מהי ענווה? במה היא שונה מהשפלה ? מהו הביטוי המעשי שלה? איזו פעולה נדרשת בעבודת הצעד השביעי?
מהות הצעד השביעי ענווה, היא לב תוכנית 12 הצעדים, כולם מכוונים לענווה, לא ניתן להגיע לאושר אמיתי בלעדיה, איננו מיותרים, יש לנו ערך, אנו חסרים, ההכרה שכוחנו מוגבל היא זו שמאפשרת לנו לפנות לעזרה, בתחילה נחוש תחת לחץ כבד, אנוסים לבחור בין הכאב שבמאמץ "לעונש" הבלתי נמנע מההימנעות מכך, נודה שאנו חסרים מחוסר ברירה, ככלי הישרדות בלבד. ההמשך יהיה נעים הרבה יותר, נרצה בשלווה שנחווה כשנשתחרר.
מה שהרגיש כשהשפלה הכרחית, הפך לנכס יקר ערך – כרטיס הכניסה לחיים. ככל שהתקדמנו חששנו פחות מהכאב וקיוונו יותר מתמיד לענווה, חפצנו בה באמת. ואז יכולנו לבקש שיוסרו החסרונות. זה היה הזמן בו התחלנו להבין שהכח העליון אינו "שחקן נחליף" המוכנס למשחק במקרי חירום בלבד, עלינו לחקור בעקביות אחר המניעים של יעדינו. לבצע הלכה למעשה את השינוי בגישה – מהתמקדות בעמנו לנוע אל עבר זולתינו. (צעד שבע מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)
- - - - - - - - -
לא היה לי שמץ ממה שצריך להיעשות בצעד הזה, בספר הגדול הוא מופיע בארבע שורות - תפילה להסרת מגרעות האופי וזהו. ב 12 &12 יש בכלל מגילות שלימות. נראה שאת כל מה שביל לא כתב בספר הגדול הוא 'דחף' שם... כמו תמיד שיחה עם הספונסר עשתה לי סדר בבלגן, כאן אתה אמור לחזור לגודל טבעי, להיות מי שאתה באמת, ללמוד לא להיות טווס, ומצד שני גם לא להיות שטיח.
איך עושים את זה? בגדול, חיים יותר קרוב לכח העליון. אתה תלמד לפנות אליו יותר ויותר, לא רק בעיתות מצוקה, כדי שיפתור לך את הבעיות, כשתתרגל לזהות את המניעים שלך לפני שאתה פועל אתה תפנה אליו עוד, זה הזמן להבין שיש 'בחשבון הבנק' הזה יותר 'מזומנים', מאשר 'משיכות' סתמיות רק כשאתה חייב אותו. והאמת היא שבצעד הזה אנחנו מבינים יותר טוב כמה אנחנו חייבים אותו. כל הזמן. כמו תמיד, הוא צדק. תירגלתי והתרגלתי.
רק להיום: אשאל את עצמי: אני פועל מתוך ענווה? מבקש בכנות? במה באה הענווה שלי היום לידי ביטוי?
- - - - - - - - -
חברים יקרים, הנכם מוזמנים לשתף בניסיונכם על חוויית הצעד השביעי שלכם. מי שלא חווה יכול לשאול, יש פה לא מעט שעברו וחוו את הצעד הזה. זכרושאפשר גם לבקש בענווה...
בהחלמה.
