כאשר פגשתי לראשונה את המושג "אבדה לנו השליטה על חיינו" התייחסתי אליו ברגשות מעורבים. מחד, הרגשתי כי התכנית היא משהו עם המון תקווה. שיש בה משהו שאני מאד רוצה. אך מאידך לא ממש התחברתי לתנאי הסף שלה, "אבדן השליטה על החיים". מה זאת אומרת שאבדה לי השליטה על החיים? כלפי חוץ בכל אופן ממש לא אבדה לי השליטה, נהפוך הוא. הרגשתי שמיום ליום אני מצליח לסגל שיטות ומיומנויות חדשות כדי להמשיך ולתפעל את חיי בלוליינות ראויה לשמה, למרות הקושי שבכך.
היה נדמה לי אז כי המושג מתאים יותר לאלה אשר הגיעו לתכנית מפורקים רגשית, מנטלית ובעיקר פיזית! כאלה שחייהם הגיעו לסוף דרכם. שמשפחתם, עסקיהם, בקריסה מוחלטת. כמו אותו אלכוהוליסט אחרי טירוף חושים מהשתכרות נוספת זרוק ומחכה למוות שיגאל אותו מצרותיו ואת משפחתו ממנו.
כמובן שרציתי מאד את התכנית ואת מה שהיא מציעה וכדי ליישר קו עם הצעד הראשון גייסתי את אותה לוליינות כדי להסביר בטוב טעם את אבדן השליטה שלי מול החיים. כמו למשל אותן תחושות קשות של תסכול ופיצול אישיות אכזרי הנובע מסתירה חריפה בין מי שרציתי להיות ובין המעשים שעשיתי ועוד תובנות יפות ומשכנעות שאכן איבדתי שליטה על שלל דברים. בפועל ציפור קטנה לחשה לי כל העת כי זה לא ממש מה שקרה, שבעצם חיי יכולים להמשיך ולהתנהל איכשהו גם ללא התכנית כפי שהם התנהלו שנים רבות.
יחד עם השחרור שקיבלתי מהתכנית הרגשתי שמעמסה חדשה נוספה לחיי. התכנית הפכה לעוד נטל. למרבה האירוניה אותה תכנית שמלמדת בבסיסה את השחרור מניהול החיים היא זו שהפכה לבעיה חדשה. הרגשתי שכאילו לא די בכל המטלות כעת עלי לתכנן גם את ההחלמה שלי.
איך מנהלים החלמה? אז ככה זה הולך. דבר ראשון אין דבר כזה לקבל את התכנית ללא תנאים. אני מוכן לעשות את התכנית בתנאי שלי. כמו למשל שאני אקבע את המקומות בהם יש לי חוסר אונים אמיתי וכאשר אמצא לנכון לעשות פעולות מתאימות אעשה אותם בזמן ובמועד שיהיו ראויים מבחינתי. ושלא תבינו לא נכון, יש דברים שאני באמת לא יכול לעשות, ממש באמת. הבעיה היא שפתאום גם בדברים שכן יכולתי לעשות לא עשיתי כי הרי התכנית היא "תכנית כבקשתך" אז למה לעשות דברים שכלא מתחשק לי?
מי מדבר כבר על חזרה לתכנית אחרי נפילות. כמו למשל מי שמוכן לעשות את התכנית או חלקים ממנה כל עוד הוא מצליח לשמור על תקופות מרשימות של נקיות. מה מרשים ומרגש יותר מלהצהיר בענווה על כך וכך חדשים או שנים ולהוסיף בסוף את משפט המחץ "בכוחו ולא בכוחי" כך שהשילוב המנצח בין ענווה ואגו יגיע למקסימום האפשרי. אלו פנים יש להגיע שוב פעם לקבוצות ולהצהיר על 6 ימים נקיים? או להגיד פשוט "לא נקי היום"... כך זה נראה כשממשיכים לנהל את העולם תוך כדי תכנית.
מתקופה לתקופה ומנפילה לנפילה הופכת משימת ניהול התכנית לקשה ומורכבת יותר. כל צניחה נוספת מגדילה את התסכול לעצמות חדשות ומרשימות. הכאב חד שבעתיים כאשר מצטרפת אליו התובנה שאני לא מצליח לנהל את ההחלמה שלי. מה שמביא לייאוש מהתכנית. עוד פרויקט כושל שלא הצלחתי לנהל. ככל שהצלחתי לצבור תקופות מרשימות יחסית של נקיות השבר גדול יותר. הצלחתי הרי לנהל את ההחלמה אז מה קרה?....
נדמה שעם כל תסכול שכזה מקבלות המילים "אבדה לנו השליטה על חיינו" משמעות חדשה. המושג "שליטה" הולך ומאבד את משמעותו מיום ליום. אין מנוס מלהגיע להכרה כי חיינו אינם ניתנים לניהול על ידינו. כפי הנראה הם ממשיכים להתנהל על ידי כח עליון למרות הנזקים שגרמנו להם בתקווה שיום אחד נפסיק להפריע לו לחלוטין לנהל אותם כראוי, לנו אין באמת שליטה עליהם. לא במחלה ולא בהחלמה.
