התחלתי לכתוב תגובה לחבר. זה נהיה ארוך. התייעצתי ואמרו לי שכדאי לפרסם כפוסט עצמאי.


צעד ראשון - הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.
יש כמה ביטויים לצעד הראשון.

הביטוי הראשון - כאב! לזכור טוב טוב את הכאב הזה. את התחושות הנוראיות של ההנאג אובר אחרי. את הרגשת האפס. את המוות והעובש שברעל הזה.
כי רק כשאני זוכר מאיפה באתי אני זוכר להיכן אינני רוצה לחזור. ולכן עושים את הכתיבה. אני כותב את ההיסטוריה שלי בתאווה לא כביוגרפיה ולא כסיפור של הומור שחור.. אלא כסיכום כואב הבא להמחיש לי ולהזכיר לי שיש לי בעיה מהותית. אבדן טוטלי של שליטה על החיים. ושאם לא אתעשת בזמן הבעיה הזו תחסל כל חלקה טובה.
הכרת הבעיה - תחילת הדרך לפיתרון.

מה כותבים בצעד הראשון?
צעד1. המטרה היא לחיות תמיד מתוך תחושת חוסר אונים אל התאווה. ולזכור שאנחנו אלרגים לתאווה ואנשים מאוד רגישים.
הצורה של הכתיבה: כותבים את "כל" ההיסטוריה של התאווה.
אני יכול להמליץ על סדר וכמה שאלות מנחות. לפי הגילאים. מתי הפעמים הראשונות בתאווה? איזה סוגי תאווה? מה חיפשת? איפה מצאת תאווה? האם שילמת על זה? מה הדברים הכי מטורפים שעשית בתאווה? האם היו מעורבים עוד אנשים? עד איפה הגיע האוננויות, פנטזיות, פורנו? איזה סוג פורנו חיפשתי? כמה שיקרתי כדי לא להיתפס? איזה תחבולות עשיתי כדי להשיג תאווה? האם ניסיתי להפסיק? כמה פעמים? מה הרגשתי מיד אחרי התאווה? האם זה היה טעים או איכס? כמה התאווה השתלטה לי על החיים? האם איבדתי עבור תאווה כסף, חברים, משפחה, כבוד, שאיפות. עד כמה התאווה פגעה ברמה הדתית והקשר עם אלוקים? איך התאווה הופיעה בישיבה? מה קרה לתאווה אחרי החתונה? האם התאווה נכנסה גם לקשר עם האישה? האם אי פעם נתפסנו על חם? האם זה עזר לנו להפסיק? האם יש עוד התמכרויות ואובססיות? האם אנחנו מאשימים מישהו בהתמכרות לתאווה?איפה אנחנו היום מול תאווה? איזה תאווה אנחנו רוצים היום והיכן אנו מוצאים אותה? האם השימוש בתאווה הלך והדרדר עם הזמן? האם אנחנו חושבים שיום אחד זה יעבור מעצמו? האם אנו מרגישים שנולדנו כאלה, או שזה בא עם הזמן? כמה זמן בזבזתי על תאווה? כמה כסף הזבזתי? וכן על זה הדרך.
עד שאבין כמה המצב קשה.

אם אכתוב את רגשות האשמה הכאב הבאסה העצבים האפסיות החידלון ההעדר השקר הזיוף המוות הריק התוהו החרטה האכזבה הבגידה הניתוק והבדידות שיש אחרי הנפילה, אולי זה יעזור לי ליום שאשכח מה כל כך נורא בשימוש..

הביטוי השני - לדעת שאנחנו חלשים. ולהתנהג בחוסר אונים. אנחנו כעת נזהר יותר מלהיכנס למקומות ומחוזות מסוכנים.
לדוגמה, אני אישית אף פעם לא התחלתי ישר עם להכניס את הערך "מין" בחיפוש גוגל. תמיד התחלתי משיטוטים מסביב. חדשות, סקופים, קליפים, צחוקים, סרטים, ופתאום... אני שם. תמיד יש את המשחק המסוכן המקדים לתאווה. אם אדע שאני חסר כוח אזהר לא להיכנס לאזור המסוכן. לא אלך לישון ערום. לא אכנס עם הלפטופ לשרותים...
אני כיום יודע שאסור לי להיכנס לוואלה ווינט מאקו תפוז וכו'. אם נכנסתי - נורה אדומה גדולה "סכנת נפילה".

הביטוי השלישי - להכיר בחולשה שלנו ולדעת שצריך עזרה. אם נדע שאין לנו כח לנצח, נהיה חייבים לבקש עזרה מאלוקים. וזה קריטי בהחלמה.
גם נצטרך לבקש עזרה מחברים. ולהישאר כל הזמן מחוברים למקור כוח. כי אני הרי חסר כוח!! זה גם המקום שבו צעד 1 מוליד את צעד 2.


