אחת ההפתעות הגדולות שהיו לי כאשר היתה כאשר הבנתי שהתאווה היא לא הבעיה אלא הפיתרון, ובעצם אני משתמש בתאווה כדי לפתור הרבה דברים אחרים שלא יכולתי לפתור בשום אופן אחר. הסתבר שיש לי בעיות להתמודד עם החיים (למרות שלא יכולתי להעלות את זה על דעתי כי זה לא היה נראה ככה בכלל), והתאווה היא פיתרון מצוין המספק בריחה מושלמת. כל הבעיה מתחילה כאשר המחיר של הפיתרון יותר גבוה מהתוצאה שהוא נותן, וכאשר המאזן הופך לשלילי - אני בבעיה.

אז הכאב הביא אותי להחלמה ודי מהר התחברתי לענין הזה של פגמי אופי, צורך בבריחה, ריקנות וכן הלאה. מאז אני שומע את הנושא הזה כל יום והוא הפך לחלק מחיי. היום ברור לי שטינה היא רעל עבורי, כיון שאם אני מתמלא בטינות (או פחדים או צורך בשליטה או כל פגם אופי אחר), אני בעצם סולל את הדרך לנפילה, כיון שהרגשות השליליים האלו ימלאו אותי בריקנות שלא אוכל לעמוד בה ולבסוף לא תהיה לי אפשרות אלא להשתמש בסם הטוב והישן שישכיח ממני את הכל - ולעזאזל הכאב והמחיר של הנפילה.

בנוסף לכך הבנתי שיש גם מימד פיזי להתמכרות שהוא מה שמכונה האלרגיה לתאווה, וזה בעצם התגובה הלא-נורמלית כאשר אני מתחיל ללגום תאווה. בעוד אדם רגיל מסוגל להשתמש במעט תאווה ולהמשיך הלאה בחיים כרגיל, אצלי זה אחרת. אם אתן לעצמי ללגום אפילו מבט אחד - זה יביא אותי בוודאות לנפילה. מה עושים עם האלרגיה? מה שעושים עם כל אלרגיה: נמנעים לחלוטין מהדבר שאליו אני אלרגי. בדיוק כפי שאדם שאלרגי לבוטנים יימנע מאכילת בוטנים, כך אדם שאלרגי לתאווה יימנע מצריכת תאווה.

הבעיה היא כמובן שאני לא יכול להימנע, כי יש לי אובססיה בלתי נשלטת לצרוך תאווה - בשונה מהאדם שאלרגי לבוטנים שהוא יכול בקלות להימנע מכל אכילה של בוטנים. אבל אם האובססיה היא רק הפן הנפשי (הבריחה וחוסר ההתמודדות עם החיים), אז משהו לא מסתדר בכל העסק הזה. אם אני פשוט סובל מבעיה של טינות ופחדים או של פגמי אופי אחרים, למה אני צריך את תכנית הצעדים ולא יכול פשוט ללכת לפסיכולוג? הרי בדיוק לשם כך יש אנשי מקצוע, כדי לעזור לאנשים שיש להם בעיות נפשיות, לפתור אותם כדי לחיות חיים נורמליים יותר.

ברור שמשהו כאן חסר. אם הבעיה שלי היתה רק בעלת שני מרכיבים - הפיזי והנפשי - לא היה צורך בכל העסק הזה של צעדים וכניעה וכן הלאה. מה שחסר בתיאור הזה הוא הפן הרוחני, ולמרבה הצער אני מרגיש שגם בינינו, בין החברים שעובדים לפי שיטת 12 הצעדים, אנחנו מזניחים מאוד את הצד הזה, ומתמקדים ברוב הזמן בפן הנפשי, קצת בפן הפיזי, וכמעט בכלל לא בפן הרוחני.

