בעה"י יצאתי היום לעשות צעד 9 עם המקרה הקשה מכולם שהיה לי.
תודה לאל זה לא טרגדיה לאומית אבל בוודאי מקרה מצער מאוד מצידי.

אישה שעבדתי איתה לפני מספר שנים והייתה אחראית עלי התעללה בי קשות. במבדק הגרפולוגיה שעשתה לי בטרם עבודתי התגלה שיש בי גם חוסר אמינות במידה מועטה ובגלל זה היא לא האמינה לי לכלום. היו לי המון מעלות טובות ואני גם ישר כמו סרגל אבל כנראה שההסתרה של ההתמכרות שלי הייתה שם והיא הרגישה את זה למרות שכנראה לא ידעה על זה דבר וחצי דבר.

ההתעללות שלה בי הייתה קיצונית מאוד ושיתקה אותי מכל יכולת עשייה שהיא. בצר לי שפכתי את ליבי על מה שהיא עושה לי לאנשים רבים והוצאתי את דיבתה רעה כמיטב יכולתי. אני חושב שהכל היה אמת לאמיתה אבל כשחוזרים על משהו שוב ושוב ואומרים אותו במקומות לא נכונים זה פוגע ופוגע באמת. הייתה אפילו פעם אחת שהגיע לידיה התכתבות מייל שלי שבו לכלכתי עליה קשות. תודה לאל, לאחר שנתיים קשות ביותר הסיוט הסתיים.

שנה לאחר מכן קיבלתי ממנה מכתב שאפילו בו היא לא הייתה המילה סליחה אלא התחמקות ורצון לסגור על העבר. לאשתי זה ממש לא הספיק אבל אני רציתי להשאיר את כל זה מאחור וסלחתי לה.

כשהגעתי להחלמה כתבתי עליה צעד 4 ארוך מאוד וראיתי מה המקום שלי בתוך כל זה. הערפל נעשה בהיר והדמיונות הפכו לעובדות. כך יכולתי אני באמת להשאיר את כל זה מאחורי ולנקות את ליבי ולהבין שקיבלתי שם שיעור חשוב מה' יתברך והיום עלי ללמוד לקבלו.

בצעד 9 שאל אותי הספונסר במי פגעתי. היא ברשימה. בלי ספק. אמנם עשתה מה שעשתה אך אני לא טמנתי ידי בצלחת. אין מנוס - קבעתי איתה להיום בצהריים ונפגשנו. השיחה הייתה טובה מאוד וידידותית. אמרתי לה כי באותה תקופה אמרתי דברים שלא היו צריכים להאמר ובפני אנשים שלא היו צריכים לשמוע אותם ושבאתי לבקש סליחה ואני מבקש את סליחתה ומוכן לכפר על הדברים שנעשו אם נראה לה שיש צורך בפעולה כלשהי.

היא סלחה לי. חזרה ואמרה שלמרות שסלחה לי מזמן היא שוב סולחת לי על הכל ומבקשת גם ממני לסלוח לה. כן, גם אני סלחתי. והיא לא רוצה שאעשה שום דבר כדי לכפר. היא העריכה מאוד את המאמץ לבו אליה בשביל זה ואני שמחתי שגם זה סוף סוף מאחורי.

ונסעתי הביתה. - ועכשיו זה מתחיל להיות מגניב ומעניין:

ברשימת האנשים שבהם פגעתי הייתה קבוצה של פועלים ערבים שהעלבתי פעם. הם חיכו ליד שער מסוים וכשעברה במקום משאית זבל - הצעתי להם לעלות.... :-\
כבן למשפחה יצאת שואת אירופה התנהגות זו הייתה גסה וממש לא במקומה. גם בלי השואה זה מגעיל אבל עם השואה זה כבר ממש לא לעניין.

ניסיתי להזכר פעמים רבות בחברי הקבוצה כדי לדעת בפני מי לכפר והיה נראה לי שאולי באחד מהם אני יכול להזכר ואני בכלל לא בטוח. הצעתי לספונסר כי אכפר על מעשי בסככת צל וספסל שאתקין להם מחוץ לאותו שער שלא ימתינו בשמש ובגשם בלי מקום נח לשבת ולהסתתר. הספונסר הסכים איתי וביקשתי ממישהו לבדוק לי את זה אך זה לא זז לשום מקום ולא התקדם.