הביטוי הרביעי - אם נזכור שאנחנו חסרי אונים וחלשלושים זה ישבור לנו את האגו, שהאגו זה הגישה החולה שהורסת אותנו.
רוב פגמי האופי הם יד ארוכה לאגו - הגאווה. כשאני מודה בחוסר אונים התחלנו כבר את הכיוון של התכנית הרוחנית. פחות אגו = יותר אלוקים.
אני חייב להודות בחוסר כוח, כדי לפנות קצת מקום לאלוקים בחיי. כי כל זמן שאני חושב שאני יכול להתגבר... להסתדר... אז אלוקים אומר, בני היקר, בהצלחה.
קרא לי אם אתה זקוק לעזרה. אני היום ודע שאני זקוק. אני קורא לו. והוא בא.


הביטוי החמישי - הזכרון החי והמוחשי והכואב! של צעד ראשון, הוא הדבר הכי יעיל נגד ההכחשה. ההכחשה שכבר שנים מספרת לי שהכל בסדר, רק איזה בעיה קטנה בשמירת העיניים... בזמן שבעצם הכל לא בסדר, יש פגמי אופי, יש רגישות גבוהה, חוסר איזון נפשי ורגשי... רק אם נפסיק להכחיש שיש בעיה אז נוכל לעמוד מולה ולמצוא דרכים להישאר בחיים. כשזה כתוב שחור על גבי לבן בכתב ידי. יותר קשה להגיד, אהה שטויות. קצת יצר הרע ותו לא.


הביטוי השישי בכתיבה - זה יורד מהלב. הסוד האפל יוצא לאור. והאור דוחה את החושך שהיה שם. רק על ידי אור נוכל להחלים. השיתוף הזה מוריד 10 טון מהלב. החשיפה לחבר (ספונסר) מעמידה את החולשה שלי, אז כשזה עומד במלא כיעורו, אני לומד לקבל אותו. אני לומד לקבל את עצמי. כשהדברים הם סוד.. הם משרישים ומשריצים גודלים וצומחים נהיים סבוכים ואיומים מיום ליום. המחלה שלנו שונאת אור וחשיפה... כשאנחנו פותחים ומסתכלים למחלה בעיניים - היא מאבדת את חלק ניכר מכוחה עלינו.

יותר ממה שקראתי לפניך יש כאן...

אשמח לעזור בכל דבר. אם תרצה תוכל גם לבדוק עוד חומר בפורום בחיפוש תחת המילה "קרקעית".

מאחל לך בהצלחה בכתיבה הלא פשוטה הזו. ושכמו בכל דבר בחיינו, שאלוקים יהיה בעזרך.
תתפלל ותתחנן אליו לעזרה גם בכתיבה.

(תודה)

ובכלל, מזדהה מאוד עם הקטע של המשחק המקדים. בשבילי זאת הייתה גם הכחשה, אני הרי לא מחפש חומרים כאלה. אם זה קורה זה באקראי.
ועובד עכשיו גם על הצעד, ושומר את הדברים האלה.

תודה
אני לפני כתיבת צעד ראשון,
מקווה שאעזר בזה
ושוב תודה

תודה הושיעא נא.
אני בצעד 1 והקטע עם השאלות הוא ממש מעשי וממש מכוון.
לגזור ולקרוא לפני הכתיבה.
תודה רבה. 

תודה הושיעה. אנסה לתרום מעט מהחוויה שלי, ראשית כדאי להבדיל בין הכתיבה של הצעד לבין ההודאה בעל פה בחוסר האונים. בגלל מערכת הרמאות העצמית - ההכחשה - העוצמתית של מכורי למין ולתאווה בדווקא (אנחנו רשעים, אני כאן רק בגלל שזה חטא, זה רק 'תאבון מיני מוגבר' ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה על הסקסוהוליסטים באשר הם) נהגו בקבוצות ההחלמה להתמקד ולתת פומביות גדולה יותר, בצעד הזה באופן ספציפי.

לרעיון יש מספר סיבות, המרכזית ביותר ביחס לכתיבה כפי שהוסבר היא - לנפץ את מערכת ההכחשה, להפסיק להזין את השקר ולעמוד מול האמת שחור על גבי לבן, יש בכתיבה משהו מאוד מוחשי, אמיתי, איזשהו רגע אינטימי של אהדם עם עצמו, בו הוא (עשוי שלא לנסות) לא מנסה לעשות רושם על איש, ולבחון את המציאות בצורה הכי זכורה שלה. לא פעם הייתי עד למכור שעשה לעצמו המון הנחות - הוא סיפר לעצמו (ושומעיו) על הביסל'ע  טייוו'ע, וכשנשלח לכתוב הוא פתאום ראה שחלק נכבד מסדר יומו סבב לאַ ביסל'ע הזה...

