בתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות, יש משפט שאומר שאנחנו לא מחפשים שלימות, ולכן מדובר בתכנית להתפתחות רוחנית - במקום תכנית לשלימות רוחנית. המשפט הזה נראה כמיועד להרגיע אותנו, כאשר אנו קוראים על המשימות הנדרשות מאיתנו במהלך ביצוע הצעדים ואימוץ הגישה שלהם כדרך חיים. בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית) מרגיעים אותנו ואומרים לנו לא לחשוש כיון שלא התמכרנו ביום אחד ולא נחלים ביום אחד, והעיקר זה שאנחנו מחוייבים להתפתחות.

אבל אותו משפט שנראה כאילו מעמיד סף נמוך ביותר להחלמה, נראה שהוא בעצם מעמיד סף גבוה ביותר. המשפט "תכנית להתפתחות ולא לשלימות" הוא לא סף מינימום אלא סף מקסימום. הוא לא אומר: אף פעם לא תהיה מושלם, כל מה שמבקשים ממך זה שתתפתח, אלא בדיוק הפוך: אף פעם לא תהיה מושלם, לכן תצטרך להמשיך להתפתח כל החיים.

בעצם יש כאן מסר מאוד חזק. תמיד חשבתי שהמטרה היא שלימות, ולמרות שידעתי שזה לא שייך, אבל בתוכי זה המשיך לרדוף אחריי. ומה קרה כאשר לא הצלחתי להגיע לשלימות? כמובן, הפסקתי הכל. זה כמו בבדיחה המפורסמת שאומרת: מה ההבדל בין פרפקציוניסט למכור? הפרפקציוניסט לא מסיים שום דבר כי הוא לא מצליח להגיע לשלימות, ואילו המכור לא מתחיל שום דבר כי הוא לא יוכל להגיע לשלימות...

אז בתכנית אומרים לצאת מהסרט שלי כיון ששלימות היא משהו שלא שייך אליי, ובמקום זה - הגיע הזמן להתחיל לעבוד. אם אף פעם לא אצליח להגיע לשלימות, אז זה אומר שאני "תקוע" בשלב ההתפתחות לכל החיים, כי כמה שרק אתפתח - עדיין יהיה לי עוד ועוד לאן להתפתח.

הצעדים הם לא סולם ישר אלא ספירלה לא נגמרת. זה לא שאני עושה צעדים אחד עד 12 ואז יוצא לגימלאות כאשר אני מושלם. במקום זה אני עושה את הצעדים, וממשיך לעשות אותם כל החיים. למה אני צריך להמשיך לעשות אותם כל החיים? כיון שהתכנית היא לא תכנית לשלימות ואין שום סיכוי שאהיה מושלם, זאת תכנית להתפתחות, כך שאני צריך להמשיך להתפתח כל החיים.

תודה רבה.

בהקשר לזה הייתי מוסיף עוד קצת ממשהו ששמעתי מחבר וותיק..

אחד ההבדלים בין דת לרוחניות שבדת החוקים הם ברורים מאד, יש שחור ויש לבן, אין אפור. יודעים מה אסור, יודעים מה מותר, אם עשיתי כך וכך זה בסדר, אם לא זה לא בסדר, אם אני לא יודע אשאל רב והוא יגיד לי בדיוק מה לעשות.

בתוכנית הרוחנית שלנו זה שונה במהות. חלק מההתפתחות זה לטעות מדי פעם, לא תמיד אני בעליה, לפעמים אני צועד צעד קדימה ואחריו שני צעדים אחורה וגם זה חלק מהתהליך הרוחני הארוך שאני עובר.

לי חשוב מאד לזכור את זה, כי בטבעי אני בדיוק הפוך. כל הזמן בוחן את עצמי האם זה היה בסדר או לא, צודק או לא צודק, מגיע לי או לא, וכו'

תודה על התזכורת החשובה.

א

דבוק בה' היקר,

יש לי חדשות בשבילך: בדת (שלנו לפחות) זה בדיוק ככה. ביום שהבנתי את זה, החיים שלי התחילו להשתנות.
חייבת להיות מסגרת מאוד ברורה של מה אסור ומה מותר אבל העבודה שלנו היא להתקדם מהנקודה שבה אנחנו נמצאים. ולא עליך המלאכה לגמור.
וטעויות ומעידות בדרך הם לגיטימיות.

וכן, אני בדיוק כמוך צריך לזכור את זה כל הזמן בשביל לא לשקוע בייאוש בושה ורגשות אשמה.

תודה סוד הכניעה כשהתחלתי לקרוא את הפוסט רציתי להגיב שבאמת לי היה תמיד קשה להתחיל להפסיק בגלל שאני פרפקטציוניסט ותמיד הי  לי קשה להתחיל משהו שהסוך שלו נראה רחוק.
עד שהגעתי לבדיחה והבנתי שאני לא פרפקטציוניסט אני מכור!
:)תודה.