היום כשעברתי בשער הזה בדרך הביתה אני רואה קבלן ערבי שתוך שנייה זיהיתי כי הוא היה בראש אותה קבוצת פועלים שהעלבתי. היינו ידידים הרבה שנים והוא עדיין זוכר לי טובה גדולה. ביקשתי ממנו לשבת איתו מעט וביקשתי ממנו כי יבדוק לי אם יוכל לבנות לו ולחבריו סככה קטנה וכמה ספסלים. אמרתי לו כי אני זוכר שפגעתי בו ושאני מיצר על כך ומבקש סליחה. אמרתי לו כי אני רוצה לכפר על מעשי באותה סככה שהוא יבנה ואני אשלם עליה. הוא שמח מאוד מאוד. הוא סיפר לי כמה הוא מתגעגע לימים שהיה לנו קשר בהם ועוד ועוד. ברוך ה'.

אני חייב להוסיף משהו. ממש חייב. הפועל הזה הוא ערבי פלסטינאי ואני מתנחל יהודי. להבדיל. לפני שנים רבות מישהו מקבוצת הפועלים שלו העביר מידע מדויק למחבלים שאיפשר לבצע פיגוע נוראי בישוב שלי. אני לא סולח לו ולחבריו על כך ולא אסלח להם לעולם. אני אחד הבודדים בישוב שלי שמקפיד שאף ערבי לא יגע לו בבית ומוכן לשלם כסף רב כדי שרק יהודים יגעו לי בבית. פעם, כשהשתכרתי בפורים אמרתי כי אני רואה כתמים שחורים בכל מקום שערבים נגעו בבית שלי. האמינו לי, באמת ראיתי.

אבל, את הצעד הזה אני עושה עבורי. אני פגעתי באדם ואני צריך להשתנות ולפעול את כל מה שאוכל כדי שאהיה זכאי לכך שאלוקים ישנה אותי וישחרר אותי מפגמי האופי שלי.

תודה אלוקים על האומץ שנתת לי היום ועל השלווה שנתת לי לעשות את הדברים.

מדהים.

אין תחליף לתחושת השיחרור שאחרי הצעד התשיעי. כיף גדול. התרגשתי דווקא מהסככה - קשה יותר לגשת לאוייב מלחבר, אבל אנו מצאים שזה הרבה יותר מועיל לנו... (הספר הגדול של AA עמ' 66)

תודה ששתפת.

וואי וואי, תודה רבה על השיתוף, ובעיקר על הדחיפה מכך להמשיך הלאה. יש לי עוד אנשים ברשימה שאני צריך לכפר בפניהם.

שאלה לספונסר אבל נראה לי שיהי'ה לתועלת להציגה כאן:

האם יש טעם לחכות עד שמגיעים לצעד 9 כדי לבצע? האם לא עדיף בדברים מסוימים לפעול מיד?

אני שואל על מקרה ספציפי:
אצלנו בבית הכנסת המנהג שילדים מובילים את ספר ההפטרות מארון הקודש לבימה. מצאו להם חבריהם מעשה קונדס לצבוט להם בלחיים בזמן הזה, הרי ידיהם תפוסות ואוחזות בספר.

אני מאוד מתנגד לזה ושונא את זה, בדרך כלל אני לא עושה שום דבר אבל לפעמים אני מעיר או כיו"ב.

בשבת האחרונה כשהילד עם הספר עבר לידי אחד מחבריו הושיט יד כדי לצבוט לו בלחי. אינסטנקטיבית היד שלי עצרה את ידו ובעדינות החזירה אותה למקומה.
הוא הי'ה נראה מאוד פגוע, הסתכל עלי (נדמה לי, התפרש אצלי) במבט מזלזל ומתנשא כאילו אומר: מי אתה שתתערב בכלל? איך אתה מעיז? אבל הפרש הגילים בינינו ועוד השאיר את זה במבט בלבד.

אני מרגיש מאוד לא טוב עם זה, כבר בשבת תכננתי לגשת אליו ולבקש סליחה. בפועל זה לא קרה. אתמול או שלשום ראיתי אותו ברחוב ושוב נזכרתי שאני צריך לבקש את סליחתו.

רציתי לשאול את מי שכבר עבר את צעד 9, מה דעתכם על כך בבקשה ?

אם היה לי סולם, עכשיו הייתי קופץ לצעד תשע, זה נשמע כזה מרוקן וממלא בו זמנית.

אבל מה אעשה? הספונסר שלי שם לי בקושי שרפרף. (מגרד את צעד שלוש.)

אם קופצים זה לא שווה...
כי הצעדים משלימים אחד את השני ובנויים אחד על גבי השני .
שווה לחכות.
בהצלחה!