חשוב להדגיש שהרעיון הוא לא לתאר את כל המעללים המיניים, זו לא תוכנית חיים שכאלה.. העיקר הוא שהאדם יהא מסוגל לכתוב (ואח"כ גם להודות בפני אנשים נוספים)  על הדברים שמייחדים אותו משאר בני האדם. לשים את הדגש מול מה הוא חסר כח.  אתן לכם דוגמא ממני, תתפלאו, אבל כשנשאלתי מול מה אני חסר אונים התבלבלתי, לא ידעתי מול מה בדיוק אני צריך להודות בחוסר האונים שלי.

לקח לי זמן לבדל את עצמי מול העולם שם. להפנים את מהות האלרגיה - אני לא יכול לעצור. ברגע שפעלתי על תאווה פעם אחת אני חייב לפעול עוד פעם. לא תפסתי שכשאני מביט - לוגם - מתבונן - אני מפעיל מערכת שאין לי שום יכולת לשלוט במה שהיא מעוללת. רק אחרי שכתבתי, שחלקתי, שהוצאתי החוצה את כל דפוסי הפעולה יכולתי להבין שיש  אנשים שמסתכלים וזהו. שאצלי אין וזהו...

ועכשיו נעבור להודאה בחוסר האונים מול התאווה בעל פה - מה שכתבתי טוב ויפה, אבל אם זה נשאר על הנייר, אין בו תועלת רבה מלבד עטיפת דגים... (איזה כיף לכתוב אתזה...) כפי שכבר כאן נכתב לא פעם, לא עוזר לי לדעת שאין לי כח מול התאווה עלי להתנהג בהתאם וראו זה פלא, כשאני מודה בחוסר כח ומתנהג כמי שאין לו כח, אני פתאום מקבל אותו, בתחילה מהתחושה היא של משהו חיצוני שנכנס פנימה ועושה סדר בבלאגן, בהמשך התחושה היא של מקור כח פנימי רדום (הנשמה?!) המתעורר לחיים והמנווט הרחק ממחוזות התאווה. (כן, זו התעוררות רוחנית...)

לסיכום - הצעד הראשון הוא הדלק שמניע את הרצון לשינוי,  הוא הבסיס לכל השינוי שלי. 

בתקווה שהועלתי. בהחלמה. 

אסירות- הייתי שמח אם תוכל להסביר את "ההתנהגות בהתאם" כיצד אני אמור להתנהג בהתאם?

ולך הושיעה תודה רבה ממש עזרת.
אוהב, אח.

זה די פשוט, אדם הסובל מסכרת שמכניס מכל הבא ליד לפיו לא מתנהג בהתאם למחלתו... המשלים עם העובדה שהינו סוכרתי, המתנהג בהתאם למי ומה שהוא כן בודק מה נכנס לפיו.. כשם שאני מבין שחולה בדלקת ראות ההולך יחף ומקפץ בשלוליות מחמיר את מצבו כן חולה במחלת ההתמכרות הממשיך לפעול באובססביות על מחלתו מקרב את...

אני חולה, יש 'מאכלים' המחמירים את מחלתי, שלוליות גדולות ועמוקות מלאות מים עכורים - הליכה 'על הקצה' בצמוד לתאווה, ריכוז עצמי, בדידות, כעס, בילבול, עייפות, רצון עצמי, גישת 'המגיע לי', אנוכיות, פחד, ויכוחים, רחמים עצמיים, בריחה מאחריות ועוד...

ויש כללים המאפשרים התנהלות תקינה של חיים סבירים  - התרחקות מהירה מכל התרחשות של תאווה, יציאה מהעצמי, פעולות הפוכות מהרצון, סדר יום, עקביות. אסירויותודה, תירגול אמונה וביטחון, תפילה, נתינה מתמדת, ועוד... 

בהחלמה.

תודה רבה הושיעה. עשית לי הרבה סדר

הושיעא! המון תודה!
ממש פגעת!
הלוואי שאלוקים יתן לי את האומץ לשבת לרשום את הכל. יש לי הרבה מה לרשום...

ולך אסירות, כרגיל, המון ערך מוסף. תודה!

תודה רבה, עזרת מאוד! !

לכל חברי הפוסט הזה
תודה רבה!
בימים אלו כותב את הצעד הראשון
אסירותודה שאפשר להיעזר בפוסט הזה ,כי לא הבנתי כמה פינות
ועכשיו נסגרו כמה פינות לגבי הכתיבה!

בהחלמה
כנפי-רוח

תודה רבה אסירותודה!

נטישת נעלמת לנו להרבה זמן מה הולך איתך חבר?

אשתף במה שאני לא רוצה.

אני אוהב מחמאות ותלותי רגשים בהם.
מחפש את עצמי בתגובות המחמיאות.

וכשאני לא זכיתי לאותות הצטיינות ועיטורי גבורה,
אני אומר לעצמי, נו.. לפחות הפוסט שלי הוקפץ.

חולה.

אוהבים

מחלים.

אוהבים.