שלום חברים
ברצוני לשתף אתכם התחושות הצעד התשיעי
חצי שנה נמנעתי מלהיכנס בשערי התשיעי
פחדתי
הרשימה הייתה ערוכה וארוכה וכך גם רשימת פחדי,
איך אשא פני לבוא לבן אדם ולומר לו טעיתי, פגעתי בך כיצד אני יכול לכפר,
האגו שלי צווח לשמים, אני לא מסוגל להשפיל עצמי ולומר את המילה הזאת "טעיתי"
הפחד מה יאמרו מה יחשבו עלי, בטח יגלגלו אותי מכל המדרגות,
הספונסר שלי אמר לי, מי שלא עושה צעד תשע חוזר להשתמש, ואכן חזרתי להשתמש בקטנה
מבטים שניים וגם ראשונים, מציצנות בדפוסים של פעם, ועוד...
ידעתי בתוכי פנימה שלחיות בכן ולא זה רק ענין של זמן עד להתרסקות,

אמרו לי אתה כמו ילד שעומד על המקפצה בברכה פוחד לקפוץ למים, יורד עולה, מקווה שמישהו יעשה את העבודה בשבילו,
אבל זה לא קורה
בשלב מסויים אני מבין שאם אני לא אקפוץ אף אחד לא יעשה זאת עבורי,
אז התפללתי לאלוקים מעומק הלב, אנא תן לי את הנכונות לוותר על האגו תן נכונות להתגבר על הפחד ולעשות את זה.
ואלוקים עשה בשבילי את מה שלא יכולתי לעשות לבדי,
קיבלתי אומץ, קפצתי למים,
ובתוך כמה ימים פניתי לכמה וכמה נפגעים ובכללם המקרים הקשים ביותר,
ואמרתי "טעיתי"
המילה המפחידה הזו הפכה להיות המילה המשחררת והיפה ביותר,
כל פעם ששמתי את האגו בצד ובלעתי את הכבוד המדומה (והאמיתי) שלי, הרגשתי שקומתי מזדקפת,
ממש כמו שכתוב בספרות,
היום אני מרגיש פתאום, שכל האירועים שעברו עלי הן אלו שפגעו בי ואלו שנטרתי טינה עליהם
ובפרט אלו שאני פגעתי באחרים כל אלו היו מטען רגשי כבד מאוד שנשאתי על כתפי השחות,
הכובד גם אם לא היה מודע היה קשה מנשוא, לא פלא שנאלצתי לברוח,

כל פעם שבקשתי סליחה וכל פעם שאמרתי טעיתי, נשר מעל כתפי עוד ממעטן רגשי האשם הנורא,
זהו צעד משחרר באמת,
רק מה,
האגו לא מוותר וכל שם שאני צריך לפנות אליו אני נרתע ואומר, לא , זה אני לא מסוגל,
אני מוצא את עצמי מחפש תרוצים למה לזה אסור לי להתקשר וזה יפגע מעצם הטלפון וכו',
אז ב"ה שיש תוכנית ויש ספונסר ויש חברים, ומעל הכל יש אלוקים קרוב שמחכה שאבקש את עזרתו לקפוץ שוב למים,
תודה אבא'לה אוהב שהובלת אותי בדרך ואתה ממשיך להוביל אותי אם רק לא אפריע,
תודה חברים יקרים שצועדים איתי ומצעידים אותי,
תודה שמור עיניך השער חזרה לחיים,
שנזכה ל"ונסלח לכל עדת בני ישראל"
גמר חתימה טובה
מוטי

מקסים. אח יקר, זה ה - צעד. גם אותי התשע (והשלוש) הפך לאדם אחר. לא סתם נכתבו בו כאלו הבטחות,
זכור, הן תמיד תתגשמנה אם נפעל על מנת להשיגן. אברכך שתדע שלום עם עצמך.
אוהב. 

אולם אני רק בתעדים 4\5 אבל כשאני מסתכל על רשימת הנוראות שחשבתי בליבי אז בימים שהייתי מוציא זרע לבטלה ומהרהר במחשבות רעות ושם היו מלא נשים שלא פגעתי בהן פיזית אלא רק מחשבתית שחשבתי עליהן בדרכים לא נכונות ולא צנועות ולא מכובדות ופרוצות מאוד ואני שואל, האם על כזה אני צריך לבקש מהן סליחה, כי הרי, הן לא יודעות על זה בכלל ורק אני יודע על זה ועל כן הן לא פגועות ואם אספר להן זה עלול מאוד לדרדר ולהזיק מאשר לתקן, האם אני צודק בזה?
ועוד משהו, שהיה אז ילדה, בת דודה שלי, בגילי, שהיו לי מלא רגשות בשבילה וסוף סוף בקיץ גיליתי לה, לא עשיתי כלום מלנגיד לה ואחורי שהיא אמרה את מה שהיא אמרה יצאתי מהבית מיד ובמבוכה קצת (ואפילו קצת רוגע נפשי), האם עלי לבקש ממנה סליחה על זה? לא עשיתי כלום חוצמלומר לה את רגשותי שאני (חשבתי שאני) אוהב אותה, האם עלי להזכיר לה את המאורע הזה ולבקש סליחה ועוד אז באותו הרגע שזה קרה ביקשתי את סליחתי אם זה פגע בה?
תודה,
אש

שלום לך אש היקר,

אשריך שבימים הבודדים שאתה כאן אתה כבר אוחז בצעד 4-5 ומסתפק על הצורה לבצע את צעד 9. לי לקח הרבה זמן רק הצעד הראשון. אני כמעט שנה בתכנית ורק בצעד 4..

