יש לנו כאן ב"ה משפחה גדולה, ענקית, כולנו באותה סירה מתמודדים עם אותם דברים מכנה משותף אחד ענק לכולנו, מי יותר ומי פחות.

מי שהתחיל את תכנית 12 הצעדים וברצינות מצא לעצמו מתוך המשפחה הענקית שכאן חברים יותר קרובים מהקבוצות הטלפוניות והחיות והטכנולוגיות, ובגדול כמו שאמר לי חבר אחד שיש לו א. ספונסר. ב. כ 5 / 6 חברים קרובים מאוד. ג. הרבה מאוד חברים במעגל שלישי.

אבל לפעמים ובעיקר לאחרונה אני שואל את עצמי ורוצה לשמוע בבקשה ממי שנמצא כאן יותר זמן או הרבה יותר זמן: האם אנחנו חברים באמת? או שמא כל החברות היא אינטרסנטית: עזור לי להיות נקי מה 12 צעדים ואם אתה לא יכול או הפסקת להיות יכול או לא יכול בשבילי, אין לי מה להמשיך ולחפש איתך?
בעיניי זה שאלה לא פשוטה כי לכאורה באמת כל אחד מאיתנו נמצא בעירו במקומו ועם משפחתו וידידיו, כך שאני לפחות לא מחפש חברים חדשים, אלא שמה לעשות והחברים שמסביבי לא מבינים אותי ולא יכולים לעזור לי להתקדם בחיי לפי מצבי כמכור, ולכן אני מוכרח את עזרתם וחברותם והחברותא של חברי שמור עיניך ו אס איי, אבל ברגע שמצד סיבה כלשהי הם כבר לא יכולים לעזור לי עם הצעדים ועם דרך החיים שמחלימה בשביל מכור לכאורה מה יגרום לי לשמור על החברות איתם?!
לא נעים לשמוע את זה, גם לי לעצמי לא נעים להשמיע את זה, אבל זה שאלה שמציקה לי והייתי שמח כנ"ל לשמוע את דעתם של המנוסים יותר.
תוספת לשאלה היא האם ידוע לכם על חברויות שנוצרות ומתהדקות יותר עד כדי קשר משפחתי שנמשך לשבתות משותפות טיולים משותפים או כיו"ב אני מתכוון לרעיון לא דווקא לביצוע. או שזה תמיד יישאר בסגנון של ריחוק מסוים, הסתייגות ואנונימיות של כל מה שלא קשור ישירות לצורך שלי מחבר זה בשביל 12 הצעדים?

אני יכתוב רגשותי מה שאני חושב,
1. אנחנו חברים באמת, אף אחד לא מבין אותי כמו שמבינים אותי בחדרים, על הפרצוף אני (אנחנו) מזהים את הבן אדם מה עבר עליו במשך היום,
2. ובנוסף על זה אני יודע שהחלמה שלי תלויה בהמשך החברות אני יעשה הכול כדי לשמור על קשר בריא עם חברי בתכנית, לא אכנס לוויכוחים מיותרים ולחולקי דעות מטומטמות כי אני יפול בסוף.
3. יש הרבה והרבה חברים שיוצאים לסופ"ש ביחד או מתארחים אחד אצל השני וכו' ומגיעים לארועים של חברים אם זה ברית ועד חתונה

יש נפקמ?

לא יודע אבל זאת שאלה שמציקה לי.

אולי הנפק"מ זה לכנות שלי. האם החברים שלי הם כמו סליחה על הביטוי משהו שמשתמשים בו וכשלא צריכים זורקים אותו, או שהם באמת חברים? אלפי סליחות.

שלום.

אני חושב שזה יהיה טיפשי לחשוב ששני ניקים שמכירים רק מהתכתבות בפורום נהיים חברים משותפים וזה זהה לחברות משותפת בין שני ידידים או בין משפחה.

