מכונת הכביסה שלנו שבקה חיים לכל חי, עצרנו הכל לרגע של שקט עצוב כשהטכנאי פסק בצער שזהו זה, בצער רב וביגון קודר הוא נאלץ לקבוע את שעת המוות הסופית. עלינו להזמין את "האלטע זאכן" שיקחנה לגריטה לפי משקל הברזל שבה, מהורהרים ליווינו אותה אל חדר המדרגות בדרכה האחרונה.

נפרדנו ממנה בהספד קצר – ה' נתן וה' לקח, שנים רבות היא שירתה אותנו בנאמנות, ביום ובליל היא עבדה ללא לאות, עד שפגעי הזמן הכריעו אותה. לאט ובטוח מצבה הידרדר, היא החלה להתפרק. בתחילה זו היתה המשאבה, הבא בתור היה הטיימר, ובהמשך, כשהיא הכניסה מים במקום להוציא אותם היה ברור "שהמוח", הזיכרון כולו הלך, אלצהיימר מתקדם למכונות כביסה - התחיל עידן חדש בביתנו.

מעבר לצער על ההוצאה הכספית המשמעותית, נוספה חלישות לדעתנו, משהתברר לנו שכבר לא ניתן להשיג מכונה כזו שהיתה לנו. כבר לא מייצרים את הדברים האלה שמענו מכל עבר, "הסינים" הרסו את הטכנולוגיה המערבית. פסקה מנהלת 'הסלון האלקטרוני' - בסלון ביתה - היום קונים מכונה לשלוש שנים מקסימום, קיבלתם חמש, תגידו תודה. אמרנו.

אחרי בירורים והתחבטויות (לא מובנת מאליה היכולת להחליט)  הזמנו בשעטו"מ מכונה חדשה. היא היתה אחרת, שונה בתכלית מקודמתה, במקום גלגל שיניים (פשוט למשוך ולסובב עד למספר התוכנית הרצויה..) היו לה שורת כפתורים 'לחיצים', ואני שרגיל 'לסובב' למדתי שעלי ללמוד ללחוץ או יותר נכון להבין שלכל לחצן יש סיבה ותוצאה... לקחת את ספר הוראות היצרן וללמוד את הוראות ההפעלה.

לקרוא ולסמן את מה שרלוונטי לנו לא אמור להיות מסובך, הנה, ישנו לחצן המתחיל תוכנית ייחודית לכביסה לבנה ולחיצה אחת נוספת תוביל לזו המיועדת לצבעונית, לפעמים הבגדים זקוקים להשריה.. פעמים אחרות להרתחה.. יש את המסלול המקוצר ואת הארוך, ולכל אחד מהם תא נפרד לחומר הניקוי, אה, ומי שמעוניין בריח טוב ומגע נעים יותר בבגדיו שלא ישכח את המרכך...

עלעלתי בחוברת ומחשבה חלפה בראשי – אילו הייתי מכונת כביסה – כמה פשוט, נכון? רק ללחוץ... המחשבה נוספת באה בעקבותיה - זכית, כן, קיבלת צ'אנס לכתוב את חוברת הוראות ההפעלה שלך, צעד ארבע. פשוט לעקוב אחרי לחיצי ההפעלה,  אתה הרי כבר יודע שלא סתם עשית מה שעשית. כתוב. שים את הדברים על הדף, תמפה את 'האני' שלך ואז תוכל לפתוח את החוברת (צעד חמש) ולקרוא על מה שמפעיל אותך, ולסכם אותם 'כלחצנים' בצעד שש.

המהות של הצעדים ארבע, חמש ושש, היא להכיר את הצ'יפ שיושב לנו בין המוח ללב ועליהם, הוא זה שלפעמים מתחרפן ומשגע אותנו, עלינו להבין שלא סתם הבטן מתכווצת לנו ליד אנשים מסוימים, שיש מקומות שלא טוב לנפש שלנו להיות בהם. שהילד שחושש מהחושך עדיין מפחד, הוא עדיין כאן. רק למד להסתיר יותר את התחושות שלו, אחד ועוד אחד לא קופץ סתם להיות ארבע, ישנו נעלם. הוא מפעיל את המערכת לא נכון. מי שיודע עליו, יכול ללחוץ על תוכנית מתאימה יותר.

