כנראה שיש גישות שונות, אנסה לתרום מניסיוני. לי לא היה ספק שההודאה הכנה (צעד 0 ? צעד ראשון...) שהפגם 'תוקע' אותי נצרכת כאן, כמו גם האמונה (צעד 2) שיש מי שבאמת יכול להשיב אותי לשפיות מספקת בכדי שאהיה נכון להסכים ולוותר על הרעל שאני צורך (לדוגמא, טינה), אבל עבורי הצעד השישי הוא יחודי בהצעתו 'לנכונות'. במוצהר אינו מציע שלמות כוללת, אלא תהליך ספציפי בכל עת. והוא מהווה השלמה לצעד השלישי - גיבוי להחלטה הפנימית למסירת המחשבות\הרצונות והפעולות לכוח עליון. אתה מוזמן לקרוא עוד
כאן.
מה אני עשיתי בצעד השישי? התפללתי לנכונות לא לפעול מתוך המקום הפצוע שלי. שהוא לא יהווה עוד הגורם הדומיננטי ביום יום שלי. לדוגמא, הפחד - הבנתי שהוא מדריך את מעשי, כובל אותי. משנה את סדר יומי. הבנתי שהוא גם מגן עלי במידת מה, שלא אפגע. והגעתי להכרה פנימית שאני נכון לוותר על המגננה הזו. באמת. איני זקוק לה עוד. זה היה הזמן לפנות אל הצעד השביעי ולבקש ממנו שיקח ממני את הפחד ויתן לי בחסדו במקומו ביטחון.
בשל ארשה לעצמי לפנות אליך ישירות - יש סיכוי שאתה מחמיר עם עצמך מדי? או שמא אינך שם לב לכך שאתה כן מאמין. בדיוק כפי שהנך מאמין שהכוח העליון ישמור אותך נקי. והלוא כבר חודשים שאינך פועל כפי שפעלת שני עשורים בקירוב... ובמילים פשוטות; כמעט כל מי שמתחיל לצעוד 'טועם' מיידית מצעד השישי. הרי הוא מבקש מאלוקים שיקח ממנו את התאווה ויתן לו במקומה חופש..
שנהיה נכונים.