בס"ד
שלום חברי היקרים
אתמול,השתתפתי לראשונה בקבוצה טלפונית בהנחיית אסירותודה ונתן במתנה.(תודה רבה לשניכם)
אני מוצא את הצעד הראשון כצעד קשה ומתסכל.
חלק מהסיבות לכך שאני רוצה את הנקיות, היא כדי לצאת מהשעבוד,כדי להיות חופשי לא רק מעצם העבירה אלא גם מההשלכות שלה עליי, מהדיכאון מתחושת הבגידה באשתי.
כל אלה גורמים לי להבין שאולי אאלץ לוותר על השאיפות שלי (מי שכבר מכיר להיות מורה למתמטיקה) מכיון שאני מעדיף להיות נקי מאשר להיות מורה.
אך בכל זאת, אולי אחת הסיבות שאני כאן, שאני מנסה להחלים, היא כדי שאוכל במידת מה להתגבר, כדי שאוכל ללמוד באוניברסיטה עם בנות ושזה לא יפריע לי.
אך אותו צעד ראשון בה ואומר לי כאילו, לא, אינך יכול, אתה חסר אונים.
אני צריך עכשיו כאילו לשכנע את עצמי שאני לא יכול, שההחלטות שלי אינן נכונות והן נובעות מתפיסה מעוותת של המציאות.
כל זאת בעוד אני רוצה אחרת, אני רוצה להאמין בעצמי, הנה כבר הצלחתי חמישה ימים.
כאן נכנס גם הקושי מול התביעה של רק להיום.
אינני רוצה רק להיום, אני רוצה לתמיד.
אני רוצה אוניברסיטה, אני רוצה צבא, אני לא רוצה להיות חסר אונים.
וכאן אולי נכנס זה שאני צריך לעשות רצונו. רצונך יעשה ולא רצוני!
אך אולי רצונו הוא שאתגבר על התאוה?
אני מרגיש שאני שייך למדעים, למתמטיקה לביולוגיה ולהוראתם ואין ברצוני להכנע לתאוה זו או אחרת שיפריעו לי בדרך.
אך הצעד הראשון בה ואומר לי אתה צריך להכנע..

כדבריך, העברי
הצעד הראשון אכן אומר שאנחנו חסרי אונים מול התאוה.
אך כל זה כדי להמשיך דרכו לצעד השני, בו הגענו לאמונה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות.
וממנו לצעד השלישי החלטנו למסור את חיינו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינם אותו.

ומשזה יקרה, הוא יוכל להתמודד עבורך מול התאוה ולספק לך יום נקי.
חברים אומרים, שכשנמצאים שם (בצעד השלישי), אפשר יהיה גם ללכת למקום בו יש תאוה, בלי שהיא תשלוט ותנהל אותנו, כל זאת בתנאי שיש לך את הסיבה הנכונה לכך.

אגב, יש לך ספונסר?
למה שלא תשאל אותו?

בהצלחה

בס"ד
עוד אין לי ספונסר, לא הבנתי מתי כדאי לבקש כזה..

עוד עניין בנושא זה..
הבנתי שהצעד הוא כמו הבנה שצריך להפנים.
דבר זה לוקח זמן..
אם כן, להשאר הרבה זמן בצעד הזה, זה כמו להיות תקוע בבעיה
אני נתקל בתאווה וכל שאני יודע עליה הוא אין לי סיכוי מולה
אז מה נותר לי אם לא ליפול?