בס"ד
שלום חברים!
לאחר תקופה שלא הייתי פה, שחשבתי שיש פתרון אחר במקום אחר [ואני לא מתכווין לפתרון של התאווה אלא במישור הרגשי] התאכזבתי והחלטתי שאני חייב לחזור. אלא שכיוון שניסיתי את הקבוצות הטלפוניות וראיתי שזה לא ממש עזר לי. [אולי הייתי צריך לתת לזה צ'אנס יותר זמן?!] החלטתי שהפעם אני הולך לקבוצה חיה של SA. בשבילי זה היה קשה מאוד, בפרט עניין החשיפה. מי יראה אותי שם? את מי אני אראה ?
ובאמת נכנסתי וראיתי אדם אחד שאני מכיר היטב, והרגשתי בושה גדולה מאוד! [מה יש להתבייש , אני חולה?!] למרות זאת הצלחתי להגיד כמה מילים. יצאתי מהמפגש בסוג של טראומה , מצד אחד זו סוג של הקלה לדבר על הדברים, להיות בחברת אנשים שסובלים כמוני, ורואים שיש פתרון. מצד שני הרגשתי זרות גדולה, אולי מפני שההתמכרות אצלי באה לידי ביטוי "רק" בפורנו ואוננות, ובקבוצה הרבה מהחברים דיברו על מעשים יותר חמורים. אולי זה מפני שאני מרגיש שאני לא "חולה" כמו כולם, העולם הרגשי שלי לא כל כך דפוק כמו שלהם, למרות שאחר כך בנסיעה הביתה עשיתי עם עצמי חשבון נפש, וראיתי שגם לי יש ב"ה בעיות לרוב, אחרת לא הייתי מגיע לאן שהגעתי.... אף אחד לא מגיע לפגישות SA כי בא לו לומר שהוא סקסוהליסט. אולי הרגשתי רע בגלל שהדימוי שלי על עצמי הוא כ"כ גבוה, ופתאום האמת מתגלה מול העיניים? אני לא יודע. היה לי קשה מפחיד מבייש ומשחרר ביחד. אני מאוד רוצה להמשיך וגם מאוד לא. אולי אני אעבור לקבוצה של ש"שמור עינך" ששם יש מכורים יותר "לייט" כמוני? ה' יעזור. אני לא יודע אם אמשיך לכתוב אבל הייתי חייב לפרוק מה שעברתי...