בחסד ה' ולגמרי לא מובן מאליו כלל וכלל סיימתי את צעד 6.

תשאלו מה ההתלהבות הגדולה? הרי אחרי הצעדים 1 2 3 4 5 צעד 6 הוא לכאורה לא אמור להיות כזה קשה ולקחת זמן ממושך.

אבל אני חוזר למקום הראשון ממנו הגעתי לכאן, אני מכור אני חסר אונים, ואני לא מסוגל לעשות כלום לבד, ולכן אם הקב"ה החליט שדווקא צעד 6 ייקח לי משהו כמו ארבעה חודשים אז זה לא יסתיים רגע אחד לפני.

אני הפסקתי להילחם, אני כן משתדל, אבל מכלול חיי בנקודת הזמן של החודשים האחרים מקשה עליי להיות פעיל ולהתאמץ גם על דברים חשובים, ולכן לא נידנדתי לעצמי לספוסנר ולחברים כל יום כל היום לעזרה בהתקדמות בצעד. להיפך ימים שלימים בכלל לא נגעתי בזה ולא ניסיתי להתקדם. אבל גם כשניסיתי זה לא הלך, זה היה כמו להתקדם פסיעה וליסוג שתיים.

היום ה' החליט שהגיע הזמן וב"ה אכן סיימתי את הצעד.

את האמת אני לא מרגיש ש"עשיתי" צעד כלשהו. זה היה לכאורה משהו טכני שהצריך ממני מחשבה לזמן מה אבל בהרגשה שלי זה משהו קטן. ובפרט ביחס לצעדים הקודמים אני מרגיש שהפעם עשיתי את זה בשטחיות, כששיתפתי את הספונסר בהרגשה הזאת הוא אמר שצעד 6 הוא כמו השער לצעד 7 ובו מתחילה העבודה.

לחיות חיים ללא פגמי אופי בכלל? ממש ימות המשיח. הלוואי עלי.

לא להיות מרוכז בעצמי בכלל ורק להיות בשירות ונתינה? דמיוני.
להיות בענווה ולהסכים שאחרים יחליטו בשבילי? בשום אופן.
לא לכעוס? לא לברוח? להבין את הזולת ולא להיות ביקורתי? יש חיה כזאת?
לא לחיי הפקרות ופריקת עול, כן לחיי אחריות וקבלת עול? קשה להאמין.
וכן הלאה והלאה.

אבל ה' מסוגל, וחברים משתפים מניסיון שאכן החיים שלהם השתנו. אז אני מאמין ומקווה שגם לי ה' יעזור. 

איזה יופי לשמוע!
ואיזה יופי לראות אותך שוב בפורום, ועוד "משוחרר" יותר!...  :D ;D

כמעט מילה במילה מה שרציתי לכתוב לך,
שנמשיך לשמוע אותך מתוך נקיות ומפוכחות,
ושמח בשבילך על ההתקדמות בחיים.

שמח בשבילך