יש פה עניין של הזדהות, אנחנו חולים שמאושפזים מרצון או בעל כורחנו במחלקה אחת, להגיד שנהיינו חברים, זה נראה לי רחוק, אבל הזדהות יש והרבה

כשאני קורא על מישהו שאין לי מושג איך הוא נראה שכותב שהוא נפל, ליבי כואב בשבילו, וזה ההוכחה שיש פה הזדהות משותפת.

כן בקבוצות חיות פוגשים חברים שנוצר גם קשר חברי משותף ומנסיון אישי לפעמים הוא יותר חזק מקשר ידידותי נורמלי אחר שהיה וקיים במשפחה או בחברים מחוץ לתוכנית

בהחלמה.

שלום לך אני דיי מזדהה עם השאלה שלך למען האמת אני מעדיף חבר מאשר סתם מלווה אחרי הכל אנחנו מתעסקים פה במשו מאוד אישי ואנושי .
אגב אשמח לשוחח איתך בתור חבר..
לא יודע אם יהיה לי הרבה לחדש אני בטיטולים פה עדיין אבל בכל זאת...
בהצלחה לך

הייתי פעם בסדנא של חבר ותיק מאוד והוא אמר שההגדרה שלנו היא "שותפים למסע". אנחנו לא חברים, אין סיבה חברית שתאגד אותנו, אבל כן שותפים, לכולנו יש אות אותו אינטרס.

משוחרר,
אני מתקשה להבין מה בדיוק אתה שואל. כי אפשר לקרוא את שאלתך בכמה אופנים.
1. האם התכנית מצפה מאתנו להיות חברים או מצפה מאתנו להשתמש ולזרוק (אני בכוונה משתמש בביטוי החריף שלך, כי הוא עוזר לחדד)
2. האם אני חבר אמיתי לחברים שלי או משתמש וזורק
3. האם המצב הכללי בקבוצות או בפורום הוא שיש חברויות אמיתיות או שכולם משתמשים וזורקים
4. אם מישהו מפריע לי בהחלמה האם אני יכול/צריך להתרחק ממנו
5. אם מישהו איננו מועיל לי בהחלמה, האם אני יכול/צריך להתרחק ממנו.


לגבי 1, מה שלמדתי הוא שאנחנו פה בחברותא. טובתנו המשותפת קודמת לכול. להשתמש ולזרוק שייך בעיני לעולם של המחלה, לא של ההחלמה. זה נכון שאני לא חבר לכולם באותה מידה, ולא חבר אוטומטי הכי טוב עולם של כל מי שבתכנית, אבל כן מדובר על קשר אמיץ אישי ואוהב. לא לחינם יש אירועים מעבר לקבוצות: כנסים, טיולים, מפגשים לא רשמיים.
2. זו שאלה שרק אתה יכול לענות בינך לבין עצמך.
3. מן הסתם יש כאלה שמביאים עדיין דפוסים של מחלה לתוך ההחלמה ונוהגים בחברים שלהם באופן מנצל. אבל אני מקווה שזה יותר בשוליים. לי אישית נוצרו כאן כמה חברויות עמוקות מאוד. עד שבאתי לפה חשבתי שאת החברים העמוקים שלך אתה רוכש איפשהו בשנות ה-20 לחייך, כשעוברים עליך תהליכים משמעותיים בישיבה, וזהו. וכאן שמחתי להתבדות.
4. אני חושב שכן, אם אתה נוהג בעדינות, מתייעץ, בודק את המניעים ונזהר מאוד שלא לפגוע.
5. אני חושב שאין חיה כזו. אם אין לך מה לקבל ממנו, אז כנראה יש לך מה לתת לו. התכנית מחנכת אותנו לנתינה. אין לי דרך אחרת להתגבר על הריכוז העצמי שלי.

אפשר לשאול אותך שאלה -
לו יצוייר שאנחנו אומרים להשתמש ולזרוק בחברים שלנו, זה בסדר מבחינתך? אתה חי עם זה בשלום?

תודה רבה דוקטור. התכוונתי לשאלות 2 ו 3. עזרת לי. תודה.