לטייל עם אבא

"החלטנו [במאמר מוסגר: התרגום מהמקור הינו "[b]קיבלנו/עשינו[/b] החלטה", ולדייקנים-דווקנים שבינינו ההחלטה האם מדובר על שינוי ממשי או לשוני] למסור את חיינו ואת רצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו,,,"[ צעד 3 ].

כשעשיתי את הצעד הזה עם הספונסר [בצורה קצת יותר מעמיקה ממה שקראתי ועשיתי לבד] הוא הסביר לי שהכוונה פשוטה, ממש למסור ואפשר להתחיל את זה בשלבים איטיים וכו' וכשקראנו על הרעיונות של מספר ספונסרים שהציעו לספונסייהם לצאת לפארק ולמסור את החיים לההוא ששוכב שרוע על הספסל, הרעיון די קסם לי למרות שהוא לא היה נראה לי משהוא מעשי.
השבוע בהארה פתאומית קיבלתי תובנה מחודשת ופשטנית ב"מסירה" הזו, משהוא שאחרים אולי נכוחים בו מדי יום ביומו אבל אצלי היה בה מן החידוש ונהנתי לראות שברוך ה' אני שם לב לדברים אותם לא ראיתי בעבר [דברים אחרים חוץ ממני עצמי,,,,]

נסעתי לסידורים שונים ואלי נתלווה ילדי בן הארבע, ילד קטן אך בוגר מכפי גילו, שבדיוק אז סיים את החיידר והצטרף אלי לנסיעה באוטובוס עם אבא, הדרך הייתה ארוכה מהצפוי וגם במקום עצמו העמוס באלפי חנויות מרכזיות הדברים לא התנהלו במהירות שבה רציתי, המקום לא מוכר לי דיו וחנות אחת נעלמה מעיני וטרחתי למצוא אותה, ועם השטף האדיר של האנשים שזרם שם הילד כמעט ונעלם לי,,,

בשלב מסויים כשהחלטתי לחזור הרגשתי חסר אונים מול כל העולם הענקי הזה ואני מחפש תחנה אחת קטנה עם מספר האוטובוס המבוקש שייקח אותי הביתה למקום המוכר והחמים, התחלתי להרים טלפונים, לאשתי לחברים ולכל המדינה, שיעזרו לי למוצאה : לך לשם. לא, למטה יותר, אתה רואה? תתקדם עוד קצת,, כן, לא. טעית!! תחזור בחזרה ותמשיך, ותעלה ו,, וכו' וכו' כשעלינו לאוטובוס באנחת רווחה שמצאנו את התחנה והוא הגיע, שמתי לב שלכל אורך הזמן בו אני הייתי בלחץ ובאחריות אודות שלומינו ועל איך שנחזור מכאן, הילד היה רגוע.שליו. אפילו עליז משהוא. אחרי כמה דקות של נסיעה באוטובוס נעים עם מעיל וצעיף מחממים, הילד נרדם כשהוא שעון בחציו על ברכי, ואז התחלתי קצת להרהר במה שחלף עלי-עלינו-עליו.
שנינו נסענו.שנינו טעינו. למה איפה אני הייתי לחוץ בעוד שהוא שייט לו שם בהנאה עם הקורקינט שלו ופשוט זרם עם הכל גם כשהתחנה לא נמצאה וגם כשעלינו לאוטובוס ואני לחוץ לראות שלא נפסיד את התחנה מול הבית שלנו והוא יכול לישון, ב ר ו ג ע ???

אז הבנתי פתאום את אותה הפשטות אותה הספונסר ניסה להסביר לי ולא קלטתי. לילד שלי יש אבא.זה הכל.

צעד שלוש אומר לי: אריאל יש לך אבא. הוא מנהל את ההצגה, לא אתה. תן לו שיוביל אותך, שינחה אותך, בהכל. כל קשיי החיים שלך, גם בתוכנית, גם במעידות, גם בספונסר, בהכל. הוא חזק. ידיו חסונות. תשחרר לו. תתנמנם עליו,,,


שינה עריבה לכולנו,,, אוהב.

קל לכתוב, קשה ליישום, מי ייתן ונראה את הדרך אליו.

תודה רבה לך חבר יקר,

כמה שהדבר נכון, אכן קשה ליישום ואני מתפלל ליישם את זה.

מדהים מדהים. תודה רבה!

אהבתי, התחברתי, תודה.
שנזכה!

ממש תודה. אני בדיוק בתקופה שבה אני מבין כמה אני חייב את צעד שלוש ביום יום שלי.
מתפלל גם לעשות פעולות, פעולות, פעולות, ולא רק להבין, להבין להבין...

התחברתי אריאל. דוד המלך כבר אמר בתהלים קלא ,אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו ,כגמול עלי נפשי, ו"בשי למורא" מפרש ע"פ המלבי"ם ,כמו הגמול שנגמל מיניקה שאין מילה בלשונו בלי אמו ,ואינו סומך על עצמו כלל כי קצר ידו מלעשות דבר: כן אני יודע שאני בעצמי רפה ידיים וחסר כוח, ובה' לבד אני בוטח שהוא ינהיג אותי בענינים המעשים
זה לא פשוט מרוב פשטות מי ייתן ונזכה