חבר ותיק פעם העלה את הנושא, ושאל מדוע כל הצעדים הם בלשון רבים? הודינו, הגענו, החלטנו, ערכנו, וכו'. וענה: שאי אפשר לצעוד לבד. חייבים לצעוד יחד עם צועדים נוספים.
אינני מכירך, אינני יודע איך אתה צועד. אבל אמליץ לא לנסות לעשות את הדרך של ההחלמה לבד.
כיוון שבלי ההדרכה של בעל נסיון שצעד בדרך זו קודם אפשר לבוא לתקלה. צעד 1 עלול להיהפך לדיכאון. צעד 2 עלול להתערב עם צעד 3 וביחד להשיל מעלי את האחריות לחיי.
בצעד 4-5 צריך להיזהר מרשימה של הלקאה עצמית. ובוודאי צעד 9 קריטי שלא לפגוע באף אחד בניסיון לבקש ממנו סליחה.

לי המליצו על ספונסר. חבר שעבר את הדרך הזו לפני. איתו אוכל להתייעץ על כל דבר. אשתמש בו כמצפן המכוון אותי אל הדרך הישרה. כפלס לבדיקת המניעים.

בהצלחה רבה בהמשך הדרך
מאחל לך את השחרור של הצעדים

בהחלמה
אוהב
הושיעה

תודה הושיעה,
  לגבי הצעדים המהירים, כשהבנתי מה הם הצעדים הראשונים כבר נכנסו בי, ידעתי שצעד 1 יכול להוביל לדיכאון וש-2 ו-3 יכולים להתבלבל, אז אגלה שהרבה לפני שידעתי על שמור עיניך אפילו ידעתי מה זה לתלות בגורם חיצוני כי אינני יכול לשאת את זה לבד, אך כאשר הבנתי מה הם 3 הצעדים הראשונים באותו רגע נכנסו בי ונתתי את חיי ורצונותי לה' בכדי להתחזק ולהיות יכול לעמוד מול היצר ולא לחטוא (שה' נלחם בשבילי ולא אני) וזה לא מוביל אותי לפריקת אחריות אלא להיפך, עכשיו שה' נלחם בשבילי ואני מרגיש חזק יותר ורגוע יותר אני יכול לקחת את האחריות על הכפתיים. נראה לי שזה קרה לי בגלל שאני שנים מרגיש קרוב לה' וכשהבנתי שאני צריך להיכנע לפני ה', זה היה כמו טבע וזהו, נפסקו לי הנפילות שבועיים כבר וזה כי הרבה זמן הבנתי שאני חסר אונים אבל עד לפני שבועיים לא ידעתי שזה טוב, ועכשיו אחרי שבועיים השלמתי את הצעדים 1-3 ואני עסוק ב-4 וב-5 שכבר דיברתי עם אנשים על המחלה שלי לפני שידעתי על שמור עיניך אז זה כאילו שאני בתוך 5 ואני באמצע לכתוב חשבון נפש. ואל דאגה, יש לי עכשיו ספונסור ברוך ה' ואני רוצה לדבר עם רב שקרוב אלי לעזור לי וגם יש לי חבר טלפוני ובעזרת ה' אני רוצה להיות יותר פתוח ומשתף.
  הסיבה היחידה ששאלתי על צעד 9 זה בגלל חומראת המחשבות שהיו לי שאולם היו על נשים רבות אבל זה לא פגע בהן וע"פ הפוסט של מוטי רואי כאן התחבטתי אם זה האגו שאומר שאני לא צריך לבקש סליחה כי זה אז יפגע בהן ויזיק מאשר להועיל או או שזה באמת נכון.
  תודה רבה וכולכם צדיקים ואני אוהב אתכם!
(סליחה על המגילה אבל אני מבין, גם מהתגובה שלך הושיעה וגם מהדברים שלי עם חבר בפורום שאני מאוד מהר צעדיתי צעדים בשביל רק שבועיים בתוכנית ושבוע בפורום. ואגב, אני מרגיש את זה חזק שאם אני נתקע ולא זז וממשיך לצעוד אז אפול, כמו לעלות על מגלשה, שאולם אפשר לעלות עליו גם אם הוא חלק ומחליק, אבל אם תפסיק באמצע אז תיפול כל הדרך חזרה למטה).