זו הסיבה שללא צעד ארבע לא ניתן להתקדם, בלעדיו אנחנו פשוט לא יודעים לאן, כל מכור צריך למפות את המקומות 'הבעייתיים' לו, קודם כל בפרקטיקה, מול התאווה, לא סתם בחרתי את סוג התאווה הספציפי לי, לא לחינם יש כל כך הרבה קטגוריות של פורנו, כל אחת מהן פורטת על מיתרים אחרים בנפש, מספקת צורך אחר, למי שמבין מה הוא חיפש שם, יש סיכוי ללמוד לקבל את זה בדרך פחות הרסנית. 

אחרי כך ולא פחות חשוב כדאי מאוד ללמוד על המהמורות המחשבתיות והרגשיות. על כל אותם עיקולים אישיים שמביאים את 'הסיבוב', את תחושת השונות, חווית הפחד האשמה הבושה והבדידות, חלק עצום מההחלמה הוא לזהות אותם. כך אפשר ללמוד 'למסור', להפקיד את עצמנו, את הקשיים והכשלים שלנו – את לחצני ההפעלה, 'בידיים הנכונות'.

זה הרי מה שהחלטנו בצעד השלישי, לא?

תודה אסירות, כל יום שעובר אני מבין את הצעדים מכיוון אחר, ואני כבר מאוד מבולבל.
אני אמור לנסות להבין מה מפעיל אותי? או שאני עושה את הצעדים בלי לחשוב? ואולי בכלל אני לא בשלב לנסות להבין כלום? אולי אני צריך להתמקד בפעולות ההפוכות שאני עסוק בהן כרגע? אני מבולבל...

ידידי, אני מבין את הבילבול שלך,  מהנסיון שלי יכול להיות בהחלט כמו שכתבת שהוא נובע ממצבך האישי. אנסה לסדר ולפרט יותר - לכל זמן ועת קראנו בקהלת בשבת חול המועד סוכות... בשלב הראשון עלינו להיות נקיים, ויהי מה. כדי להיות נקיים עלינו להתנהג בהתאם למה שאנו - הצעד הראשון.

לא להתקרב לשום מקור של שימוש. היכן שאין ברירה, ליצור חיץ ברור בין החיים לתאווה.

מי שיודע שאין לו כח פונה החוצה, למי שיש לו. שניהם מאמינים יחד שאפשר אחרת - הצעד השני, באותה המידה ברור להם שהם נזקקקים לכח עליון, בלתי מוגבל, והם מחליטים 'למסור' את החיים והרצונות. את מה הם ימסרו? רי הכל מעורבב, הבילבול חוגג...

המאמר הזה כוון לשלב בו הצועד נקי זמן המאפשר לצוהר הפרטי שלו להיפתח קצת יותר, בעצם קראתי למתנקה שלא ינוח על זרי הדפנה, שינצל את הזמן היקר ויתחיל מיידית במיפוי האני שלו. שילמד איזו 'רצועה' בדיסק לא ניתנת להשמעה עקב שריטות...

בהחלמה.

תודה אסירות.

אני בדיוק בזמן האחרון בעיצומו של צעד 6-7.
מתפלל שאצליח ברגע הנכון להבין שהדיסק שרוט ולהחליפו בדיסק החדש.
להחליף:
עצלות ב- חריצות.
ריכוז עצמי גבוה ב-לחשוב על השני.
קנאה ב- פרגון.
צורך בשליטה - ב- שחרור.
פחד ב- בטחון ואמונה.

בנוגע להעדפות הפורנו שלי, אני די מפחד לגעת שם.
לפני מספר ימים כשהקשתי אתר אינטרנט מסוים שמזכיר בצליל אתר פורנו אחר, פחדתי פחד מוות להמשיך.
לקח מספר שניות להתעשת ולהקיש את הכתובת הנכונה.
אני בטוח שיש לי שם הרבה מה לגלות על עצמי, אבל עדיף לי להשאיר את זה ליותר מאוחר.

בהחלמה.

תגובה נפלאה שמואל!
מעתיק ושומר.

קרבן,

תודה.

רק שים לב שאלו הם פגמי האופי שלי שמצאתי בצעד 4-5 אצלי.
ייתכן שבסיבובים הבאים של צעדים 4-5 אמצא עוד פגמים.

