נוסף. הספונסר או חבר בהחלמה.
אשמח אם תוכל להרחיב במשמעות של בפני אלוקים ובפני עצמי.

האם יש דרך לא להתוודות בפני אלוקים ובפני עצמי שטרחו לכלול את זה בצעד?

תודה

הושיעה, אתחיל מהסוף, האם יש דרך 'שלא להתוודות', בטח - לשמור סודות. האם יש דרך שלא להתוודות בפני עצמי? ועוד איך, הרמאות העצמית. אני ממציא לעצמי סיפורים ומאמין להם. זה לא סתם נכתב שם - 'טבעם המדוייק', הייתי זוכה במקום ראשון בפסטיבל מספרי הסיפורים...

וכנ"ל גם ביחס לאלוקים, אני יודע שהוא יודע, הוא לא צריך שאומר מילה בכדי שידע. אבל יש בתוכי טמבל שחושב שהוא קונה את 'הלוקשים' האלה. מכאן נובע הצורך האמיתי לומר בקול את הפגמים. שנשמע אנחנו עצמנו וישמעו גם האלוקים ואדם נוסף. אני צריך לומר בקול את מה שהוא כבר ממילא יודע.

ודרך אגב, יש הטועים לחשוב שמדובר בארוע חד פעמי, 'הוידוי הגדול'. וזהו, עכשיו אפשר להכניס סודות חדשים לכספת.. הרי פינינו מקום. אז זהו שלא, מי שיצבור סודות, מי שלא יאוורר את מחסניו. יקבל את אותה התוצאה כמו לפני שהכיר את התוכנית, יש שיגידו שמצבו חמור יותר כי עכשיו הוא עוד עלול להשלות את עצמו שהוא בסדר.

תודה אסירות, אני מקבל את כל דבריך.
מה שרציתי לחדד זו נקודה טיפה שונה,

אחרי שאני מתוודה בפני הספונסר. והוידוי מקבל ביטוי מעשי. אני כן מתוודה! על טבעם המדוייק! הספונסר עוזר לי. אומר בקול את הפגמים. אעשה זאת פעמים רבות.

השאלה שלי היא, שיש כאן הרגש נוסף, בפני אלוקים ובפני עצמנו. ורק ביקשתי את תוכל לפתח מה אתה מרגיש בזה, איך אתה מתוודה בפני עצמך, איך זה בפני אלוקים.

או שסתם התחרבשתי?

רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך, לא הבנתי. אשמח אם תסביר יותר מהי שאלתך.

היי אסירות, אנסה שוב פעם.

יש הדגש בהתוודינו מול עצמינו ומול אלוקים. מעבר לוידוי הרגיל שהוא מול אדם נוסף.
איך פועל הוידוי מול עצמנו ומול אלוקים? איך חווית אותו? מה הרגשת שם?
השאלה למעיישה, האם צריך לקרוא לעצמי בקול את פגמי האופי? האם ביום כיפור הקרוב להכניס את זה למחזור?

אולי אשאל את השאלה מזוית שונה,
תמיד חשבתי שוידוי זה "הודאה באשמה". וביום כיפור אני מחליט להתפייס עם אלוקים ואני מסכים לקחת אשמה על מה שפישלתי, והוא בטובו סולח לי.
כעת אני נחשף לסוג חדש של וידוי. וידוי שכולו הוא הכרת הפגם. רק לדעת מה שבור במכונה. כמו "תוצאות בדיקת מעבדה".
אז אם כן, אני מבין מהו הצעד והפעולה מול אדם נוסף - להקריא לו את הרשימה.
אך אם כן מהו הצד/פעולה מול עצמנו ומול אלוקים? להקריא לעצמי ולאלוקים את הרשימה? הרי זו רשימה שאני בעצמי ערכתי בצעד 4 ואלוקים ערך 40 יום קודם יצירתי?

בבקשה תכתוב עוד על צעד 5. זה הצעד בו אני אוחז, וקשה לי להגדיר אותו. האם כל פעם שאני מודה בפורום שאני נרקומן של אגו זה אומר שעשיתי הרגע צעד 5?

תודה אח

הפעם היה לי קצת יותר ברור, תראה, יש דברים שאני יודע שהם כפי שהם רק שיש בי איזה תום שאומר לי שזה שאני לא מדבר על זה זה לא באמת כפי שזה.. מכיר? זו הסיבה שמדברים איתי כאן על טבעם המדוייק של הפגמים, בלי מריחות, עיגולי פינות ושאר ירקות, שים ת'דברים 'על השולחן'. כפי שהם. בלי להתיפייף. הספונסר שלי מ AA סיפר לי סיפור של אלכוהוליסטים על צעד חמש שאל אותי עליו בהזדמנות. (הוא לא יכול להיכתב כאן..)

