כמה זמן לוקח העסק הזה?
"שבועיים ואני בחוץ" - כך חשבתי בימים הראשונים שלי כאן.
עם הזמן הבנתי שאני אשאר כאן עוד הרבה כי זה בעצם לכל החיים.
היום יותר מעניין אותי זה כמה זמן לוקח כל צעד או יותר נכון כמה זמן מחכים בין סיום צעד מסוים לבין התחלת הצעד הבא אחריו או כמה זמן נשארים בכל צעד?
איני כמובן רוצה להיכנס כאן בין כל מאמן למאומן שלו, אלא רק להתייחס לעניין באופן כללי ובעיקר לדברים שמנעו ומונעים ממני להתקדם בצעדים.
כשהתחלתי את המסע הזה לראשונה בלבי חששתי מהצעד הרביעי (שלא לדבר על התשיעי...).
כשהספונסר שלי הציע לי לחכות עם הצעד הרביעי, שמחתי על הדחייה ולקח לי עוד כמה שבועות אחרי שכבר הוא אישר לי שאפשר להמשיך עד שבאמת התחלתי לעבוד על צעד 4.
עברה לה עוד שנה עד שהגעתי לצעד 8 ששם נתקעתי שנה שלמה.
התחלתי צעד 9 על אשתי וכמה שבועות אחר כך נפלתי וכיום אני מתחיל מחדש.
אחרי חזרה למקורות בקריאת ספרות ובהאזנה לחברים מחלימים ב AA וב SA, הבנתי שהדחייה הזו פגעה בי קשות.
הספרות מציעה לא להתעכב בשום צעד אפילו יום אחד.
בספר "צעד קדימה לפעולה" על צעד 4
הספר הגדול מציע לעשות את צעד ארבע מיד לאחר עשיית צעד שלוש, ביל W השותף המייסד של אלכוהוליסטים אנונימיים, עשה את חשבון הנפש של הצעד הרביעי רק כמה ימים אחרי המשקה האחרון שלו, כאשר עדיין היה בבית החולים.
בלימוד של הספר הגדול של ג'ו וצ'ארלי
אנחנו תמיד רוצים לעצור כאן לרגע ומסתכלים על הזמן בין צעד 3 וצעד 4.
אנו תמיד שומעים אנשים שואלים את השאלה, כמה זמן אתה צריך לחכות אחרי שסיימת צעד 3 עד שאתה מתחיל צעד 4?
ואנחנו שומעים כל מיני תשובות. לפעמים הם יגידו 30 יום, אולי 90 יום, או אולי 6 חודשים.
שמענו פעם אחת מקצוען בתחום שמייעץ לאנשים לחכות מינימום של שנתיים.
והשאלה שלנו בחזרה לאותו אדם הייתה: "כמה אנשים הרגת עם האמירה הזאת?"
אנחנו מנסים למצוא דרך לחיות בו אנחנו לא יכולים רק להיות מפוכחים, אבל יכולים להיות לנו קצת שקט נפשי, שלווה ואושר.
וכל יום שאנחנו מתמהמהים עם צעד 4, הוא יום שבו אנו עדיין מלאים בכעסים, בושה, פחד, אשמה וחרטה. עוד יום שאנו לא מרגישים טוב.
אנחנו באמת לא יודעים כמה ימים אנחנו יכולים ללכת בלי שהמוח שלנו יתחיל לחשוב על לגימה נוספת של משקה.
הדבר הבא שקורה הוא שאנחנו כבר שכנענו את עצמנו שזה בסדר לשתות, ואנחנו בסופו של דבר שיכורים שוב.
אני חוויתי על בשרי את הסבל של כל יום מלא בכעסים, בושה, פחד, אשמה וחרטה.
עוד יותר חוויתי על בשרי להיכן זה יכול לקחת אותי.
איני יכול להרשות לעצמי את הלוקסוס של דחייה נוספת בביצוע הצעדים.
התחלתי מחדש צעד ראשון לפני 37 יום וכיום אני בצעד 4.
מתפלל לא לדחות שום צעד אפילו לא יום אחד נוסף.
בהחלמה
