הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה ושאבדה לנו השליטה על חיינו.

הצעד הראשון לטעמי כפי שאני מרגיש עכשיו הוא הכללה גורפת שלא תמיד מדויקת. דבר ראשון (וזה לא לשלילה אלא כעובדה), אני חסר אונים מול פרט מסוים מאוד בתאווה ויש אלף דברים אחרים בתאווה למין או בכל בתאוות שלא מדוברת אליי ואני לא נמשך אליהם וודאי שאני לא חסר אונים מולם. למה? כך אלוקים החליט.

ב. כשאומרים שאבדה לנו השליטה על חיינו אני מוכרח להסתייג ולהחזיר לעצמנו את מה שהקב"ה נתן לנו שליטה עליו. בא נתחיל מהדברים הפשוטים ביותר: הקב"ה נתן לנו אברים וכח להשתמש בהם, האם אבדה לנו השליטה עליהם? האם יש מכור שאבדה לו השליטה על יכולת ההליכה או השמיעה חלילה? יותר מזה: הקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו כשרונות ויכולות, האם הם אבדו לנו? האם יש מכור שאיבד שפיות דעתו והי'ה זקוק לאישפוז בכפי'ה? או האם יש מכור שלמד את מלאכת הסת"ם ושכח אותו כתוצאה מאיבוד השליטה על חייו?

אני לא יודע כמה אני ברור, ובטח יש אפשרות להתחיל להיכנס לדקויות, אבל כוונתי היא להגיד שאם אמנם נכון שאנחנו לא יודעים להתנהל נכון, החיסרון הוא רק בהתנהלות, בקבלת החלטות נכונה, וכיו"ב, אבל לא בכלים כולם שהקב"ה מילא אותנו בהם.

זאת הסיבה שגם מכור יכול לשמש בכל תפקיד ציבורי ולעבוד בכל עבודה למרות היותו מכור, וכשהוא בהחלמה לא נדרש ממנו להתחיל ללמוד את המקצוע מחדש, וללמוד אותיות אל"ף בי"ת בפעם הראשונה בחייו, אלא רק זאת שהוא צריך לבקש מהקב"ה עזרה לכלכל את הכשרונות שלו בצורה הנכונה.

בקיצור אני עדיין חושב שאני מעביר איזשהו מסר לא ברור. אם מישהו מצליח להבין אותי מבין השורות ויוכל לחדד, אודה לו מאוד.

ברשותך בתור תשובה אני אצטט מהספר הלבן(הגירסא החדשה עמ' 41)
"מדוע בצעד הראשון אנחנו אומרים שאנחנו חסרי-אונים מול התאווה במקום המין? האם איננו מכורים לצורה מסוימת של מין?כן,אנחנו עונים,אבל הבעיה שלנו היא פשוט לא המין,בדיוק כמו שבאכילת-יתר כפייתית הבעיה היא פשוט לא האוכל.אכילה ומין הם תפקודים טבעיים;נראה שהבעיה האמיתית בשתי ההתמכרויות האלה היא מה שאנחנו קוראים תאווה-גישה התובעת שדחף טבעי ימלא תשוקות לא-טבעיות."

בקשר לאיבוד השליטה על החיים אני יכול להגיד לך על עצמי ומנסיוני,לי היה יחסית קל לקבל את זה שאיבדתי את השליטה על חיי הייה לי ברור שאם התוכנית מטפלת רק בעניין של התאווה אבל החיים ישארו בדיוק כמו שהם רק בלי התאווה שאין לי מה לחפש בתכנית הזאת.החיים שלי מבחינה נפשית ורגשית היו בזבל(סליחה על הביטוי),מגיל קטן תכננתי לעצמי את החיים אני זוכר שכבר בגיל 10 אמרתי לחבר לאיזה ישיבה גדולה אני אלך,אבל כבר לפני זה בישיבה קטנה הדברים השתבשו ולא הלכו לפי מה שתכננתי לעצמי,אני אדם בעל כשרונות אלוקים העניק לי שכל ויכולות למידה טובות אבל בגלל פגמי אופי שלי לא יכולתי להשתמש בכלי הזה בצורה טובה וזה בלי שנדבר על התאווה שכל מה שהיה לי בראש הייה רק תאווה רצון ללגום ורצון להשתמש,אני כרגע כבר 4 שנים בלימודים אקדמאים כשעדיין לא סיימתי שנה א כראוי, הראש חוג אמר לי אני לא יודע מה הבעיה שלך יש לך את כל הנתונים הטובים להצליח(הרי לא קיבלו אותי למכללה כי ריחמו עליי כמו שהייתי רוצה לחשוב וכך גם באמת חשבתי),אני נושק לגיל 30 אך בלי מקצוע ובלי עבודה,אני יכול להרחיב עוד על איבוד השליטה בעוד רבדים אם זה מבחינה משפחתי אם זה מבחינה חברתית וכו' אך אין לדבר סוף.
אני איבדתי את השליטה על חיי,מה שנותר לי כרגע זה להחזיק בתוכנית הזאת חזק בשני הידיים ורק להיום להישאר נקי
אני לא יודע מה אלוקים מתכנן לי אבל אני בטוח שזה יותר טוב מימה שאני תיכננתי לעצמי
אני רואה את החברים הותיקים אני רואה את הספונסר שלי הם לא היו במצב טוב כשהגיעו לתוכנית חלקם אפי' היו במצב הרבה יותר גרוע משלי אבל היום אני מסתכל עליהם ורואה שיש תקווה. 