אבל בספר הגדול (ספר הבסיס לכל תכנית 12 הצעדים) נכתב שלא הספיק לנו כאשר אמרו לנו שאיננו יכולים להתמודד עם החיים, וגם בחוות הדעת של הרופא הוא מספר על אנשים שנפלו למרות שלא היתה להם כל סיבה לברוח. כל תיאור של המכור שמשמיט את אחד משלושת הצדדים של המחלה הוא בעייתי וסופו שיביא אותנו לנפילה. מי שלא יודע במה הוא חולה - גם לא יודע איך להחלים. אם אנחנו רוצים להחלים, כדאי שנזכור טוב שפגמי האופי, הבריחה וחוסר היכולת להתמודד עם החיים הם רק צד אחד של הבעיה. בנוסף לכך יש לנו את האלרגיה הפיזית לתאווה, ובנוסף לכך יש לנו את הניתוק הרוחני, שהוא בעצם הגורם לכל הבעיות שלנו.

יתירה מכך, בספר הגדול נכתב שאנחנו מבססים את הפיתרון שלנו על המישור הרוחני, מה שאומר שכל הפעולות שאנחנו עושים בתכנית הם לא פעולות פסיכולוגיות כדי שנוכל לפתור את הבעיות שלנו (ושוב: אם זה היה הענין אז עדיף היה ללכת לפסיכולוג במקום לעשות את זה עם ספונסר חסר נסיון). אנחנו רוצים להיפטר מפגמי האופי שלנו ולכפר בפני מי שפגענו בו לא רק כדי שלא נצטרך להמשיך לברוח כל החיים, אלא כיון שאלו הם פעולות רוחניות מהשורה הראשונה המחברות אותנו עם הכח העליון שלנו.

התחברתי מאוד,
אולי תשתף חברים מה הרגשת בחיבור רוחני איזה פעולות עשית,

תודה רבה סוד,

אשתף על עצמי, שאסירות תודה אין לי בעברי אירועים משמעותיים של טראומה, או סיבה ממש טובה לברוח.
אמנם פגמי האופי רבים וקשים, אך אני מרגיש שיש חלוקה של פגמי האופי,

הקול של בשבילי נברא העולם - האגו, הרצון לבלוע הכל, ריכוז עצמי, וממילא צורך בערך, משמעות, חיבור, תשוקה, געגועים, רוחניות, אלוקות, עוצמה,
הקול של מה אנוש כי תזכרנו - בושה, אשמה, פחד, הלקאה עצמית, שנאה עצמית, יאוש, פסימיות, מחשבות אובדניות, עצבות, עצלות,

הקול הראשון הוא חיובי במהותו, רק שאנו חולים בחלמה רוחנית שלא נותנת לנו להניח כל דבר במקומו הנכון, ובזה אני הופך את אלוהים לעבד שלי. וכן את כל העולם הרוחני שלי.
הקול השני הוא שלילי במהותו, קול של קטרוג, קול משטין, קול שכשאני שומע אותו אני במצוקה נוראית. (לא נכנס כרגע למה נברא הקול הזה ומה בכל אופן כן חיובי בו)

עבורי כמכור לתאווה, שני הקולות היו סיבה לשימוש.
הקול הראשון - מצאתי בתאווה רוחניות. מצאתי שם חיבור ערך משמעות, יופי אמנות, דברים מעבר לטבע, רגשות, תשוקה רומנטיקה, ממש אלוהות!!!!
הקול השני מצאתי בתאווה מקלט מהמצוקה הנפשית. מספיק רעש כדי לחפות על הקול השטני, מספיק אטימות כדי לא להרגיש, פשוט להוריד את השאלטר של הרגשות המציאותיים.

ואני מזהה בי 2 מצוקות.
מצוקה ראשונה - כמיהה
מצוקה שניה - בריחה

ולכן אני מתחבר כל כך לפוסט הזה.
כי הפסיכולוג יכול אולי לגעת במצוקה השניה, בבריחה, בקולות השטניים, בפחדים, ביאוש,
אבל לא יכול למלאות את המשבצת הריקה של הקול הראשון ששואף למילוי, לערך, כמה לחיבור, למשהו מעבר...

ושם אני בהחלט מרגיש חולה רוחני. ולכן אני כאן. כי אני צריך תרופה רוחנית. הצעדים סיפקו לי את זה.