בהחלמה.

תודה.

כתבת פוסט נפלא, אך לצערי איני מבין את הדברים הבאים, אם תוכל יותר לפרט ולהסביר הייתי מאוד שמח לעשות את שכתוב...
תודה רבה. אח.

בשמחה. לקח לי זמן להפנים שיש לי בעיות נוספות חוץ לתאווה. ככל שידעתי יותר על מחלת ההתמכרות קלטתי שזהו למעשה כשל אישיותי חמור. הביטוי החיצוני שלו הוא בתאווה, הנזק האמיתי הוא לאישיות, לאני הפנימי. לרגש לחשיבה לדפוסי הפעולה . יש שם משהו מאוד לא מפותח. וגרוע מכך יש מסוגלויות שהתפתחו לכיוונים בלשון המעטה, מאוד לא רצויים. כמו צמח שסלע מנע ממנו לגדול והוא מתעקל תחתיו ומסביב לו...

אחד המקומות הפצועים ביתור בנפשו של המכור הוא ברצונות שלו, רגע הוא רוצה דבר אחד במשנהו הוא רוצה דברים אחרים לגמרי, הפוכים ממה שרק לפני רגע (למשל, קירבת אלוקים - פורנו) הוא כל כך רצה. הצעד השלישי מכוון למסירת הרצון הנסיון מוכיח שמי שלא מבצע חריש עמוק בנפש פנימה לא רק שמונע מעצמו את האפשרות להתפתח, ונשאר תקוע במקום, תכל'ס הוא גם נסוג לאחור. הוא פשוט לא יודע את מה למסור.

לשם כך נועד הצעד הרביעי, הכרת העצמי באמת, ללמוד על  הסיבות והתנאים של הכשל המורכב הזה, פשוט לעשות סדר בבלאגן,  בתחילה מול הרובד החיצוני ביותר - התאווה, בהחלמה למדתי שיש סיבה לסוג התאווה אליה נמשכתי. היא הרי באה למלא צורך. אם אדע מהו הצורך אוכל לנקוט בפעולה מתקנת. כדאי לחפור שם, עבורי זה כמו כביש חשוך שאיני מכיר, הנסיעה בו איטית לא בטוחה, ורצופה מהמורות ומכשולים, התאורה הופכת את הנסיע לוויה נעימה הרבה יותר.

יש בחשבון הנפש הזה עוד תועליות רבות ומגוונות כשהוא נעשה נכון ובהדרכה (של מי שנתנסה בו = ספונסר) מה זה נותן? חיים. לדוגמא מדוע אינני יכול לקבל ביקורת? למה כשמישהו אומר לי מילה (לפעמים עוד יותר גרוע, אף אחד לא אומר לי שום מילה) אני נגמר. מרגיש כאילו נשאב ממני כל החמצן. בא לי למות (אחרי שאני לוקח אותו..) מה קרה, אז אמרו לך.. אמרו לי? הוא ר-צ-ח אותי. לא פחות, הרי גם חז"ל אמרו כל המלבין...

זה על קצה המזלג, אתה מוזמן לקרוא עוד בלינקים המצורפים, להוסיף את שלך, והכי חשוב, למצוא לך מדריך, רבים ניסו לבדם ולא הצליחו.

בהצלחה בהחלמה.

תודה רבה אסירות.

הצעד הכי משמעותי עבורי עד כה היה צעד 4. זה נגע לי במקומות הכי רגישים. ומה שלא הורג מחשל 

למדתי גם אני שיש שלט עם לחצני הפעלה. ומשום מה תמיד מסרתי אותו בידי כל מי ומה שסביבי כדי לשלוט עלי ולנהל אותי כאוות רצונם.
הוא אמר אני נפגע. הוא ליטף אני שמח. הוא צעק אני גמור. הוא מאוכזב אני פשלן. כל חיי נשלטו על ידי הלחצנים שאני בעצמי נתתי לאחרים.
צעד 4 לימד אותי שיש גם דרך לשמור את אותם לחצנים לעצמי. אני ממש לא חייב להיפגע מאף אחד. זו זכותי הבלעדית. הנני בעל בחירה.
אתן דוגמה להמחשת העניין.