ובאופן אישי, אני עשיתי את הצעד הזה שלוש פעמים באופן מאורגן כחלק מהצעדים ועוד לא מעט פעמים כחלק מחשיפת סוד שלא רציתי לשתפו. כל פעם 'שפישלתי', והאינסטינקטים שלי היו להשאיר את הפאדיחה איתי, ובכל זאת חשפתי עשיתי למעשה צעד שלוש - מסירת הרצון - וצעד חמש - חשיפה. למרות חוסר הנעימות (בכל זאת, חתיכת מחלים שמפדח) זה היה משחרר. תמיד.

לקרוא לעצמך בקול את פגמי האופי? לא יודע. יש לך ספונסר... שאל אותו. אני התעסקתי בהם, בחשיבה, בחיפוש אחריהם במהלך היומיום, עודני. לקחת אותם איתך לבית הכנסת? שוב, ספונסר. אני לא לקחתי אותם איתי. הבולטים שבהם חקוקים במוחי וליבי. התוודיתי עליהם גם שם. זה לא קריאה מספר טלפון, זו קריאה מספר חיים.

אלוקים יודע הכל, הוא לא צריך שאני 'יודה בפניו', אני צריך להיות מסוגל לומר בפני עצמי. אלוקים. ואדם נוסף שיש לי חולשות. שפעלתי מתוכם. להשיל מעלי טונות של בושה ואשמה. כדאי לך לקרוא מתוך הספר הגדול (עמ' 6 - 64) לא סתם נכתב שם שלאחרי הצעד התחושה היא כשל מי שהולך יד ביד עם רוח היקום. תבורך אם לך אין בעיה לעשות זאת, אני מכיר רבים ואני בתוכם שעבורם ההודאה בחולשה ובכישלון זהו סיפור לא פשוט בכלל. כל פעם מחדש.

וזו לא רק הרשימה של צעד 4, זו פרישה מהירה של כל מיני דברים לא נעימים שעשיתי לזולת. אני לא יודע מה אתה כתבת, אבל לי היה לא נעים לראות את הרצף הזה. (זכור זהו שלב בו העוולות האמיתיות או המדומות של אחרים כבר לא משחקים תפקיד) וכן, אם תודה, באמת, לא מהשפה ולחוץ, בנרקומניותך. אם תרגיש את הבטן מתכווצת ולא יהיה לך נעים לשמוע מישהו אחר אומר זאת עבורך כנראה שהנך צועד את החמישי. כי יש עוד שמסוגלים לחשוב שזו אמירה של ענווה...

בל"נ אכתוב עוד על הצעד המופלא. גם אתה ואחרים.

בהחלמה.

שלום
תודה
אני זוכר היטב את התחושה הלא נעימה לשבת עם הספונסר ולעבור על הצעד 4 במלואו,
זה היה משהו אחר מלכתוב אותו ואפי' מלקרוא אותו,
חשיפת עצמי בפני אחר הייתה בעצם חשיפת עצמי בפני עצמי,
אמרתי לו האמצע תשמע זה ממש לא נעים החפירה הזאת,
והוא אמר נכון אבל משחרר,
באותו ערב נעמדתי מול המראה , הסתכלתי לעצמי בעינים ואמרתי: שלום , לא נעים להכיר.
ואכן זה היה לא נעים,
אבל זה היה נקודת התחלה ,
עכשיו אני יודע על מה אני יכול וצריך לעבוד ולהתפלל.
שנזכה לשחרור שבצעדים
אמן
מוטי

כבר כמעט התחרטתי על השאלה הלא מובנה. עד שמצאתי בספר "צעד קדימה להחלמה" את השורות הבאות: (עמוד 72)
"ישנן 3 הודאות בצעד חמש... ההודאה לעצמי היא לשם הכנות. ההודאה לאלוקים היא עבור הסליחה. וההודאה לאדם אחר היא בשביל ענווה." עיי"ש.
אני לא מבין לגמרי. אבל לא נורא.

תודה

הושיעה, מה שהבנתי משאלתך היא: כשאני מתוודה בפני האחר אני בעצם מתוודה גם בפני עצמי ואלוקים. שלושתינו נמצאים שם. מה ש"האדם האחר" שם לא מוריד במאומה מזה שאני גם שם מקשיב למה שאני אומר. ושאלוקים גם שם ושומע גם הוא. אז מה זה הכפל? האם צריך לעשות זאת קודם בפרטיות ולאחמ"כ "עם אדם נוסף? ואם כן מדוע? ואיך שלא יהיה מה זה "לפני אלוקים"?

תודה אסירות וסליחה על החפירה העמוקה יותר!

מצטרף לשאלת מתנת הנקיון.

אני כעת אוחז לקראת צעד 5. חשבתי שכשאסיים עם צעד 4, לפני שנעבור ביחד עם הספונסר, אני יתפוס לעצמי פינה שקטה ויעבור על זה ביני לבין עצמי בקול, לראות מהם בדיוק הדברים שגורמים לי את האובססיות לתאווה.

השאלה היא, מה זה אומר 'בפני אלוקים'?

לדעתי בפני אלוקים זה אומר שכשאני עושה את צעד 5 עם הספונסר, עלי לחשוב כאילו אני עושה זאת עם אלוקים.
כלומר, אל לי לחפף - אלוקים יודע הכל !!!

בהחלמה