תודה סוד על השירות


forum.gye.org.il/index.php?topic=3501.msg36519#msg36519

תודה סוד. לא פירטת בדיוק מה ההבדל בין העבודה הרוחנית לעבודה על פגמי האופי. עבורי זה לזכור שאני לא יכול לבד. זה להפסיק לחשוב "אני צריך לקבל את המציאות! צריך לקבל אותה!" ולהתחיל להתפלל לה' שייתן לי שלווה לקבל אותה, כי לבד אין לי סיכוי.
אני זקוק לזה במיוחד עכשיו כי שמתי לב שלאחרונה אני נעשה ביקורתי כלפי אנשים שלא פועלים נכון בהחלמה, לעשירות דעתי. אני שופט אותם ומאבד סבלנות כלפיהם. שכחתי שלא אני נתתי לי את המתנות הגדולות שקיבלתי. שכחתי שאני לא באמת יכול לעשות פה משהו. חשבתי שהתובנות על ההחלמה הן מה שמביא לי החלמה, ושכחתי שרק פעולות של כניעה יכולות לעשות את זה, ושגם הן מתנה מלמעלה.
אז אם לזה התכוונת - תודה רבה. זה בדיוק במקום עבורי.

.

תודה חברים על התגובות.

דוקטור - אצלי זה הרבה הגישה, ולא בהכרח מה אני עושה. שיהיה ברור: אני לא אומר שאני צודק, ולא אומר שיש צד אחד למטבע, אבל כך הדברים נראים לי באופן אישי וכך קיבלתי אותם כאשר הצטרפתי לתכנית, וכך אני מנסה להעביר אותם הלאה. יש חברים אחרים שקיבלו את זה אחרת ומבינים את זה אחרת ואין לי ספק שהצדק לא נמצא במקום אחד באופן חד צדדי. גם אלו שטוענים שחלק מהצעדים הם נפשיים-פסיכולוגיים, וגם אלו שטוענים שהכל זה צעדים רוחניים - יש להם על מה שיסמוכו. כנראה שהאמת היא איפה שהוא באמצע, ולמרות זאת - לי באופן אישי מסתדר לחשוב שהכל זה רוחני.

אסביר: צעד ארבע הוא צעד שיש לו שתי פנים לפחות (וכך גם חלק אחר של הצעדים). השאלה האם אני עושה את הצעד הרביעי כדי להבין מהם פגמי האופי ששלחו אותי אל התאווה או להבין מהם פגמי האופי שמרחיקים אותי מאלוקים? נכון שאפשר לומר שבעצם זה אותו דבר, אבל ההבדל מתברר לי בצעד השביעי. אם הצעד הרביעי הוא בעצם פגישה עם הפסיכולוג שבתוכי שבודק ממה ברחתי, אז אני יכול להישאר אצל הפסיכולוג (הספונסר) ולעשות צעדים חמש ושש וזהו. הרי פסיכולוג לא מסיים את הפגישה עם המטופל בכך שכעת הגיע הזמן לבקש מאלוקים שישחרר אותנו מהפגמים... אם לעומת זאת הצעד הרביעי הוא נסיון ראשון להסיר את המכשולים שיש לי בקשר עם אלוקים - אז הצעד השביעי הוא סגירת המעגל.

אז כאן, כמו שאתה כותב, השאלה היא האם אני יכול לבד (סטייל פסיכולוגיה) או לא יכול לבד (רוחניות).

כנ"ל לגבי הצעדים שמונה ותשע. מה בדיוק המטרה שלהם? האם זה ליישר את ההדורים עם אלו שפגעתי בהם כדי שאוכל להיישיר מבט אל העולם ולא אצטרך לברוח או שזה נסיון ראשון ונועז להתחיל לחיות חיים רוחניים? (ושוב, זה אותו דבר, אבל יש הבדל).

אני מרגיש דבילי על ההקפצות התכופות, אבל קיבלתי המון מהפוסט הזה, ואני רוצה לשמוע את חוות דעתכם 

עד היום לא הבנתי מה זה רוחני. אני מבין שנפשי זה הרגשות שלי וגופני זה הגוף המוחשי שלי. מה יש עוד חוץ מגוף ונפש?
מהפוסט הזה אני מבין שרוחני = קשר עם אלוקים. זה אולי פשוט ומובן מאיליו אבל זו פעם ראשונה שאני מבין את זה.
תודה רבה על ההקפצה אחיד בשמיא.

מאד מזדהה עם הקטע שזה לא פסיכולוגי - זה באמת עובד באופן רוחני - מול אלוקים...