התפללתי בבית כנסת גדול וידוע. שחרית יום חול. לפתע מאחור ניגש אלי אברך, קלט שיש לי "ודומיו" והצליף בי: "בושה וחרפה"! למה אתה בכלל בא לבית כנסת? תישאר בבית. זה היצר הרע שמביא אותך להתפלל כאן....
אאוץ'. אשמה, בושה, פחד, שנאה, אגו, וכחנות, נקמנות, עקשנות, טינה, כעס, כולם הזדעקו בבת אחת. להשמיד להרוג ולאבד את החצוף המלוכלך הזה.
וגם אם לא לנקום בו, לפחות ליפול. או על כל פנים להיות מנוהל מזה ולאבד את השלווה. וממילא...
למזלי, אסירות תודה הייתי אחרי צעד 4. חשבתי בליבי.
1. השלווה שלי זה הדבר הכי חשוב לי. לא אתן לאף אחד את הזכות לגעת בה. אפילו במחיר "כבודי האבוד".
2. אנחנו בעולם דמוקרטי. (אלוקים מנהל את העולם) שהוא יגיד מה שהוא רוצה.. למה אני חייב לתת בתוך ליבי שלי מקום של כבוד לדבריו?
3. הוא די צודק. האייפון באמת הפיל חללים רבים. כמה פעמים אני נפלתי דרך הסמארטפון? הטראומה של הרבנים די מובנת לי.
4. אמנם יש דרך להעיר, והוא עשה זאת בצורה עלובה. אך מה זה בעיה שלי זה שיש לאברך ההוא פגמי אופי חמורים. הוא ממש חולה גדול.
5. עלי להיזהר יותר בפעם הבאה לא להראות שיש לי סמרטפון. אם יש אנשים שכל כך רגישים לזה, עלי להתחשב בהם וברגשותיהם. ואפי' אם הם טועים.
זכיתי לרגע מואר של שלווה. לא הייתי חייב לאבד אותה עבור הגחמות של אותו מסכן פגום אופי.

אין לי ניסיון, ואני לא בר סמכא. אבל אולי היה כדאי לספונסרים להריץ יותר בצעד 1 2 3, כדי להגיע מהר לצעד 4. לפני שהמכור המסכן יתפרק לחתיכות.

תודה רבה, אסירות תודה לאלוקים על האור הזה.
אוהב
הושיעה

תודה הושיעה יקר, לו הדבר היה תלוי בספונסר... "להריץ מכור"... הצחקתני.

נפלא, ממש תודה לכם, אסירות והושיעה הועלתם לי בתשובותיכם!
כרגע אני עוד עושה את הצעדים לבד אבל ב"ה אני מאוד רוצה להתקדם..

יישר כח הושיעה. הלואי ונשמע עוד כאלו דוגמאות של צעדי 4 מחלימים. זה מדהים. וכמובן הלואי שאוכל גם ליישם.

אני מאמין שרוב האנשים החיים בתבל גם הלא מכורים (יש כאלו?) היו מגיבים מי יותר ומי פחות בעלבון או כעס או טינה / וכחנות / נצחנות וכו'. זה מעלה של התכנית שמביאה למעלה מיוחדת. "ירידה צורך עלי'ה"?

בראדר יקר, תודה לך אילולא שאלת לא היה על מה להשיב, תפסו אותי כמה מילים שכתבת - "כרגע אני עושה את הצעדים לבד",  אותי לימדו שצעדים עושים ברבים, לא ביחיד. שים לב שכל הצעדים נכתבו בלשון רבים, הצעד הראשון - הודינו, בצעד השני - הגענו, השלישי - החלטנו, הרביעי - ערכנו. וכן הלאה. זה לא בכדי, יש גם צעד 'אפס', מה שקודם לעבודת הצעדים, הצעד הבראשיתי הלא כתוב - אין יותר לבד...

בהחלמה.

הושיעא;
לא יאומן עד כמה זה ככה. גיליתי שיש שני דברים שנתקעים לי בראש. משפטי תאווה. ומשפטי פגיעה. טירוף עד כמה המח קולט אותם ואוצר אותם. ואז כמו דומינורעלי

(צריך. לעבוד. על. צעד. ראשון.)