אני מצטרף מילה במילה ל HappyMan
אני יוסיף שכל המתנות שקיבלתי מאלוקים ראש ידיים וכו' רק חפרתי לעצמי עוד יותר בבור השחור,
ועכשיו אני מתחיל להשתמש עם המתנות להחלמה

מצטרף לדברי קודמי: העניין הוא התאווה, שכתוצאה ממנה מגיעה התנהגות מינית לא רצונית. כשמתעוררת התאווה, האם היא מובילה אותך להתנהגות שאתה לא מעוניין בה, או בוש ממנה? האם אתה מסוגל להשתחרר ממנה בעצמך מבלי לממש אותה? לכל אחד התנהגות כפייתי משל עצמו (למי ההתנהגות חמורה יותר, למי שהלך לזונות בגיל 14, וחצה את קו המגדר לפני גיל 18, או מי שלא הסכים להיחשף לשום אדם בשום אופן, ולכן היה שז"ל 50-60 פעמים ביום כדי להשביע את התאווה הגוברת והולכת?... אני מכיר את שניהם).
התנהגות היא תוצאה של ההתמכרות לתאווה, שם נמצאת ההתמכרות.


הצעד אומר כי אבדה לנו השליטה על חיינו. יחד עם זאת, אנו בהחלט אסירי תודה על מה שיש, ויודעים כי אין זה מובן מאליו: אתה מדבר על היכולת ללכת ולשמוע? כמה מאיתנו מעדיפים\העדיפו לשכב ולישון כל היום. לחולה אין כח גם ללכת ולשמוע.
אותי מה שהוציא מהמיטה (של החולה, שכבר אין לו כח לשז"ל) זה הידיעה כי היכולת ללכת ולשמוע היא לא מאיתי כי אם מעימו ית', ורק ממקום זה יכולתי לראות כי הוא הטוב ולא כלו רחמיו, וחסדו מאיתי לא מש...

יש לעיתים מי שעונה לשאלות כאלה: כאן נמצאים חסרי אונים שאבדה להם השליטה בחייהם. אם אינך מרגיש כך נראה יכול להיות שאתה לא חולה במחלה שלנו. אולי תרגיש כך יום אחד, אתה תמיד מוזמן לחזור...

אני הקטן חושב שיסודות היהדות והתכנית יכולים להביא אדם לידי הכרה כי כל חייו וכשרונותיו אינם משלו אלא מאיתו ית'. קח שני גושי חומר, דבר לא יאחד אותם, מה שמחבר שני אנשים הוא רק שכינה שביניהם. היכולת ללכת ולשמוע הם כוחות חיים מהחותך חיים לכל חי, היכולת לאיש לדבר עם רעהו באה ממי שיצר את האדם כרוח ממללא, השכל הישר בא מהחונן לאדם דעת, והיכולת לאהוב באה ממי שנתן את התורה, וקבע את האהבה לרע ככלל גדול בה.

שומה על כל אחד לדעת כי הוא מעצמו חסר אונים, וכי אין בכוחותיו כלל לנהל את חייו, אלא הכל מכוחו ית'.
באה לנו המחלה ואומרת לנו כי אין לנו ברירה אחרת אלא להיות מודעים לזה בכל צעד שה' מזכה אותנו לצעוד ברוב חסדו. אחרת אחזור למיטה ואייחל לישון ולא לקום.

יש מי שיאמר על זה "אשרינו שזכינו". אני מתפלל להכיר בזה.

מקפיץ